גור אריה על בראשית· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ב · פסוק ו
לענין ברייתו של (גן) [אדם]. לא לענין הצמחים, שהרי עדיין לא היה האדם שמכיר בטובתן של גשמים (רש"י פסוק ה), וכל זמן שלא היה האדם לא היו הגשמים, ואם כן למה היה האד עולה, אלא לענין ברייתו של אדם:
העלה התהום. דאם לא כן הוי למכתב 'ואד יעלה מן המים', ולמה כתב "מן הארץ", אלא מפני שבא האד מתחת לארץ, שהוא התהום: