גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ז · פסוק יג
סלת למנחת נדבה. דאין לומר מנחת נסכים השייכים לקרבנות, דאם כן הוי להזכיר גם כן הנסכים. ועוד, דאין להזכיר המנחה עד שיזכיר הקרבן, והוי ליה להקדים הקרבן ואחר כך המנחה, לפי שהמנחה הוא לפי הקרבן; שלשה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל (להלן כח, יב) :