גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה סג
בדבר השאלה בראובן שקנה עז חובלת מן כותי סתם ולא שאל עליו והוליכה לביתו ואיזו ימים אח"כ הלך עוד הפעם למקום ההוא ואמר לו הכותי השכן למוכר העז אם בדעתך עוד קנות עז אחרת יש לי אחת שילדה בשנים מהעז שלקחת כבר ובודאי העז שלקחת משכן שלי ילדה ה' או ו' פעמים וכשמוע דברי אלה הלך ושאל להמוכר למה מכרת לי הזקנה כל כך והשיב המוכר תאמין לי שלא ילדה רק ד' פעמים ולא יותר ואח"כ היתה העז חולבות בבית ראובן לערך שלשה חדשים ולא ידע שהיתה מעוברת וילדה בביתו שני גדיים זכר ונקבה והלך ושאל להחזן במקומו אם יש כאן ספק והשיב לשלוח איש אחר למקום המוכר ולחקור עליו וגם שלח לשם לסבב בדברים אצל השכנים לשכן הנ"ל שאמר בתחלה שילדה ה' או ו' פעמים ולשכן חבירו ואמר השליח העברי מעשה שהי' שני עברים המרו זה עם זה על אודות העז שמכר לראובן זה אמר שילדה רק ב' פעמים וזה אמר לפי דעתו ילדה ד' פעמים והשכנים השיבו רפת שלנו ממש רפת אחת לרפת מוכר העז על ב' פעמים שילדה אנו מעידין עליו אבל על היותר לא ידענו ושאל השליח גם למוכר ואמר שילדה ד' פעמים כבתחלה ע"כ:
תשובה
נלפענ"ד דאין כאן מקום להתיר חדא דאין לזוז מפסק רמ"א בי"ד (סי' שט"ז) דבעיזים שדרך שחולבת בלא ולד לא סמכינן על כך אפילו במקום ספק ספיקא וכו' ואף שהע"ז כתב (בסעיף קטן ה') דביולדת זכר ונקבה הי' לנו להקל מכח ס"ס ואפשר דמש"ה נקט הרמ"א סיגנון בס"ס כגון שילדה שנים ואיכא למימר על כל אחד שאינו בכור ושינה בסיגנון דנקט בפיסקי מהרא"י שם דהיינו ילדה זכר ונקבה עכ"ל הלא הע"ז גופי' כתב דצריך עיון למעשה ועוד דבחד צד היכא דילדה זכר ונקבה גרוע טפי דהוי שני הספיקות מענין אחד כמבואר שם בפיסקי מהרא"י ואיכא למימר דרמ"א נקט סיגנון דשני זכרים לרבותא וכן כתב בכנה"ג באה"ע (סי' י"ז) דבעיגונה דאיתתא אין סומכין על ס"ס משום דהוי ענין א' וגם אין לסמוך על אמירת העכו"ם כיון דהוי על ידי שאלה כדקי"ל באה"ע (סי' י"ז) ואף בתשובת חות יאיר (סי' ל"ו ול"ז) נטה להקל בעובדא כי האי ששאל היהודי בלשון זה ששני אנשים המרו זע"ז והביא ראי' מטעימת קפילא ראיה קלישא הוא דהתם אין הכותי יודע כלל מענין ספק התערובות משא"כ שאומר לו היהודי הספק ממש אף שלא ידע מהאיסור וההיתר דמי ממש לשאלו לו אי' חבירינו גם מה שכתב שם להתיר ממה שכתב הש"ך (בסי' צ"ח ס"ק ב') דבדבר העתיד להתברר כותי נאמן במסל"ת אפי' באיסור דאורייתא וכאן פשיטא דשני הערלים הראשונים יודעים הי' ששליח זה הולך לשאול פי' המוכר ועתיד להתברר וכו' עכ"ל. הוא מילתא דתמי' בעיני דהתם גבי טעימת קפילא ודאי הוי מילתא דעבידא לגלוי' לכל העולם כשיטעמו טעם איסור ויתפוס בשיקרא משא"כ הכא אף כשיכחישו המוכר לא יתפוס בשיקרא דמאן מפיס מי האומר אמת ובפיסקי מהרא"י (בסימן קכ"ט) לא חשיב זה אלא לסניף וז"ל שם ועוד ניכר קצת שהאמת אתם שהרי הגידו שמות הכותים שמכרו לו הגדיים ואין דרך שמשקרים בדבר שיש לברר וכו' אבל אין לסמוך בזה על איסור דאורייתא ובאמת גם החות יאיר בסוף (סימן ל"ז) כתב שלא יקבלו דעתו למעשה וכ"ז היה מפני דעובדא דידי' הי' בפרה חולבת אבל בעז אין מקום להתיר כן נלענ"ד וכ"ש שאין לסמוך על כותי שאמר להשביח מקחו גם אין לדמות למעשה שהביא הע"ז (בסי' שט"ז) דהתם דאיכא הוכחה טובא כיון שאמר דבר שמגרע את מקחו מסתמא קושטא אמר משא"כ הכא ותו לא מידי ודו"ק: