גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כה · פסוק יא
ברכו תנחומי אבלים. דאם לא כן מה היה צריך לברכה, הרי הקב"ה נתן הברכות לאברהם דכתיב (לעיל יב, ב) "והיה ברכה", ואברהם נתנו ליצחק לברך את מי שירצה (רש"י פסוק ה), ואם כן עשה אותו מקור הברכה, ואין לך ברכה שבירכו יותר מזה, ולמה הוצרך לברכה, אלא ברכו תנחומי אבלים (כ"ה ברא"ם):
ד"א אע"ג שאמר לו הקב"ה הברכות כו'. והשתא לא נתברך יצחק כלל, ולא מסר לו אברהם ברכות דייתיקי (רש"י פסוק ה), ויהיה פירוש הא דכתיב לעיל (פסוק ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" למידי אחרינא אתא, וכן מוכח בב"ר (סא, ו):