גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
הקדמת נכד המחבר המו"ל
למן העת הקימו הבונים חומת התלמוד על מכונה. ורבותינו האחרונים הציבו דלתיה. מן העת ההיא ועד עתה. גדולי הדעה ורבי התבונה. אשר פרצו למאוד בתוך בני עמנו ת"ל. חדשים לבקרים הביאו לנו מנחה ממיטב הגיונימו. בחבורים מחוכמים וספרים מועילים. המרחיבים גבולות התלמוד. ומגדילים הדרת כבוד תפארתה. מוקטר מוגש לכבוד בית ישראל כלו. ולתפארת חכמינו הקדמונים והאחרונים. המצוינים בחריפות שכלם הנורא. בהקדישם ימיהם קודש לתורה ולתעודה. חתרו באין הפוגות בעזוז שכלם הנורא להגיע עד סוף דעתם של רבותינו. מיסדי התלמוד לבית ישראל. ולרדת לקצבי דבריהם העמוקים. להבין הליכת דרכם בקדש. ולדעת מסלותיהם אשר סללו למו בעמק המשפט. והמופלאים בכח זכרונם החזק מאוד. בהקריבם נפשם כליל עלי מזבח אהבת התורה. פרשו זרועותיהם לשחות בלי מעצר בים הגדול והנורא הזה. וכפעם בפעם הביאו לנו מלא חפנים אבני חן אשר צלח למו לקטף בידימו בשוטטם במרחבי ים שני התלמודים והנוספות עלימו. אלה ואלה. החריפים והבקיאים. גאוני ישראל וגדוליה המה בצרו חומת הדת. הם כללו יפעת אור התורה בספריהם כספירים מאירים. הם העלו לנו מנורת המאור במקדש התלמוד להאיר דרכיה לפנינו. המה אך המה הציבו לנו ציונים לשית לבנו למסלותיה. דרך נלך בה לבטח דרכינו מי האיש אשר לו חיך לטעם מטעמי הגיון פלפול התלמודי. בבינתו בספרי מורנו ורבותינו. ורוחו בקרבו לא תתרגש על עומק חכמת חכמינו ובינת נבונינו הנאדרה בקדש למאוד? ומי הגבר פקח עינים לראות מאורות התורה ועצמותיו לא תדשנה מהתענג על האור הנחמד והנעים החופף על פני מלא רחב הים הגדול הזה? אין קץ לרגש העמוק והדק המסתתרת בכל שיטה ושיטה משיטות הש"ס! ואין גבול לגדרי החלוקים הגבוהים ברוח השכל. המוסדים על אדני הגיון רוה התלמוד. וסוללים מסלותיהם בין סבכת ענפי ענינים רבים הסבוכים והעבותים אלה באלה מראש התלמוד ועד סופו. לא תתואר באומר ודברים. נעלה היא מעל בל דבר שפתים. אחת היא. הדומיה תהלה. והחרש לחכמה יחשב:
רבים המה החבורים אשר נולדו על ברכי חכמי ישראל בכל דור ודור ועצומים המה ספרימו נותני אמרי שפר על כל פנות בית התלמוד לכל פרטיה ודקדוקיה. עד אשר כמעט אין מקצוע בתורה שלא החכימו בה גאונינו וגדולינו. לגלות בה כל דבר סתום וחתום. ובכל זאת עוד לא נלאו חכמי עמנו וגדולי אומתנו גם בזמנינו אלה לברא לנו חדשות ונצורות על מרומי שדה התלמוד. עוד מרבים חכמי התורה לכבדנו בספרים יקרי הערך הממולאים בחקירות עמוקות והערות חדשות הערוכות על פי מאזני משפט הפלפול הישר. יגל מאוד לבב התלמודי בלכתו לשוח עלי ערוגות מטעימו. אף גם זאת יחוש נפש העברי אשר על אמונתו יחיה כי גם המה לא יכלו המלאכה דים. ועוד יניחו יותר לדור אחרון להתגדר במו. והמה לבניהם אחריהם עד אחרון על עפר יקום:
לא נוכל לכחד גם כן כי על ידי החופש עשות ספרים הרבה. נספחו על בית התלמוד בדור אחרון ספרים כאלו שחוברו למו מאת צעירי הלומדים. אשר לא נוכל להתפאר במו. ולא רבה היא הכבוד והתפארת אשר ינחילו להם ולנו בחבורימו. ובגללם יצא הקצף גם על החכמים נשואי פנים שבדור. והנמהרים בלשונם גם עלימו יחפו דברים אשר לא כן. שהמה באמת הועל יועילו לבני עמם בספריהם הטהורים הכתוב עלימו יושר דברי אמת. יגדילו את התורה ויאדירוה. ויורו לבני ישורון דרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון. אבל אשפוט לנכון. כי נקיי הדעת ואוהבי תורה באמת לא כן יחשבו. מודעת כי אין דבר תחת השמש שפעולותיו אך ייטיבו לחפץ האדם. ולא ידעו הרע. גם החכמות וחרושת המעשה הנחוצות להשתלמות האדם לתועלת חיי בשרים. גם בכנפיהן נמצאו נזק ואבדון לחבל חבל נמרץ בחברת האדם. הכורם ועובד אדמתו לשבע להם בהפיצו זרעו על פני תלמי שדהו. ידע מראש כי לא מכל הזרע אשר יזרע יפיק חפצו. לא מכל מזרע יצא גפן אדרת להיות פריו פרי הלולים. רבת ירקבו במעבה האדמה. רבת יחרו אחרי ראותן אור השמש והיו לתבערת אש. ואך לבעבור העשיריה אשר מצבתם בם ישקד ביד חרוצים על מלאכתו ובזעת אפיו יעבד עבודתו. כן בכל דבר ענין וחפץ לא יכון לנו להוציא משפט הדבר למענהו אחרי בקרת נמרצה על הסעיפים המסתעפים ממנו. כי אם אחרי השקפה כללית נוציא משפט לאור. כן גם בדבר הרבות ספרים חדשים בהליכות התלמוד והפוסקים. איש נלבב ידין הדבר אחר רובו ולא במיעוטו. כל איש אוהב מישרים ישפט כי גם עתה אחרי אשר כבר עשרה תורתנו בחבורים נכבדים שמכבר יצא טבעם בעולם הלומדים. וזיום נאה בכל העולם. בכל זאת לא נוכל לצות על החכמים עובדי עבודת הקודש לאמר:
כתתו עטיכם כתות לא יחמל. וקולמסיכם שברו לרסיסים. כבר מזוינים אנחנו בספרים מחכמי דורות שקדמונו עד בלי די. ואתם חתמו התורה בלמודיכם. כזאת וכזאת לא תהיה בישראל:
כי אם כה נאמר. ימך המקרה וידלף בית התורה. קרן התורה בעפר תעולל. וידי עובדיה ירפו. תורתנו הרחבה מני ים תראה כעץ יבש אשר לא יתן פריו עוד. גם עומליה לא ישקדו על מלאכתם עוד בשקידה נמרצה. בחשבם כי על אדמה כבולה אשר לא תתן את יבולה עמלם יפזרו. בשגם כל איש משכיל על דבר ישפט מישרים כי גם בלעדי כל אלה הלא נכון לנו להנחיל הכבוד הזה לגדולי אומתנו אשר בהם ישראל יתפאר. בהציבנו למו ציוני תפארה לשם עולם לא יכרת. שיקרא דחיי ודשכבי גם יחד הוא. אחרי אשר לא נציב להם עמודי פאר לזכר עולם כבכל העמים הנאורים:
אשר על כל אלה כל איש נבון דבר לעת יובא לו ספר חדש לקנות. בל יבקש לו חשבונות רבים לאמר:
כי מה חסרה נפשו בלעדי הספר הזה. או הכלום חסרה תורה שלימה שלנו בהעדר החבור החדש. כי אם ישוב אל לבו את כל הדברים האמורים למעלה. או אז אדמה כי יחזיק במעוזי ושלום יעשה לי:
דרכתי בדרך המחברים בהקדמותיהם לחות דעת ע"ד הענין הזה בכלל. והנוגע לספרי זה בפרט הנני נותנו לפני הקורא במטבע קצרה וזהו:
הספר הזה שאני מוציאו עתה לאור. שארית פליטת כתבי קודש המה לאבי זקני הרב הגאון צדיק מפורסם כקש"ת מוהר"ר מרדכי במ' אברהם זללה"ה האב"ד דבוסק מחוז קורלאנד ששם שמש בכתר הרבנות זמן רב. שם בלה ימי נעוריו. ושם בלה ימי זקוניו. שמה נתגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב זקן ושבע ימים בשנת תק"ץ י' כסליו לפ"ק. הזקנים שבדורנו שהיו קרבים אצלו והכירו רום יקרת תפארתו מפליגים מאוד בשבחיו. כי גבהו דרכיו מאד בין בתורה בין בעבודת ה'. נכבד היה על כל סביביו גם בדורו דור לא אלמן ישראל מגדולים וגאונים צדיקים וחסידים בכל מחוז ומחוז. ורבים מגדולי הדור באו אתו בכתובים בעמק ההלכה בשאלות ותשובות בדברים הנוגעים לדין ולמעשה. אבל לא זכיתי הרבה לחדושיו הרבים בש"ס ופוסקים כי אבי הרב הצדיק שהיה מיועד למלאות מקומו. נקרא למרום חצי שנה טרם פטירת מר זקני נ"ע. והכתבים באו ליד זרים. ונגנב ונאבד הרבה מהם ואך המעט מן המעט שרדו ובאו לידי להקים שם מר זקני על נחלתו. וזה כמה ערגה נפשי להוציאם אור למזכרת עולמים. אך בדעתי כובד ההדפסה נסגתי אחור עד כה. ואך זה לא כביר היה הסבה מאת מסבב הסבות לחזק לבבי לקראת כל המונעים והמפריעים ולבלי התרפות עוד. ואקבצ מהן תשובות מעטים ודברי אגדה ואביאם בחוברת הנוכחי ושניות לדברי סופרים הבאתי איזה חדושים מה שעלה במצודתי ביגיעתי דרך למודי. נם הוספתי איזה דברים מבני האברך היקר ומאד נעלה הרב הגדול חו"ב סוע"ה ומשכיל עד"א י"א כ"ש מוהר"ר בינוש זאלקינד נ"י יען היה לי עזר לא מעט בדבר הדפסת הספר זכרה לו ה' לטובה:
יתן ה' וקרן התורה יתעודד. לומדיה ומכבדיה כבוד ורב טוב ינחלו והיו לברכה בקרב הארץ. כעתירת לבב כל שלומי אמוני ישראל. ולבב עבד לעבדי ה' דובער בהרב ר' בנימין בינוש זללה"ה. בהרב המחבר זצוקללה"ה. המו"ל:
ועל טוב יזכר אחי המופלג י"א מו"ה צבי ליפא נ"י. ואחי המופלג וי"א מוקיר רבנן וכו' כ"ש מו"ה יחזקאל נ"י:
יש ת"י הסכמות מגאוני גדולי זמנינו ומחמת הוצאות הדפוס לא הדפסתים: