גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כה · פסוק ח
והרבה ניסים נעשו לו. דאילו לא היה אלא נס זה, יש לטעון ולומר שכך אירע במקרה, אבל אחר שהרבה ניסים היו נעשים לו, היה נראה כי מאת ה' היתה זאת. דאמרינן בפרק חלק ששה ניסים נעשו לפנחס; אחד שהיה לו לפרוש, ולא פירש. שאם היה פורש, לא היה רשאי לפגוע בו, דהא דאמרינן (סנהדרין פב. ) קנאין פוגעין בו היינו בשעת מעשה (שם) . הב', שלא דיבר לשבטו שיסייע אותו שלא יהרג. הג', שכיון בזכרות האיש ובנקבות האשה. הד', שלא נשמטו מן הרומח עד שהביאם לפני ישראל. הה', שבא המלאך והגביה המשקוף, שיוציאם כך על הרומח לחוץ, ולא יפלו לארץ. הו', שהמלאך היה משחית בעם, כדי שלא יתנו לב על פנחס, ולא יהיו באים שבטו של שמעון להצילו: