גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ל · פסוק ב
וכי במקומו אני וכו'. אבל אינו כמשמעו, דכל אדם הוא תחת השם יתברך ותחת רשותו:
ממך כו'. דאם לא כן "ממך" למה לי. ואם תאמר ומה בכך, וכי בשביל זה לא יתפלל עליה (קושית הרמב"ן), ונראה מפני שתולדות השבטים אינן כשאר תולדות, שכוונת השם יתברך להוציא דוקא מאשה זאת ולא מאשה אחרת, ולכך לא היה רוצה יעקב לשנות הדבר. אבל יצחק היה יודע שכל בניו יהיו לו מאשה זאת, שהיא בת זוגו, לכך התפלל עליה (לעיל כה, כא):