גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ב · פסוק ז
כלי עמוק היה במקדש וכו'. כאן משמע מפני שמעשה מנחה בתוכה רכים, והוא נע ונד, ולכך נקרא "מרחשת". ובפרק כל המנחות פירש (רש"י מנחות ריש סג.) שהשמן מקובץ במקום אחד, וכשהוא מניח אצבעו על המנחה – נע ונד השמן בתוכו: