אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה ז

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה ז

תשובה ו

מעשי ידי אצבעותיו הטהורים האירו מול עבר פניו מזהירים כזוהר הרקיע, שבחו המגיע לכתבים מי יביע, זרח כוכב מיעקב כשחר המבקיע, ובריש כל מראין אמינא יישר חילו לפעלא טבא. דטרח טרחא האי גברא רבא, וחיבה יתירה נודעת לי חיבת הקודש מוכשרת יהי לרצון לו בטובה כפולה ומאושרת:

ולענין שאלתו כבר העריך מערכה גדולה בפנים מסבירות להלכה בצדדי ההיתר להמשודכת להינשא להמשודך שלה על פי הודאת שניהם שממנו נתעברה ויען אשר ביקש ממנו לחוות דעתי בענין זה, ואף כי אפפוני חבלי טרדין מאוד בעת הזאת אף לזאת פניתי מכל הטירדות להשיב מפני הכבוד וכבר כתבתי זה פעמים בתשובות שאלה בנידון כזה (עיין לעיל תשובה א' ותשובה ד') דאף שכתב בתשובת כנסת יחזקאל להחמיר אפילו בשניהם מודים מ"מ משמעות כל הפוסקים אינו כן, והטעם כתבתי שם באריכות וכאן אכתוב בקיצור דהא בסוף פ' אלמנה לכהן גדול אמרינן שם דלישנא בתרא אף אביי מודה דהיכא דלא דיימא מעלמא שהולד כשר לכהונה ואוכלת תרומה בשבילו ואף לדעת הר"ת בפ"ק דע"ז דבאיסור דאורייתא בתרי לישני הלך אחר המחמיר מכל מקום הא הרשב"א והרא"ש ז"ל פסקו כלישנא בתרא, ונראה דטעמם משום דהסוגיא בכתובות (דף י"ד) משמע כלישנא בתרא כמ"ש התוספות שם מדקאמר אביי ובהא כי לא מודה משמע דהיכא דמודה לא חיישינן אף לאביי, ואף דנדחקו ליישב שם מכל מקום פשטא דסוגיא דיבמות לא משמע כדבריהם. דא"כ ה"ל לשנוי מתניתין דאונס ומפתה בבא עליה ביאות הרבה ול"ל לדחוקי בחבושין בבית האסורין. וצריך לדחוק דס"ל דדוקא גבי ארוס מהני ביאות הרבה ואפילו לדעת הרמב"ם מ"מ בזה דקיי"ל דהלכת' כר"ג אלא דלכתחלה לא עבדינן עובדא. מ"מ היכא דמודה ולא דיימא מעלמא מהני ודאי אפילו לענין לכתחלה ואפי' רב נראה דלא פליג בהא כמ"ש התוס' בכתובות (דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן וכו') עיי"ש שכתבו אליבא דרב דס"ל נמי כר"ג:

ויותר נראה דאפילו ר' יהושע מודה בזה כמשמעות כל הסוגיא דלא אמר רבי יהושע אלא באינו ידוע מה טיבו של זה. אבל בידוע שנבעלה מכשר לא אמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לגבי האי וכו'. והיינו דקאמר רב יוסף חדא דהא מודה אליבא דכ"ע, וכן משמעות כל הפוסקים (בסימן וי"ו) דלא אסרו אלא בהלך הבועל ולא ידענו מי הוא משמע דהיכי דידעינן לא אמרינן כי היכי דאפקרה כו' והבאתי עוד כמה ראיות לזה, כל זה כתבתי לענין דלא חיישינן כי היכי דאפקרה וכו', אבל לענין אם הודאת הבועל מהני כאלו ודאי בא עליה הוא מפורש ברש"י ביבמות שם, ונראה דנפקא ליה מסוגיא דכתובות (דף י"ד) דקאמר חדא דהא קא מודה (והטעם נראה דנאמן במודה הוא מדין אסופי קודם שנאסף מן השוק דנאמן לומר זה בני, אף דאיסור אסופי אינו אלא מדרבנן הא גם בכאן אינו אלא לענין איסור לכתחלה) ועיין בנמ"י הביאו הב"ש דכיון שהתורה האמינתו שאינו גנו כ"ש שנאמן שהוא בנו, אלא דבנידן דידן שהוא העד ורוצה הוא בעצמו לישא אותה י"ל דאין אדם נאמן על עצמו, וראיה לדבר זה דהא לכתחילה עבדינן עובדא כר' יהושע ור' יהושע יליף (דף י"ג) שם משבוייה כדאיתא שם בסוגיא ובשבוייה קיי"ל דאין הבעל נאמן להעיד כדאיתא במתניתין דרבי זכריה בן הקנב שאמר המעון הזה שלא זזה ידי וכו' הרי דלא מהימן על עצמו אפילו בשבועה, ואין ראיה מהא דקאמר חדא דקא מודה דמשמע דבמודה אפילו לר' יהושע מהני דהתם מיירי באיסור סוטה לבעל ובהא ודאי אמרינן (דף כ"ב ע"ב) דבניסת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי לי דלא תצא, משא"כ לענין איסור כהונה דאמרינן פ' האשה רבה (דף פ"א ע"ב) דבכה"ג שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי תצא ואמרינן שם דאיסור כהונה שאני וכבר הוזכרתי מזה בספרי עש:

ותו י"ל כיון דאמרינן בכתובות (דף י"ח ע"ב) באומרים אנוסים היינו מחמת ממון דאין נאמנין בעדותן משום דאין אדם משים עצמו רשע א"כ ה"נ כיון דמסתמא היא בחזקת נדה אינו נאמן שבא עליה בנדתה ולא שייך כאן פלגינין דבורא מיהו בהא י"ל דנאמן כשאומר שוגג היה או אומר מותר היה, אך צ"ע מטעם דאינו נאמן על עצמו, מיהו י"ל דלא קיי"ל כהך תירוצא דר"פ האשה רבה דאמר איסור כהונה שאני, אלא כאידך תירוצא שם:

מיהו אכתי קשה משבוייה דיליף מינה ר' יהושע וכנ"ל וכ"ש דהכא לענין לכתחילה הא קיי"ל המעיד באשה לא ישאנה, אך י"ל כיון דבאמת קיי"ל הלכה כר"ג אלא לכתחילה החמיר שמואל י"ל בכה"ג שמודה לא החמיר, אלא דלענ"ד נראה דאפילו בלא הודאתו יש לצדד להתיר דהא דבעינן לכתחילה שיהיה רוב העיר כשרים היינו בידוע בודאי שלא נעשה הזנות מאחד מבני ביתה כיון שהם מכחישים בדבר והיא גם היא אינה אומרת עליהם, וע"כ אחד מבני העיר זנה עמה בזה אזלינן בתר רוב העיר, אבל היכא די"ל שהזנות מאחד שהיה ידוע שרגיל להתיחד עמה באותו בית ממש ושניהם מודים בדבר אין להחזיק הזנות ממקום למקום, וכמ"ש הב"ש בסוף (סימן ו') ומה לי עיר או רחוב או בית, וכ"ש היכא דרוב הנכנסים לאותו בית שהפנוייה בתוכו הם ישראלים הוי נמי כרוב סיעה, שאין דרכה לצאת בפרהסיא בין הערביים בלא שמירה, דמסתמא אביה משמרה להזהירה על איסור ייחוד, אם כן ממילא אין לחוש שיצאה בהסתר לבית ערבי וזינתה שם דמה"ת להחזיק איסור ממקום למקום, ותו דכשאזלה איהי לגבייהו ה"ל קבוע וקיי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכיון דאיכא הכא קורבה דמוכח אזלינן בתר קורבה, דאע"ג דקיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב, אבל היכא דליכא רובא למה לא ניזל בתר קורבה והתורה אמרה והיה העיר הקרובה וגו':

וגם י"ל סברא שכתב מעכ"ת מהתוס' בכתובות (דף ט' ע"ב) דביהודה כיון שהיה מתיחד עמה ודאי בא עליה, אף דלענ"ד נראה דדוקא בארוסה אבל באדם אחר קיי"ל דלא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה כדאיתא בגיטין (דף פ"א) מ"מ י"ל כיון שהוא משודך עמה ולבו גס בה, יש לתלות בו יותר וכמ"ש הבית יוסף (סימן י"ג) דכי היכי דאסור לארס תוך ג' חדשים כן אסור לשדך ואם שידך אסור ליכנס לביתה משמע דאיכא קריבות דעת במשודך כמו בארוס, וכן יש סעד ממ"ש הב"ש והביאו רומעכ"ת דלא תלינן בערבי לדעת הטור שם, וכ"ש לפמ"ש רומעכ"ת דאיכא חששא טובא להציל הולד בדת יהודית דהוי כמו סכנת נפשות דמחללין עליו שבת כדאיתא באו"ח (סוף סימן ש"ו) אם כן אין לך דיעבד גדול מזה ובדיעבד קיי"ל כר"ג אפילו ברוב פסולין באומרת ברי שלה לחוד, וכ"ש הכא בשניהם מודים, ולענין הולד לא רציתי לכתוב כעת עד דנחזי אם יכוונו ירחי ויומי:

ואודות הפאראפלייע (הוא כלי העשוי למחסה ממטר) לדעתי נכון להזהיר אותם מערב שבת ויסמכו אותו אל הכותל, ואף שבשבת מגביה אותו יותר להיות לצל על ראשו אין בזה איסור כאלו נכנס בבית הבנוי מערב שבת (עי' נו"ב תניינא אה"ע סי' כ"ז)

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה