גור אריה על דברים· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כב · פסוק ד
טעינה וכו'. ואם תאמר, ולכתוב טעינה ולא בעי פריקה, ואנא אמינא, מה טעינה שאינה צער בעלי חיים – חייב בה, פריקה – שהיא צער בעלי חיים – לא כל שכן. ותרצו בגמרא (ב"מ סוף לב.) אי לא כתב פריקה, הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה טעינה בשכר, אף פריקה בשכר. לכך כתב פריקה, לומר פריקה בחינם, ומהא שמעינן דטעינה בשכר: