אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה סז

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה סז

תשובות השייכים לשו"ע חו"מ

שלום רב לכבוד אהובי הרב המופלג, שתול על מי פלג, דורש כמין חומר, טעמו לא נמר, למיסבר ולמגמר גמור כק"ש מהור"ר יצחק אי זיק נרו יאיר לדור דורים:

דבריו הנעימים ועריבים מאד עלי חביבין, הגיעוני ומצאתי דאתי לידי משמע שלו':

ובנידון שאילתא בא' שעשה צוואה בהיותו בריא בק"ס ובתוכו כתב איך לבנו בכורו המנוח ז"ל בעודו בחיי בנו קונעערקט גימאכט שלא יהא לו ולי"א זכות מחמת חלק בכורה וכו' כך כבן פשוט וכו' זה לשונו בקיצור ועוד כתב בו אותן פאפירין שיהי' ראוין לחלק וכו' ומעות הידוע צו ירושה בלייבין ווטרט וחילוק בין הבנים והבנות החלק מאשר יגיע לכ"א מהן בתורת ירושה גיגעבין ווערין זאל מען דאש אותו בנים וכו' ויורש הציע צוואה אחרת בחתימת שני עדים מה שכ' בו שבהיות אביו שכ"מ צוה לתת חלק לבני בנים ואח"כ באו העדים בעצמן ואמר א' זה כו' וסיפר מעשה באריכות רק שאמר שלא שמע הוא וחבירו מפי המנוח רק ג פונקטין סתם ובנו פירש לו ועוד אמר שכמו במונה ימים אחר פטירת המנוח פירש לעד השני הג' פונקטין ועד הב' לא שמע רק מפיו וא' שסבר שלא יבקש ממנו לכתוב וכשהפציר בו כתב רק להפיס דעתו בחושבו שבודאי יבא הדבר לפני ב"ד ויגיד לפניהם האמת וגם חשש שלא יזויף עוד אחרת והעד הב' גם הוא א' זה כו' וא' ג"כ שלא שמע מפי המנוח רק ג' פונקטין סתם והעד השני פירשם לו קודם חתימתו ואמר שתמך יתידותיו על הראשון באשר שאיש ישר וכשר הוא ולא יאמר שקר ודעת רו"מ להכשיר צוואה שני' דאין העדים נאמנים אף שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר לומר שקר העדנו דא"א משים עצמו רשע:

ואמנם כי הדבר פשוט בסוגיא דכתובות (דף י"ח ע"ב) דאע"ג דבאין כתב ידן יוצא ממקום אחר עתה הוא הגדה דידהו וכמ"ש התוס' דאין זה קיום ממש באנוסים מחמת ממון אינם נאמנים משום דא"א משים עצמו רשע:

אך הנלע"ד ה"מ באומרים מבודין במזיד אבל בא' שוגגים או מוטעין אע"ג דבדבר שאין מצוי לטעות קי"ל בחו"מ (סי' כ"ט) דאינן נאמנין לחזור ולהגיד מ"מ היכא דנאמנים במגו אינו חוזר ומגיד כלל כ"ש בשטר צוואה דלאו שטר גמור הוא אלא משום דמשוי נפשי' רשיעי א"כ כשאומרים כי בשגגה ולא ברשעתו עשו אותו יהי' מה שיהי' אף שאינו מצוי לטעות בזה נאמנים במיגו שטעו כיון דאין משימין עצמן רשעים וכ"כ הכה"ג (בסי' מ"ו) דבריבית וכיוצא בו שיכול לומר שטעה נאמן במגו והוא נכון מצד הסברא, גם יש לי ע"ז להביא ראי' ולאהבת הקיצור קצרתי פה:

נמצא בנידון דידן שאמר שטעה שעד הא' אמר שסבר שלא יהא בלתי ב"ד ויפרש דבריו, גם טעה שמתקן בזה זיוף האחר, והעד הב' שסבר שמותר לסמוך על אדם כשר כאלו שמע אף שאין מצוי לטעות בזה נאמנים במגו ולא משוי נפשייהו רשיעי בשגם הדברים מוכיחים שכן הוא כדברי העדים וכן כתב הרשב"א ובסי' ר"י) ומבואר כיוצא בזה (בסי' ס"א) וכמה דוכתי ועוד יש לי לפלפל בזה ולאהבת הקיצור קצרתי, ומ"ש נ"ל נכון אמנם בר מן דין נראה דבל"ז אין צוואה שני' כלום שיפה טענו היורשים דאין אחר קנין כלום:

ומ"ש רו"מ דהכותב בתורת ירושה יותן וכו' לדעתי אין הפירוש כן בצואה דלעולם יש לתקן לשון השטר שלא יסתור זה את זה דבתחילה כתב בקנין ואח"כ בתורת ירושה אלא די"ל דמ"ש בתורת ירושה אינו אלא להודיע הסך ר"ל אותו הסך שמגיע לו בתורת ירושה אותו הסך יותן לכ"א ואחד ולעולם בתורת מתנה בקנין כדקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו וכל קנין הוא מעכשיו עיין (סי' רנ"ח) וכל כוונתו היה להנתן לכ"א ואחד חלקו המגיע לו והסך הוא שלא ידעו בפרטיו כתב שהיא לפי ערך ירושה דאורייתא חלק בנים ובנות בעישור נכסים וכיוצא בו וביותר באומדנא שהעדים בעצמם מכוונים ומראים פנים שהדברים אמיתים שאין בצוואה שני' ממש, וגם שאלתי לבקיאים בלשון אשכנז ופירשו הפירוש כן בצוואה כמו שכתבתי:

ומ"ש עוד בחלק בכורה דאין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו והוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך וכו' לכאורה אמרתי דיפה כתב להלכה ולא מטעמי' דהא כ' הרמ"א (בסי' ר"ט ס"ח) דאע"ג דאין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול לסלק עצמו וכוחו מדבר שלא בא לעולם מיהו עיקר הדין מתבאר ממ"ש השו"ע באהע"ז (סי' צ"ב ס"ז) אם התנה עמה אחר שניסת תנאי בטל וירשנה ועמ"ש הב"ח שם (ס"ק י"ח) והוי כבן שסילק עצמו מירושת אביו וכו' אלא דלענ"ד בחלק בכורה יש להסתפק כיון דקיי"ל (בסימן רע"ח) דיכול לומר בחלק בכורה איני יורש ואיני נועל משום דמתנה קרי' רחמנא אפילו קודם חלוקה מכ"ש בחיי אביו ונלפענ"ד דתלי' בפלוגתי' דלדעת הרמב"ן והר"ן דס"ל שאין הבן יכול לסלק עצמו מירושת אביו משום שכבר ראוי לירש ולא שייך בי' לשון סילוק כמבואר דבריהם בר"פ הכותב וביארם יפה המשנה למלך (בפ' כ"ג) מהל' אישות נמצא בחלק בכורה שיכול להסתלק אפי' לאחר מיתת אביו קודם חלוקה מכ"ש בחיי אביו:

ובזה אתי שפיר מה שנתקשה הה"מ (בפי"ב מה"א) הא דקאמר בב"ב (דף קכ"ו) מי ידע דקמחיל דמשמע דיכול הבן למחול דקאי על בכורה המוזכר שם במתני' אבל לדעת הראב"ד (פ י"ב) מהל' אישות וכן נראה דעת רשב"ם בב"ב (דף קכ"ו ע"א) ד"ה קסבר וכו' דטעמא משום דאינו יכול להסתלק מדבר שלב"ל, וכן נראה דעת הסמ"ע (בסי' רע"ח ס"ק כ"ה) עיין שם היטב דלא פירש כהרשב"ם:

מיהו עוד יש לדון בדבר זה דאפי' נימא דיכול להסתלק מחלק בכורה מ"מ צ"ע אימתי חל הסילוק אי מיד אי כשעת האב כשבא לעולם כדס"ל לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ואפ"ה יכול לחזור קודם שבא לעולם ואע"ג דהכא לא חזר הבן, מ"מ כשמת קודם מיתת האב בטלה המכירה קודם שבא לעולם:

ונראה דתליא בפלוגתא שהביא הרמ"א (בסי' קי"ב) לענין שעבוד דאקנה ע"ש היטב, וכיון שהכריע הש"ך שם (בס"ק ב') כהיש חולקים דכל זמן שלא החזיר המעות אינו יכול לחזור הכא נמי בחלק בכורה כל זמן שלא החזיר הבן המעות שקיבל בעד סילוקו אינו יכול לחזור וה"ה כשמת ועדיין צ"ע בזה:

אמנם לפמ"ש דהקנין דהי' בצואה הראשונה קיים ממילא אזיל לי' חלק בכורה דחילק מחיים במתנת בריא לכ"א ואפשר דזה היה עיקר כוונתו בפינקט ח' לחזק הדבר שכ' בפינקט ב' מיהו עדיין י"ל אלו ידע שאין הסילוק מועיל הי' מוריש לכ"א חוץ חלק בכורה ומ"ש בתחלה נ"ל עיקר ומאפס הפנאי קצרתי ואומר שלום מעתה ועד עולם עד ירחם ד' על ישראל כולם ויכונן מעונו היכל ואולם כ"ד א"נ דש"ת:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה