גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יא · פסוק מא
לחייב המאכיל כאוכל. דכל "לא יאכל" משמע על ידך לא יהיה נאכל. ואין לומר דלאיסורי הנאה בא, דאף בהנאה יהיה אסור, תלמוד לומר "לא תאכלום" (פסוק מב) כדלעיל (אות יב), דבהנאה מותר, וילפינן סתום מן המפורש (יומא נט.), נאמר "לא יאכל" גבי עופות (ר' לעיל פסוק יג), ונאמר "לא יאכל" גבי שרצים, מה "לא יאכל" גבי שרצים לחייב על הקטנים, אף "לא יאכל" גבי עופות טמאים – חייב על המאכילו, עיין לעיל (אות יב) :