אור ברסלב

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן כ

סימן יט

להרב דק"ק אקמיאן

עוד בענין עגונה אף שאיני כדאי לשלוח אלי ובפרט עסק חמור איסור א"א עכ"ז אשיב מפני הכבוד ובפרט שראיתי איש חי וקרינן איש חיל מקבצאל שקבץ פעלים לתורה עמוד הימיני ה"ה הרב הגדול המופלג המפורסם שמן תורק שמו כמוה' שבתי אב"ד דק"ק וועקסני קבוצותיו תלתלים תילי תילים של הלכות הלכה למעשה והלכה כדברי המכריע וכח דהתירא עדיף טובא והדברים נאמרה ונשנית בספרי האחרונים לצרף סימנים אמצעים וכמה שו"ת האחרונים המסכימים ע"ז ומפני שלא היה לי פנאי בערך ב' שבועו' שהייתי מטולטל בנסיעה לליטא מפני הצורך ע"כ עתה באתי בדברים אחדים כיהודא ועוד לקרא מפני שראיתי שהרב המפורסם אינו בהסכמה מוחלטת שהאצבעים הקצרים להיות סימן מובהק ביותר וע"כ מצרף בכור הבחינה ע"כ אסדר קצת לפני רבותי כבר מבואר בשו"ע סי"ט והוא דברי הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני וכך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרין באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ. והוא מהתוספתא שהביאו. וכ' הב"ש דזהו סימנין שאינם מובהקין ע"כ משום דמבואר בסכ"ד אבל אם היה להם בגופו סימנים מובהקים ביותר מעידין עליו ע"כ אף שאין שם ט"ע שאין שם פרצוף פנים בשלימות אעפ"כ מעידין עליו שהוא פ'. אך בנידון דידן לא אמר ר' שלום מנ"ש אלא שמכיר אותם שהם מוועגער כו' הרי שם עירו לחוד והסימנים שהועד מחב"ק אינם מוסכמים למובהקין ביותר כנ"ל. אך סיים בשו"ע שם אבל אם אמר א' יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא לאחר ע"כ. וה"ה באומר א' ממקו' פלוני מת כמבוא' בק"ע סע"ט. אך הב"ש כתב ונראה שהכל לפי הענין אם העיר משומר שא"א לצאת בלא ידיעה וידוע שלא יצא שום אדם אלא זה מותרת. אבל אם אפשר לצאת בלי ידיעה אסורה אא"כ מעידים שיצא אחד מתושבי העיר הזאת אז מחפשים אם אין חסר שום אדם אלא זה מותרת ע"כ. וזה אינו בנידון דידן שלא אמר אלא סתם שהם מוועגער. אך כיון שע"י ר' שלום אנו יודעין שהוא מעיר וועגער וע"י חב"ק אנו יודעים סימני אצבעות הקצרים והשבר אע"פ שלא העיד כ"א אלא על אחד מהם מ"מ אנן יודעין ע"י שניהם שאדם שיש לו שבר ואצבעות קצרים שקודם העיון היה נראים כקצוצים אדם כזה יצא מוועגער וא"כ אין כאן שום ספק לספק שמא הוא אחר מעלמא שיש לו כך סימני' דהא הכירו בטב"ע שהוא זה שאמר לו שהוא מוועגער ואין לספק אלא שמא יש בוועגער עוד אחד בסימני' כאלה יש כאן תקנה כמו התם בחיפוש ולדרוש ולחקור בוועגער העיר אם היה אחד עוד בסימנים כאלו שיצא וכיון דיכול להתברר ע"י חיפוש ודרישה וחקירה מועיל כאן אחר החיפוש סימנים שאינם מובהקים ביותר כמו מובהקים ביותר אלא דבמובהקים ביותר אין צריך חיפוש וכאן צריך דמידי הוא טעמא באינם מובהקים ביותר אלא שמא אחר הוא דא"א לנו לחפש בעולם. וכאן הא אפשר להתברר ע"י חיפוש כנ"ל אף שלא הכיר ע"י טב"ע בשמו אלא א' מעיר פלוני יש תקנה בחיפוש כנ"ל דהא ע"י טב"ע ידעינן שהוא מן וועגער ולא מעלמא כנ"ל. וכן הוא דברי הר"ן בתשובה הובא בב"י שאעפ"י שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט כו' אבל כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו ואעפ"י שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא זה מדאמרינן (בפרק האשה שלום) אלא היכי דמי כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין וכו' וכן עוד שם בב"י מתשובת מהר"ם בתשובת מיימוני וכו' ע"ש ע"כ. ויותר משמע בתוספות שם אף דלא הוי הטב"ע גמורה והסימנים אינם מובהקים דשם בד"ה וקאמרי סימנין. אבל ע"י טב"ע אין להאמינם דאמרי כו' ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוי דאורייתא כו' א"נ מהני ע"פ טב"ע אלמא אף שלא הזכירו שמם והטב"ע אינו גמור והסימנים לא מובהקין בפ"ע אך כיון שנתברר ע"י שניהם. השיאו נשותיהם א"כ ה"נ כאן שלא העיד אלא שם העיר שהוא מוועגער ובלא שמו והסימנים אפשר שאינם מובהקין כיון שע"י שם העיר והסימנים יכול להתברר כנ"ל משיאין את אשתו וכן יש להוכיח מתוס' (ד' ק"כ) ד"ה מצאו קשור בכיס שכתבו בסוף א"נ במצאו אחר ומחזירו ע"י סימן זה שקשור בכיס ולהכי נקיט כיס וארנקי כו' ע"כ. משמע דלהכי סבר המקשן דאיירי במצאו אחר וע"י סימן דאי בטב"ע ובשלו ונאמן במגו למה נקט כיס וארנקי הא בסתם גט בלא כיס נמי י"ל טב"ע אע"כ מדנקט כיס וארנקי איירי במצא אחר ומחזיר ע"י סימן ועיין במהרש"א:

ואח"כ בד"ה א' רבא דכ"ע סימנין דרבנן כתבו וא"ת כו' וי"ל מעיקרא ס"ד כו' אבל השתא סבר דמיירי שמצאו בעצמו ומכיר הכיס בע"ע ונאמן במיגו כו' ע"כ. ולכאורה תקשי כאן הוכחה דלעיל למה נקט לפי זה כיס וארנקי. אך נראה דמשום טב"ע לחודא אפשר לומר דאומר בדדמי וכמו בתוס' (גיטין כ"ז ע"ב) ד"ה מעולם לא חתמנו כו' ואומר ר"י לא חשדינן כו' אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שהוא סבור שהוא שלו כו' ולכך אומר שהוא מכיר כו' וכן הוא ברא"ש שם. א"כ כאן משום טב"ע לחוד אפ"ל שאמר בדדמי. ולכך אומר שהוא מכיר כו' לכך מצייר שהוא קשור בכיס וארנקי שהוא סימן ובסימן לחוד אי אפשר להחזיר דלתירץ זה סימנין דרבנן צריך מובהקין וזה לא הוי מובהקים לתירוץ זה של התוס' וע"י שניהם מתברר ומחזירין. וכן בנידון דידן ע"י טב"ע וע"י סימנים אף שאפשר שאינם מובהקין יכול להתברר הדבר וכנ"ל להשיא את האשה אף שאין העד מעיד על שמו וכנ"ל. וכן נראה דלאו דווקא שיהא נקרא בשם אלא דבר שעי"ז יוכל להתברר מיבמות דההוא דאמר ואזיל ווי לפרשא זריזא דהוי בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו הרי אף שלא הזכירו בשמו אלא שם עירו אלא ע"י שסיים אותו בשם ידוע שעי"ז ידעו מחמת שלא היה שם אחר פרשא זריזא כי אם זה התיר. וכן בנדון דידן נוכל לומר לידע ע"י העד בטב"ע שאמר שדבר עמם ואמרו לו שהם מוועגער וע"י חב"ק שאמרו שהיו אצבעותיו קצרי' עד שנדמו להם לקצוצים והשבר יוכל לחפש לשאול ולדרו' אם לא היה עוד כזה אדם שאצבעותיו כנ"ל והיה לו שבר. ואפילו עיר גדולה כאנטוכיא נוכל לדרוש כמו קבא דנהרדעא ובפרט בעיר קטנה. אך לכאורה הב"ש מחלק בין עיר משומר ללא משומר כנ"ל. אך סיים הב"ש אא"כ מעידים שיצא אחד מתושבי העיר הזאת וכן כאן אמרו להעד שהם מוועגער המכוון הוא שהם מיושבי העיר וועגער כי עובר דרך וועגער אין אומר שהוא מוועגר אא"כ דר שם א"כ נוכל לידע ע"י חיפוש ואין כאן חשש שמא א' מן הגרים מקרוב ואין ידועין עדיין דוודאי שגר שם זמן מה אם הרחוקים ממקום דירתם אינם מכירים עכ"פ השכנים הקרובים היו מכירים ואפשר להתברר אפילו בעיר גדולה בחיפוש שאילה ודרישה לכל יושבי העיר. מרדכי הנ"ל:

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה