גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק לו · פסוק ד
מכאן שהיובל וכו'. דאם לא כן, מאי שייך "ואם", דהרי בודאי יהיה היובל, אלא שעתיד להיות בטל, ושייך "ואם יהיה היובל" על אותו זמן שמסופק אם יהיה אם לא יהיה, כי אם לא יהיו חוטאים – יהיה היובל, ואם יהיו חוטאים – לא יהיה היובל. ומה שכתב (רש"י) אחר זה 'ואפילו אם יהיה היובל', היינו שבא לתרץ למה כתב הלשון "ואם" בכאן, ואיך יתיישב הלשון דקאמר "ואם יהיה היובל", דהיינו ספק, שאין רוצה לומר שאם לא יהיה היובל – אז תשוב הנחלה להם, דודאי כל שכן שלא תשוב להם הנחלה. ותירץ, דהכי קאמר, 'ואפילו אם יהיה היובל', כלומר דאם לא יהיה היובל – פשיטא דלא תחזור הנחלה, אלא אפילו אם יהיה היובל וכו':