גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק מט · פסוק כח
תלמוד לומר בירך אותם וכו'. אינו רוצה לומר שכולם שוים בברכתם, דאם לא כן "לא יסור שבט מיהודה" (פסוק י) יהיה שייך אצל כל אחד, וזה לא יתכן, וכן כל הברכות, אלא כי מה שיש ביהודה גבורת ארי ולבנימין זאב (פסוק כז) – בדבר מה ממנו יהיו שווים, שיהיה לראובן קצת דמיון אל ארי – אבל לא ארי גמור, אבל העיקר הוא באותו שבט שנתברך באותה הברכה, רק שכולל כלם יחד – בדבר מה מן הברכות יהיו כלם שוים: