גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה סה
משה שפיר קאמר טעמי' לא נמר יצץ ויפרח כתומר ה"ה כבוד אהובי מחו' הרב המאה"ג המופלג שתול על מי פלג מברר הלכותיו כשלג ידיו רב לו כבוד אומר כולו כש"ק מפואר מוהר"ר משה נרו יאיר:
הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה משמי מעונה שלו' יענה בצל החיים להתלוננה ער נעלה לציון ברינה.
ובנידון השאלה בקצין אחד שנדר בעת צרת בתו דחביבא לי' בת יורשה לגדל יניק א' בביתו זא"ז כל ימיו לת"ת ולזונו על שלחנו כא' מאוכלי שלחנו ולשכור לו מלמד וכבר התחיל לקיים נדרי כעת מגדל בתוך ביתו יניק א' יתום ושכר לו מלמד וקרוב א' של הקצין הנ"ל שני בשני והוא למדן מופלג חריף ושנון וטרוד במזונותיו למצוא ערף ביתו לזרעו ומוכרח לבטל אם המר ימיר טוב בטוב הקצין הנ"ל ליתן לו כל שנה ערך ההוצאות שיעלה על היתום וימנע הטוב אשר נדר בתמורת הטוב אשר יחזיק הקרוב קרוב לו בלימודו יתמוך ידים הבאות מחמת ספר החתום תורה בלימודו וגם הקצין הנ"ל רוצה בזה יותר והיתה השאלה אם מותר לשנות בזה ודעת רומכ"ת דכיון שלא בא לידגבאי מותר לשנותו דהא א"ל יד עניים אנן משום דהוא ממון שא"ל תובעין ותמה על פסק מהר"מ מטראני וכו' ואמנם לא היה צריך רומעכ"ת לחלק בממון שיש לו תובעים ועיקר החילוק הוא דכיון שאמר ניתבי' לענים והיינו שיתן ליד הגבאי לחלק לענים א"כ אנן יד ענים אנן אבל כל שהתנה בפירוש שיהי' ת"י לא שייך לומר אנן יד ענים אנן כיון שאינו רוצה להוציא מתחת ידו וכן מבואר במרדכי בפ"ק דב"ב וז"ל כיון שאמר בפני הקהל אני נודר לתת ליד הגבאים כך וכך לעניי העיר או כך וכך לעניי עולם ה"ל כאלו מעי ליד הגבאים דלא מצי למיהדר אנן יד עניים אנן ויש לנו לכופו לקיים נדרו וכו' ע"ש הרי דאין חילוק בין עניי עיר או עניי עולם כלל רק בנודר ליתן ליד גבאי וכן כתוב בתשובת מהר"מ מטראני (סי' ס"ג) להדי' ובחנם תמה רומכ"ת על מהר"מ מטראני דיפה דן כיון שלא בא ליד גבאי דהרי אמר שכל ימי חייו יהיה הסך ת"י א"כ לא בא ליד גבאי ויכול לשנות מת"ת לת"ת ואינו דומ' למ"ש בחו"מ (סי' קכ"ה) דהתם מיירי הכל ברוצה לחזור לגמרי אבל מעני לעני יכול לשנות כל זמן שהוא תחת ידו אמנם בעינן שתהא מצוה גדולה כדקי"ל באו"ח (רסי' קנ"ג) דתורה בתורה לכתחלה אסור דהוא בעי' דנא איפשטא וכמו שיבואר לקמן בס"ד ויפה כתב מהר"מ מטראני דבנו קודם אף שהם רבים ואמרו חמז"ל שלא ליתן מתנותיו לאחד מ"מ בנו קודם לכל ומ"ש רומכ"ת דהוי לי' מסורה דרבים לתורה דיחיד ז"א דאף לפמ"ש המג"א (בסי' תרפ"ז ס"ק ג') דאפילו כ"א לומד בביתו מקרי ת"ת דרבים מ"מ אין ענין להכא כי לא היה הסך מספיק לת"ת דרבים לכ"א כדי צרכו ומה שיועיל זה הסך לרבים לכ"א וא' מעט יועיל לא' לזמן מרובה וזה פשוט. אמנם תמהני על תשובת המבי"ט הנ"ל עם היות שאין חלק השו"ת זה לפני כ"א לפי העתק רומעכ"ת דמשמע דפשיטא לי' דקודם שבא ליד גבאי מותר לשנות מזה לזה ובאמת מחלוקת הראשונים הוא כמבואר בתוס' עירוכין (דף ו' ע"ב) ד"ה עד שלא באת וכו' דהר"ר ברוך ס"ל דיכול לשנות ממצוה למצוה והר"מ מאוירא פליג דאין לו כח רק ללותו ולפרעו:
וכן משמע ברמב"ם ז"ל (פ"ח מה' מתנות עניים) שפי' כן רק ללותו ולהחליפו באחר. ועיין (בכ"מ) (סי' רנ"ט) וכן דעת הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודעת הרא"ש והטור בשם ר"ת היא דעת שלישי דג"כ פירש דמיירי ללותו אלא דס"ל איפכא דלשנותו ממצוה למצוה קילא טפי ואפי' משבא ליד גבאי יכול לשנותו ממצוה למצוה ולפי"ז תשובת המבי"ט לשונו שהעתיק רומע"ת דיכול לשנות הואיל ולא בא ליד גבאי הוא דלא כדעת הרמב"ם והר"י והרשב"א ודלא כר"ת דס"ל אפי' בא ליד גבאי אלא כהר"ר ברוך וזה אינו במוסכם כדדחו התוס' וגם לישנא דהס"ס משמע הכל לענין הלואה כדפירש"י שם וכמ"ש הרא"ש ז"ל מהא דר' ינאי יזיף ופרע ע"ש ומיהו בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש ז"ל המשמעות משו"ע (בסי' רנ"ט) שהעתיק לשון הלואה לבד ולא כתב בענין שינוי כלום ממצוה למצוה משמע דאינו יכול לשנות. והרמ"א שכתב (בסי' רנ"ו) דגבאי יכול לשנות התם ע"כ מיירי דגבאי דומיא דחבר עיר כמ"ש הש"ך שם וטעמא דפסק כן הואיל והרמב"ם והר"ר יונה ורשב"א קיימי בחדא שיטתא:
ועוד נראה דראינו ר"ת והרא"ש הא דגבאי יכול לשנות הוא מהא טייעא דשני חזני וכו' כמ"ש בפ"ק דב"ב ובאמת לפמ"ש מהרי"ק (שורש קכ"ח) דהא דבנר ומנורה רשאי לשנות היינו משום דבל"ז יש נרות אע"ג דהמאור מתרבה ע"ש והביא קצת הש"ך (בסי' רנ"ט ס"ק י"א) והיינו דאמר בשו"ע (סי' רנ"ט ס"ב) מת"ת לבהכ"נ והוא מדברי מהרי"ק שם שכ' וז"ל נלענ"ד בדלא ספקי הקהל לתרווייהו ואם יתנו לבה"כ יתבטל ת"ח וכן בההיא דרשב"א אבל היכא שאין המצוה בטילה כגון אותו נדבה לשמן דבלאו הכי הצבור ידליקו וכו' פשיטא שהיא מותר כדפי' מתוך ההיא דעירובין וכו' א"כ בכה"ג ממ"ש אין ללמוד לגבאי שרשות בידו לשנות אפי' לדבר מצוה גדולה מההוא טייעא דהתם מנורה הוי ואין בזה אלא רבוי אור אבל ודאי דהוי מנורות בל"ז ומנ' לר"ת והרא"ש דמותר לשנות לגמרי אפי' לא יפרעו כלל כדאי' בהרא"ש שם וצ"ל דהרא"ש בעצמו באמת ס"ל דאפי' לדבר הרשות יכולין לשנות ובאמת אינו כתוב בהרא"ש האי דינא אבל לא מת"ת לבה"כ עיין בכלל (י"ג דין י"ד) שלא הזכיר מזה. ומה שהביא שם טעמא דת"ת עדיפא מבה"כ היינו משום דהתם הוי הזמנה לקדושה עיין ש"ך (סי' רכ"ט ס"ק ד') ומ"א (סי' קנ"ג) אבל הרמ"א ז"ל שכ' בהג"ה בהדיא דברי מהרי"ק (בס"ב) אם כן חזינן דהמחבר ורמ"א הסכימו לחילוק של מהרי"ק ז"ל משום דהתם יש נרות בל"ז ועיין שש"ך (ס"ק י"א) א"כ פשיטא דא"א למילף מהתם דגבאי מותר לשנות לדבר מצוה וכיון דאזיל ראיו' ר"ת דגבאי מותר לשנות מנ"ל דיחיד מותר לשנות בשלו דלא למדנו אלא מהא דר"ת נמצא שפיר פסקו הכא דדוקא הלואה מותר ולא שינוי כנלע"ד דזהו דעת השו"ע ורמ"א:
ובאמת על הטור צ"ע כיון דפסק אבל לא מת"ת למה פסק דמותר לשנות ויש ליישב עפ"י מ"ש הט"ז (ס"ק ה') עיי"ש יצא לנו דדעת הראשונים והש"ע ורמ"א ז"ל דגבאי אינו יכול לשנות אפי' לדבר מצוה ואף שראיתי למהרי"ק שורש ה' דפסיק דהגבאי מותר לשנות אפי' לדבר מצוה וחילק בין כשהוא גבאי להתעסק או לחלק דכשהוא להתעסק התנדב אדעתא דידיה אם נאמר כן פשיטא דליכא למילף כלל שיכול המנדב בעצמו לשנות מהא דגבאי כיון שנדר ליתן ליד גבאי אדעתא דידיה התנדב אבל בעצמו לא:
ואמנם תמהני שהמבי"ט גופי' בחלק א' מפורש בהדיא התשובה שרמז עליו הש"ך בסימן (רנ"ט ס"ק ה') שאסור לשנות לדבר מה כ"א אדעתא לפרוע וע"ז יש יותר לסמוך ואפשר דמחלק במצוה ח' מעני לעני וצ"ע לחלק בזה וכן מצאתי בתשובת רדב"ז (סימן קל"ד) דאין לשנות מעני לעני:
עוד נ"ל דהא הסכימו דאפי' אם נימא דגבאי רשאי לשנות היינו לדבר מצוה יותר כמ"ש (בס"ב) לענין בני העיר ועכ"פ לא עדיף גבאי מבני העיר כיון שלא יפרע עוד א"כ בנידון דידן נצטרך לברר איזה מצוה יותר דהא קי"ל דכופין העיר להושיב מלמדי תינוקת אף על גב דאין כופין להחזיק ת"ת והתוס' כ' בכתובות (דף י"ז) בשם ר"י מקורביל דשימוש ת"ח עדיף ממת מצוה מהא דקאמר ר"ע תחלת תשמישי וכו' אע"ג דמ"מ עדיף מת"ת דגדולה שימושה וכו' אף דבחדושי כתובות הק' ע"ז דאל"כ מנ"ל להש"ס במגילה (ט"ז ע"ב) דת"ת עדיף מבנין בה"מ דהא התם שימוש קא' וצ"ל דבאמת שימוש קאמר' תדע דהא אמרינן בפ' כל כתבי דאין מבטלין תינוקת של בית רבן אפי' לבנין בה"מ וכן הוא בשו"ע משמע דלשאר ת"ת מבטלין ודוחק לומר דהא דאמר בספ"ק דמגילה דגדולה ת"ת יותר מבנין בה"מ היינו כשיכול לקיים ע"י אחר א"נ דהתם גופיה שימוש קאמר דהא יליף שכ"ז שברוך קיים לא הניחו עזרא הרי דהוי שימוש ומ"ש רומע"ת דמי יודע אם יהי' זריז בהדי כבשי רבנן ל"ל יתפלל לד' שיזמין לו הגון:
ועוד נלענ"ד דמלבד מצוה בממונו איכא נמי מצוה דגופי' לגדל יתום בתוך ביתו ולשכור לו מלמד דה"ל כאלו ילדו וזה אין לו תמורה בפדיון ממון כמ"ש הרא"ש על הראב"ד והביאו ג"כ ב"י באו"ח (סימן תקס"ח) ולא מסתבר לי דהא אמרינן גדולה תענית מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו נמצא שאין התשלום שוה עכ"ל ואע"פ שכתב הש"ך בשם מהרי"ק בחו"מ (סי' רמ"ג ס"ק א') דאפשר דהיכי דאיכא טירחא דגופי' לא א' דנעשה נדר בעני וכו' היינו בעובדא דהתם דלא הי' בגוף המעשה מצוה אבל הכא דהמעשה הוא מצוה פשיטא דנדר גדול נדר שאין לו תמורה ויותר מזה נלענ"ד דאין לו התרה כמ"ש הרמ"א בי"ד (סי' רכ"ח) דנודר בעת צרה ה"ל כנודר על דעת רבים ועדיפא מיני' ראיתי בתשובת דאם נדר בתנאי אם יתרפא כגון נידן דידן גרע טפי דאין להתירו דהוי כמשחק במלכות שמים ח"ו הואיל ונתקבל נדרו ואלקים חשבה למעשה מיום שנתן אל לבו מצוה זו ע"כ לדעתי איו לשנות נדרו כלל וכלל מכל הלין טעמי שכ':
אך אם ישמע אלינו הקצין נ"י כיון שבנדר זה אינו יוצא ידי מעשר וקרוב קרוב קודם כ"ש הכא דאיכא תרתי שהוא מופלג בחכמה כמ"ש רומכ"ת באתרא דקרי ותני ומתני ל"ל שיעורא לשכר מצוה זו ויחזיקו במעשרות שלו גם אם יוכל היניק שמגדל ללמוד אצל הקרוב הנ"ל יקיים ידי שניהם ויוסיף בשכרו ויוסיפו לו מן השמים והיה בזה שלום וחיים עד יכונן ד' ציון וירושלים: