גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק מ · פסוק יב
סימן הם לשלשה ימים. לא שהשריגים הם ג' ימים בעצמם. ואם תאמר ומנא ידע כי הם ג' ימים – שמא ג' שנים, ונראה לומר כי אם היו ג' שנים היו ג' גפנים, דאין שנה זו יש לו חבור אל שנה אחרת, אבל אם הם ג' ימים – היה גפן אחד, שהוא דומה אל שנה אחת, ובו ג' שריגים, והם דומים לג' ימים בשנה. ואם תאמר ג' חדשים או ג' שבועות, זה אינו, כי הגפן הוא מוציא השריגים, וכן השנה שהוא שנת החמה – ממנה הם הימים, אבל אין החדש נעשה מן סבוב החמה. ושבוע גם כן אינו תולה בחמה, שאין ניכר תשלום מספר ימים שבעה בחמה, רק הימים משוערים בחמה, ופשוט הוא: