גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק לא · פסוק לט
גנובתי יום וגנובתי לילה גנובת יום וגנובת לילה. פירוש היו"ד היא יתירה, דהוי ליה למכתב 'גנובת יום וגנובת לילה'. ואין לומר כי היו"ד סימן הפעול, שאין זה כך, שאם הוא פעול עם כנוי המדבר הוי ליה לכתוב 'גנובתי יום', ואם הוא שם הוי למכתב 'גנובתי' הב' בקמ"ץ, אלא היו"ד יתירה, כמו "רבתי" (איכה א, א) דהוי למכתב 'רבות', וכן "שרתי" (שם):