גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ה · פסוק טו
ולא חטים. כלומר, לא תליף מקל וחומר, מה שאר מנחות שלא הכשיר בה שעורים – הכשיר בה חטים, זו שהכשיר בה שעורים, אינו דין שנכשיר בו חטים, לכך אמר 'ולא חטים'. דאם לא כן, מה בעי למימר, הרי "שעורים" כתיב בקרא. ומפני שהוקשה לו דמה נשתנה מנחה זאת, שלא הוכשר בה חטים שהם בכל המנחות, לכך אמר 'היא עשתה מעשה בהמה וכו", לכך סברא שיהא קרבנה מאכל בהמה, דהיינו שעורים ולא חטים: