גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה לו
הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה לאבן בוחן אבן פנה תהי כפתו רעננה ה"ה כבוד אהו' הרב המאה"ג המופלג שחול על מי פלג:
שוד על עז מבליג כבוד קדושת שם תפארתו כמהו' זלמן נ"י:
שפתותיו שושנים הגיעו אלי והאירו אל מול עבר פני ויען כי טרידנא טובא. לא היה העת מסכים עד אשר מצאתי שעת הכושר לשום עיני קצת על דברי שאלתו ולהשיב מפני הכבוד וגוף השאלה הוא במי שנתחייב בתנאי' לבתו פנוי' וכתוב בו שיתן שטר ח"ז כנהוג ומת אם יורשיו חייבים ליתן הנדן והשטח"ז וכן בשאר בנותיו הפנויות עוד אם ליתן להן כזה נראה דיפה כתב רומעכ"ת שצריך ליתן הנדן ואף דלא קנתה בקנין אתן מ"מ צריך ליתן מצד אומדנא ואף דרמ"א ז"ל הביא שני דיעות (בסי' קי"ג ס"ב) והב"ש (בס"ק י"ב) הביא בשם תשובת ש"י דטוב לעשות פשרה מ"מ באומדנא גדול כזה. שפסק כבר ליתן לבתו י"ל דעדיף אפי' מהשיאו בת אחת בחייו כן נראה מדעת הב"ש (בסי' נו"ן ס"ק י"ט) מיהו דוקא כשלא ירד מנכסיו אח"כ כמ"ש הב"ש דההוא (דסי' נו"ן) מיירי כשירד מנכסיו. אף דדברי ב"ש אינם מובנים דמאי קשה לי' ארמ"א ז"ל הא דברי רמ"א ז"ל הוא מתשובת מהר"י וויי"ל ז"ל ושם (בסי' כ"ד) מיירי בבן וכן (בסי' קמ"ב) מיירי ג"כ בבני' יורשי'. וזהו שכתב (בסי' ק"ד) דאינם מחויבים ליתן אפי' כפי הפסיקה דלא נתכוין להעביר נחלה מאחיו כיון שהוא ג"כ יורש ולא היתה בזה שום תקנת חז"ל אפי' השיא כמה בנים בחייו. אפ"ה אם נשאר בן פנוי לא תיקנו לו עישור נכסיו או אומדנא וה"נ בפסק לו בקנין אתן משא"כ בבת בין הבנים. דהוא תקנת חז"ל ליתן עישור או לפי האומד מ"מ דבריו נכונים לדינא. אך במה שהתחייב את עצמו ליתן שתח"ז לא נהירא שתיטול בתו הפנוי' כל החוב הכתוב בשטח"ז דאנו אומדין מה שהיה נותן לבתו אם היה חי. אבל זה שאינו נגבה בחיים חיותו לא שייך בי' לומר אומדנא כאלו נתן במזומנים בחייו. וכן נראה דאם השיא לבתו א' בחייו אף שנתן לה שטח"ז והיא גובה לאחר מיתתו החוב של שטר ח"ז כמבואר בו מ"מ לא נימא משום זה ליתן לבתו הפנוי' משום אומדנא כפי סך השטח"ז במזומנים כי זה לא נתן בחייו לבתו הראשונה:
והנראה בזה דאין להפסיד נמי השטח"ז לגמרי דהא עכ"פ היה שוה בחייו דאם תמכור החוב שבשטר ח"ז בכתיבה ומסירה היה שוה עכ"פ כפי טובת הנאה א"כ בזה הוי כאלו נתן לה מעות בזה הסך שיכולה למכור כפי טובת הנאה וכזה ראוי שתטול לאחר מותו ואף שאר הבנות ליטלו כזה:
ועוד נראה דלענין בנות אחרות אף שנותנין להן כמו הראשונה מ"מ כיון דכתב רמ"א ז"ל וראוי לאומדו כפי הממון שהניח בשעת מיתה ומשמע דכן דעתו לפסק הלכה כמ"ש הב"ש (בסי' נו"ן) כנ"ל א"כ הכא מנכין מה שנותנין לבת הראשונה נדן ושאר דברים כנ"ל שנגרע כבר מן הסך שהיה לו בעת כתיבת התנאים ולפי זה הערך ישערו האומדנא כנגד שיעור הסך שהי' לו מקודם ואין לומר דלא כתב הרמ"א ז"ל אלא בהפסד מעות מצד אחר אבל בהפסד שמצד הנדוניא כיון שמסתמא משוה אדם את בנותיו להדדי כדא' אם השיא וכו' א"כ אמרינן כיון דידע תחלה כשכתב התנאים שיש לו עוד בנות מסתמא היה דעתו דאף שיתן זה הסך ומגרע מנכסיו אפ"ה יתן לשני' זה אינו דהא כתבו התוס' להדיא בכתובות (דף ס"ז ע"ב) דאין מגרע לבתו הראשונה בשביל השני' ולהכי בעישור נכסים אין מנכין לראשונה בשביל השני' וכן בבת שלישית מנכין לפי מה שנחסר מן השני' אלא דבבנות אחרות חוזרות וחולקות בשוה כדאיתא לענין עישור נכסים כשבאו להנשא כ"א וה"נ כיון דהב"ד מתעסקים כעת בשלהם ראוי לעשות כן אבל הראשונה שכבר פסק עלי' תטול במלואה ואף שבחידושינו ישבתי דעת הראב"ד בס"ד ומוכח מן הש"ס דנותנין בשלימות כמו שנתן לראשונה אפ"ה אם יגרע מערכו מ"מ אין לזוז מפסק רמ"א ז"ל נמצא לפענ"ד הראשונה נוטלת הנדן והוצאות בשלימות ובעד שטח"ז כפי שווי טובת הנאה למכור בחיי האב ואם קשה לשער זה בצימצם יעשו פשרה ויהיה הפשרה לפי אומד דעת הב"ד בערך טובת הנאה ושאר הבנות יחשב לכל אחת לפ"ע בכל א' וחוזרות וחולקות בשוה ואיני כותב הלכה למעשה אך אם ייטיבו דברי בעיניו יכול לצרף דעתי ומאפס הפנאי אקצר הכ"ד הדו"ש: