אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה יז

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה יז

תשובה טז

בענין נער אחד ושמו שמעון אשר יצא עליו קול שהוא ממזר. ורינון היה על אמו. בטרם נישואי'. ואמו אמרה חוץ לב"ד שנתעברה מאדם אחד אחר גירושי'. ואח"כ כששאלו אותם ב"ד בתורת עדות כראוי. אמרה שמבעלה נתעברה קודם שנתגרשה. ויש עליה רינון מקצת בני אדם. אולי מחמת זה נתגרשה מבעלה. ועל זמן לידתו אין שום עדות ברורה. ע"פ דין תורתינו הקדושה. ואם יש חשש במה ששינה שם אביו:

ונראה דאין לפסול אותו משום שיצא עליו קול ממזרות. דבהדיא אמרינן בגיטין (דף פ"ח) יצא קול ממזרות אין חוששין לו. ואף להראב"ד דס"ל בהל' א"ב (פ' י"ז ה' כ') גבי קול חליצה דחוששין לה היינו דוקא כשהוחזק בב"ד כמבואר בדבריו. וכ"ש בקול ממזרות. די"ל דגם הראב"ד מודה בזה:

כיון דיש לתלות כמ"ש הב"ש (בסי' ו' ס"ק ל'). א"כ כיון שלא ידענו שהוחזק הקול בב"ד אין חוששין לו לכ"ע ומה שיש להסתפק בזה מהא דאי' (בסי' ד' סעיף ט"ו) ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבנים והיא בעי' דלא איפשטא בסוטה ופסקו האיבעיא לחומרא:

אך צ"ע לפמ"ש החו"מ (בסי' ו' ס"ק י"ד) דדוקא דהכל מרנני' אחרי' ודיימי טפי. א"כ י"ל בנידון דידן. דאין לה דין פרוצה ביותר. דמה שהיו מרנני' אחריו כשהיתה פנוי' אין זה ראיה לאחר שנעשה אשת איש כמ"ש הפוסקים:

ועוד נראה פשוט דהיכא דהיא מותרת לבעלה. אין שום חשש על בני'. דהיאך אפשר לומר דהיא מותרת לבעלה. ובניה ספק ממזרים. והרי לפמ"ש שהמליצו בעדה שתדור עם בעלה. מוכח שלא היתה אסורה לבעלה. ותו דהא כ' הרמ"א בהג"ה (סי' ד' סט"ז). ומ"מ היא נאמנת לומר על בני' שהם כשרים. אף שהט"ז מפקפק בזה דבריו צריכין עיון. מ"מ בכה"ג שהיא מותרת לבעלה. שלא היו עידי כיעור מודה הט"ז. דהא כ' כיון שהיא פרוצה ביותר אבדה חזקתה. ובמקום שהיא מותרת לבעלה הרי יש לה חזקת היתר לבעלה. ומועיל חזקה זו אף לבתה. ועוד דהא כ' הב"ש (בס"ק ט"ו) בשם מהרי"ו דסוגיא דסוטה מיירי לענין כהונה ודייק מרמב"ם ובה"ג ע"ש. וכן משמע מדפסיק האיבעיא לחומרא. אע"ג דספק ממזר הוא מדרבנן אבל אי מיירי לענין כהן הוא איסור דאורייתא. כמ"ש בספר המקנה ובחידושי אה"ע דלא התירה התורה ספק ממזר אלא לקהל ישראל ולא לקהל כהונה דאיסור כהונה שאני ואין כאן מקום להאריך:

ועוד נראה דכל הפוסקים מיירי הכל היכא שידוע שנתעברה בהיותה תחת בעלה. אבל בנידון דידן. דאין ידוע בעדות גמור זמן לידתו. פשיטא דאין להחמיר בספיקא דרבנן. ותו דה"ל ס"ס ספק תחתיו ספק אין תחתיו. ואת"ל תחתיו שמא מבעלה. אע"ג דכתבתי בס' כתובה דבכה"ג ה"ל ס' א' בגוף שמא אינו תחתיו וס' א' בתערובות. שמא מבעלה. מ"מ הא כ' הש"ך בי"ד (סי' ק"י) דבאיסור דרבנן אמרינן ס' א' בגוף וס' א' בתערובות. א"כ כיון דס' ממזר מותר מן התורה ה"ל ס"ס במלתא דרבנן. ותו דאיכא נמי ספיקא שמא מכותי נתעברה. דקיי"ל הולד כשר א"כ כיון דאיכא כמה ספיקות אם היא פרוצה ביותר. ובפרוצה ביותר עצמו אינו אלא איבעיא דלא איפשטא. ולדעת רש"י שם לא מיירי סוגיא לענין איסור אלא למי שנזדמנה לו דומה ובת דומה. הי מינייהו עדיף. ולשיטת כמה פוסקים מיירי לענין כהונה. וכ"ש שאמו העידה בפני ב"ד שמבעלה היא. דמה שאמרה חוץ לב"ד לאו כלום הוא. א"כ אין שום מקום חשש לאסור אותו בבת ישראל. ואפי' לבת כהן רשאי לינשא. דקיי"ל דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים. ואין מקום ס' אלא אם יוליד בת אם תהיה רשאי להנשא לכהן. ולענין איסור כהונה יש להחמיר טפי כמ"ש לעיל. דהוא סד"א. ותו דקיי"ל כותי ועבד הולד פגום. ע"כ אם אין עדים שהבעל גרשה משום שהיתה מעוברת. דבהא פשיטא דאב נאמן לומר זה בני ממזר אין שום מקום לאסור אותה כנ"ל. ובמה ששינה שם אביו לא מצאתי בזה ריעותא. כיון שלא ידע בעצמו החזיק שמו בשם אבי אמו כן נלע"ד והיה בזה שלום:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה