גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כא · פסוק כה
נתווכח עמו. אינו לשון תוכחה ממש – שהוכיח את המלך, דאין זה דרך כבוד לנהוג עם מלך, כי מלך היה. ועוד דלא שייך תוכחה [אלא] מה שעשה לעצמו שלקח ממונו, אלא נתווכח עמו מפני שאמר לו שיעשה חסד עם נינו ונכדו, והיה מתווכח עמו על אשר עשו לו עבדיו: