אור ברסלב
גור אריה על בראשית פרק ב › פסוק כא

גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]

פרק ב · פסוק כא

פסוק כ

מקום החתך. פירוש כי סגירה שייך במקום החתך, שהוא נראה פתוח וסגר אותו. ולשון "בשר תחתיו" שכתב – כי כל פתיחה צריך ליתן דבר בה, וקאמר שהיה סוגר בה בשר, ו"תחתינה" קאי על הצלע. והוקשה לו למה הוצרך לסגור מקום החתוך, יהיה נשאר כך, ותירץ "וישן ויקח" כלומר וליטעמך למה הוצרך להפיל עליו תרדמה ולהיות ישן, אלא על כרחך כדי שלא תתבזה עליו כדסמוך, ומפני זה הכי נמי היה מסגיר אותו כדי שלא יראה בשר הגומא שממנו נוטל אשתו, ותתבזה עליו. לפיכך שינה סדר פירושו; שפירש תחילה "ויסגור" ואחר כך "וישן ויקח". והא דמשמע בעירובין (יח.) דלא צריך לומר 'ויסגור מקום החתך' רק אליבא דמאן דאמר 'זנב', אבל למאן דאמר 'שני פרצופין' אין צריך לומר מקום החתך, דזה אינו, דודאי מתחלה היה סובר המקשה כי "בשר תחתנה" כאשר לקח הפרצוף היה נראה גומא וסגר בה בשר, אבל כי משני למאן דאמר 'זנב' שהסגירה הוא למקום החתך, נאמר דאף למאן דאמר 'פרצוף' כאשר חלק ממנו הפרצוף האחד לא היה נראה בו גומא, והא דכתיב "ויסגור בשר תחתנה" גם כן למקום החתך, שכיון שאין צריך לומר דהיה שם גומא:

תוכן העניינים

גור אריה על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה