גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה נט
הנה בנידון המנהג של היולדת כבר כתב הרמ"א ז"ל בהג"ה ביו"ד (סי' קצ"ד) דאין לבטלו ומי יבא אחריו:
והנה בחידושי הלכות נדה כתבתי דאף שכתבו האחרונים דמטעם דחיישי' מחמת שהיא עלילה לראות בימי טהר תרא' בלא הרגשה היא חששא רחוקה דמסתמא מרגשת מ"מ י"ל דחיישינן מחמת שהיא עלולה לראות שמא תראה בשעת תשמיש כמו שאמרו בסמוך לוסתה משום דרגילה לראות באותה עונה ועיין פירש"י בנדה (דף כ' ע"ב) בד"ה חזינא להאי דמא וכו' שכל מ"ם לזכר ופ' לנקבה מעיינה פתוח ואפי' פסקה יום או יומים הואיל ומחזקת היא בדמים וכו' ונראה לי דבזה הטעם מאי דאמר הש"ס בנדה (דף י"א ע"ב) דאפי' לרב דאמר מעיין אחד אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת היינו משום דעלולה בדמים.
ועוד כתבתי די"ל הטעם לפמ"ש התוס' בריש גיטין בד"ה עד א' וכו' וא"ת אפינו איתחזיק איסורא וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל ז' וכשעברו ז' טהורה ממילא דלא אתחזק איסורא וגם בידה לטבול עכ"ל כוונתם מבואר דמה דנאמנת שלא ראתה כלום אע"ג דזה אין בידה היינו משום דלא אתחזק איסורא שתראה כל ז' ומה שנאמנת על הטבילה אע"ג דהיא בחזקת טמאה משום דבידה לטבול אם כן י"ל דבימי טוהר שהיא מחזקת לראות כפירש"י כנ"ל ה"נ איתחזק איסורא וכיון דלדידן כל יולדת הוי יולדות בזב וצריכה ז' נקיים אין להאמינה שלא ראתה כל ז':
ולפ"ז צ"ל דהא דמדינא דש"ס נאמנת יולדות בזוב לספור ז' נקיים מיד אפי' לרב דאמר מעיין אחד הוא ובטבילה תליא מילתא היינו משום שלא נתחזקה בזיבה אלא על פיה אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהיתר אפי' לאחר זמן כמ"ש הטור באה"ע (סי' קנ"ב) ואפי' אי נימא דבימי הש"ס לא היתה עלולה ומוחזקת בדמים כל כך מ"מ כיון דעינינו רואות שממש כל הנשים א"א שיספרו ז' נקיים תיכף לאחר ימי לידה ודאי אין הסברא נותנת שאם תאמר אשה מיד שספרה ז נקיים אחר הלידה שתהיה נאמנת כיון דאתחזיק איסורא ועוד הארכתי בזה בתשובת שאלה לרב אחד לפי מנהג מקומו במנהגים שונים דנראה לי שהוקבע ע"פ חכם קדמון שהיה שם וחקר על הטבע המבינה שם שחולקים בטבעם זו מזו.
ולפ"ז היה אפשר למצוא טעם על מה שממתינים במקומו קצת נשים מלספור עד אחר מ' ופ' אך כיון שאין כל הנשים שבמקומו נוהגין כן וגם לא שמעתי לא במקומינו ולא במדינות אחרות כן נראה שהוקבע בטעות אם לא שיגידו מאיזה חכם בא להם זה ההוראה זולת זה אין להחמיר יותר ממ"ם ופ' וכן המנהג כאן ואין להאריך יותר מחמת אפיסת הפנאי והיה בזה שלום שקט ושאנן והי' עלהו רענן עד ביאת ינון:
הכ"ד אוהבו נאמנו ד"ש וטובתו כל הימים: