גור אריה על ויקרא· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק א · פסוק ח
שאין הראש בכלל הפשט. דכתיב (פסוק ו) "והפשיט את העולה ונתח אותה [לנתחיה]", והווה אמינא גבי עריכה דכתיב גם כן "נתחים" – בנתחים שהם צריכים הפשט איירי, והווה אמינא כיון דהראש אינו בכלל הפשט, שכבר הותז בשחיטה, שלא נתנה התורה שיעור שיכול לחתוך כל הראש, והווה אמינא שכמו שאינו בכלל הפשט – הכי נמי אינו בכלל "וערכו אותו", לכך צריך לחזור הראש לכללו, שיהא בכלל הקטרה (חולין כז.):
הפדר למה לי. בשלמא "הראש" איצטריך כדלעיל, אבל "הפדר" למה לי: