גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יג · פסוק כד
סימני שחין וסימני מכוה שוים. כי שניהם נידונים בשער לבן, ובפשיון, ובשבוע אחד; שאם בשניהם יש שער לבן, הוא טמא מוחלט. ואם אין בו שער לבן, מסגירו. ובסוף שבוע ראשונה, אם פשה – טמא הוא, ואם בעיניו עמד – פוטרו, ואין נותן לו עוד שבוע כמו בעור הבשר, שאם עמד בשבוע ראשונה נותן לו שנית (פסוק ה). ומפני מה חלקן לשתי פרשיות, הוי למכתב 'ובשר כי יהיה בעורו שחין או מכוה' (כ"ה ברא"ם), אלא לומר שאין מצטרפין: