גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק מא · פסוק יא
חלום הראוי לפתרון. עיין למעלה בפרשת וישב:
עבד וכו'. אף על גב ד"עבד" אצטריך לגופיה, מכל מקום לא היה צריך לומר להזכיר שהוא עבד, דיש לדבר לשון נקיה, והוי ליה לומר 'ושם אתנו איש':
וקרוב לענינו. דאם לא כן "איש כחלומו פתר" למה לי: