גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק לא · פסוק ג
עשה בשמחה ולא איחר. דאם לא כן, "וידבר משה אל העם" למה לי, פשיטא שעשה מה שציוה לו הקדוש ברוך הוא, אלא שעשה בשמחה (כ"ה ברא"ם). ועוד, 'ויאמר משה' מבעי ליה, דבענין זה שייך אמירה, אלא כתב לשון דיבור, כי הדבור הוא בשמחה בפנים שוחקים, עיין בפרשת דברים (רש"י דברים ב, טז) :
אנשים צדיקים. דאם לא כן, "אנשים" למה לי, אלא לומר שהם צדיקים, כי "אנשים" היפך 'נשים' שדעתן קלות (שבת לג ע"ב), לכך קאמר שהם "אנשים" ביראת אלקים. ועיין בפרשת שמות אצל "אנשים מישראל", ושם נתבאר ביותר:
שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד נגד הקדוש ברוך הוא. והיינו מפני שכתיב (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול", כי שם ה' נקרא על ישראל, ולפיכך העומד עליהם כאילו עומד על הקדוש ברוך הוא: