אור ברסלב
גבעת פנחס שאלה קלא

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

שאלה קלא

תשובה

ב"ה יום עש"ק י"ז אלול. תקנ"ב לפ"ק פה ק"ק פ"פ דמיין יע"א:

הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה לאבן בוחן ואבן פינה חכמתו בחוץ תרונה. ה"ה כבוד אהובי ש"ב ומחותני הרב המופלג ומורה החריף ובקי בחדרי התורה. דרכיו נוגה אורה ידיו רב לו. והיכלו כבוד אומר כולו. כק"ש מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות נ"י. על ראשו בהלו:

הנה ערבו לנפשי דברי דודים. חכו ממתקים. כולו מחמדים. על אדני פז מיוסדים. ויען כי אפפוני כתרוני טרדות רבות וביותר מהמה בדיני רבא דיתמי דאתי לקמאי. מבלתי אפשרי היה לעיין מיד ולהשיב על נכון אף לזאת הפסקתי בין הפרקים מעט מעט להשיב על שאלתו כפי הנראה לפי עניית דעתי. בנידון השאלה בקען שהגיע לכלל שנים ונמצא בו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן אם ניחוש למ"ש הב"ח דאין אנו בקיאין בבדיקות הגומות דיש לומר דמסתמא כיון דאיכא שערות מסתמא איכא נמי גומות ולא אמרו דצריך שיהא נמי בעיקרן וכו' אלא לאפוקי אם רואין שאין בהם גומות ועוד דמספיקא יש לנו להחזיקו בחזקת גדול משום חזקה דרבא ועוד דאין שום טעם לחומרא זו כיון שאנו רואין שיש בו גומות וכי יש שיעור לגומות. הנה מה שכתב רומע"כ דמוכח מדברי התוספות בבבא בתרא (דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנים וכו') ואומר ר"י דשמא בחייו לא היה גומות וכו' מדלא תרצו דאף שימצא בו שערות אין להחזיקו בגדול משום דגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה אלא על כרחך דמסתמא כיון שיש לו שערות ואין הדבר יכול להתברר אמרינן דמסתמא אית ביה גומות והוא הדין שאין אומרים בו שאין אנו בקיאין אף דיש לדחות דספק שאין אנו בקיאים גרע טפי ולא דמי לספק דלאחר מיתה דיש לומר שאם היה בקי לפנינו היה מכיר שאין הגומות כראוי. אך שינויא דחיקא לא משנינן. ונראה לפרש דברי התוספות דהא קשה עוד דלמה לא יבדקוהו שמא ימצא בו שערות ותו הא דקשיא להו בתר הכי ואם תאמר למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו וכו' קשה מנא לן דמהני חזקה דרבא לאפוקי מחזקת ממון כמו שכתב רומעכ"ת. ונראה דפסיקא להו דחזקה דרבא מהני לאפוקי ממונא משום דסבירא ליה לדוחק לאוקמי שמת תיכף מיד לאחר המכירה ואם כן מוכח מהסוגיא עצמה מדלא חיישינן אפילו אם ימצאו בו שערות שמא היה קטן בשעת מכירה ואחר כך נתגדל ע"כ היינו משום דכיון שנמצא גדול מחזקינן ליה בגדול למפרע משעה שהגיע נכלל שנים והיינו מחזקה דרבא ועל זה הקשו דאם כן אפילו אי אפשר לבודקו נחזיק אותו בגדול משום חזקה דרבא. אך לפי זה צריך להבין לפי תירוצם שאחר שהגיע לכלל שנים לא היה בו סימני גדלות אם כן הדק"ל מה הועיל הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר העכירה ונראה דסבירא ליה להתוספות דודאי אנו רואין לאחר שהגיע לכלל שנים שאין בו שערות אף שלא בדקו אותו אם יש בו גומות או לא אמרינן מסתמא אין בו גומות כיון שדרך רוב בני אדם להיות בהם שערות בזמן שהגיע לכלל שנים וראינו שאין בו שערות יצא מחזקה זו וכל שכן לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דטעם הגומות משום דאמרינן דמסתמא היה בהן שערות ונשרו אם כן כי היכי דלא חיישינן שמא נשרו לענין חליצה ולאפוקי ממונא. הכא נמי לא חיישינן לגומות שהיו בהן שערות ונשרו. אכן אם בדקנוהו לאחר זמן ומצאנו בו גומות כיון שאנו רואין שהיה בהם שערות ונשרו מחזיקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנים ומה שראו לאמר גדלות שלא היה בו שערות היינו משום שכבר באותו זמן נשרו אף דלא חיישינן לנשרו שאני הכא כיון שנמצא בו גומות וע בודאי היה בהם שערות ונשרו ממילא קיימינן בחזקה דרבא ואמרינן שנשרו קודם שראו שהיה בהן שערות וממילא מובן שהוצרך התוספות לאוקמי שנא היה בו אלא גומות לבד דאם היה בו שערות כיון שראו בתחלה שלא היה בו שערות אחר שהגיע נכלל שנים איכא למימר אף לאחר הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה וממילא מתורץ שלא טענו הלקוחות שיבדקו אותו אם יש בו שערות דאם יש בו שערות גרע טפי ועיקר טענות' היה שמא ימצא גומות בלא שערות. כן נראה לפי עניית דעתי נכון לפרש התוספות ודו"ק. אמנם לפי זה היה מוכח מן הסוגיא דחזקה דרבא אלימתא הוי ולא משום דאפשר לברר דהא אי לאו משום דסימנים עשוי' להשתנות היה ר"ע מחזיקו בחזקה דרב' בגדול למפרע משעת מכירה אך נלענ"ד דיש לדחות דאיכא למימר שהלקוחות טענו ברי שהיה גדול בשעת מכירה ובני משפחה אינם יודעים בשעת מכירה ואפי' אם טענו ברי שהיה קטן בשעת מיתה כדמשמע בלשון הבריית' מ"מ אם ימצא שהוא גדול הרי הוכחשו על שעת מיתה דאי אפשר לומר שנעשה גדול לאחר מיתה א"כ ממילא טענתם על טענת מכירה הוא שמא וקי"ל בכתובות (דף י"ב ע"ב) כר"ג במתני' דמשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף ואמר שם אמר לך רבי נחמן אנא דאמרי וכו' ע"כ לא קאמר רבי גמליאל החם אלא משום דאמרינן אוקמי אחזקה וכו' אם כן שפיר מהני הכא חזקה דרבא לאפוקי ממונא כיון דאיכא נמי ברי ושמא אף על גב דהוי שמא טוב דלא הוה ליה למידע הא בהך דרבי גמליאל נמי לא הוה ליה למידע כמו שכתב התוספות בכתובות שם ולפי זה מתורץ קושית התוספות ואם תאמר למה יש לני לומר שהוא קטן וכו' דנהי שאם יבדקוהו וימצא גדול מחזקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרבא היינו משום דאיכא נמי ברי ושמא שהרי בני משפחה יהיה מוכחשין בברי שלהם דהיה קטן בשעת מיתה אבל כ"ז שלא הוכחשו הוה ליה ברי וברי ולא מהני חזקה דרבא לאפוקי ממונא ודו"ק. אך י"ל דס"ל להתוס' דברי דבני משפחה לאו ברי גמור הוא דהא איכא למימר דנשרו דהא מהאי טעמא אינה ממאנת משום דחיישינן שמא נשרו ואם כן שפיר הקשו כיון דבאמת אי אפשר לבודקו ואיכא נמי ברי ושמא מהני אפילו לאפוקי ממונא. ועוד נראה דאין צריך לכל זה כיון דאיכא חזקה דאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול כדפירש"י בד"ה ליקיימו שטרייהו וכו' אף דלפי הס"ד אין מועיל חזקה לאפקועי ממונא מכל מקום מהני חזקה לאצטרופי בהדי חזקה דרבא ולאפוקי ממונא דהא חזקה דרבא הוי חזקה דאתי מכח רובא דרוב בני אדם שהגיעו לכלל שנים באים לכלל גדלות וקי"ל בריש פרק המוכר פירות דברובא וחזקה מוציאין ממונא לכ"ע. כן נראה לפי ענ"ד ודו"ק:

אמנם עיקר פלוגתא זו אי חזקה דרבא אלימתא הוא מבואר בלשון התוספות בקידושין (דף ס"ד בד"ה בני זה וכו') דלתי' ראשון משמע דלא מהני חזקה דרבא לענין מכות ועונשין ולפי שיטה האחרת שכתב שם דמהני שנים או סימנים ע"כ נ"ל דחזקה דרבא אלימתא היא אמנם אני תמה איך אפשר לומר דכשאומר בני זה בן י"ג שנה דהיינו דמחזקינן ליה בגדול למפרע בגדלות הא פליגי ביה תנאי בשיעור הגדלות דרבי עקיבא סבירא ליה כדי שיהא ניתלת כו' ור' ישמעאל סבירא ליה כדי נכוף ראשן לעיקרן וקי"ל דהלכה כדברי כולן להחמיר ובודאי אין סברא לומר דבשעה אחת שהגיע לשנת י"ד באו כל הסימנים אלו משניטל הזוג עד כדי שיהא לכוף ראשן לעיקרן דהא אל בקודם שהגיע נכלל י"ג שנה כך גדלו השערות שיעורא דרבי עקיבא דחם כן איך מחזיק עליו רבי עקיבא בשיעור הזה בגדלות הרי דחזינן דבאין לפני י"ג שנה דא"א לומר שיחלקו התנאים במציאות אימתי הסימנים גדולים ברוב בני אדם. והא נמי א"ל דמודה רבי עקיבא דלא הוי בנעילת הזוג סימן גדלות אלא כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים שמלבד שזה דוחק גדול לומר דאף שדרך לבא שיעור זה בקטנות אפינו הכי מהני כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים. ותו כיון דלרבי עקיבא ודאי לא מהני סימנים בשיעורין דידיה אלא כשידוע שהגיע נכלל שנים מנ"ל לר"י שיטה אחרת דלר' ישמעאל מהני סימנים בלא שנים כיון דע"כ פלוגתייהו מיירי בידוע שכבר הגיע לכלל שנים אלא ע"כ צ"ל דאפי' שיעורא דרבי עקיבא אינו בא אלא לאחר י"ג שנה ויום א' וא"כ איך שייך לומר למאי דקי"ל כר' ישמעאל להחמיר דבעינן כדי לכוף ראשן לעיקרן שנחזיק אותו כגדול משעה ראשונה משהגיע לכלל י"ג ויום א'. ואף לפי מה שכתב לעיל דמשמע מעובדא דבני ברק דמחזקינן ליה בגדול למפרע משעת מכירה י"ל דרבי עקיבא לשיטתיה דסבירא ליה משניטל כו' והוא השיעור הקטן שבכולם לדעת הרמב"ם שפיר י"ל דמחזיקינן ליה למפרע משנת י"ג ויום א' אבל למאי דקי"ל כדברי כולן להחמיר היאך אפשר לומר דמשנת י"ג ויום א מחזקינן ליה בגדול למפרע ודוחק לומר דברייתא זו אתיא כרבי עקיבא דאכתי קשיא לר"ח דאמר זה בני בן י"ג וכו' דהא ר"ח סבירא ליה הלכה כדברי כולן להחמיר ואדרבה היה נראה דה"ט דרבא דס"ל דמשהגיע לכלל שנותיו הוי חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה היינו משום דלמיאון קי"ל להחמיר בשיעור קטן מכולם דזה בא מתחלת גדלות השנים אבל לחליצה לא סמכינן כיון דבעינן שיעור גדול. ונראה פשוט דסבירא להתוספות בשיטה אחרת דאף לחליצה שייך חזקה דרבא כיון שהתחיל לבא שיעיר הקטן בתחלת גדלות השנים ממילא משערינן שיעור ערך גידול השערות ברוב בני אדם והא דקאמר בן י"ג שנים ויום אחד היינו להאמינו בשיבוא בערך הזמן שיגדלו השערות כדי לכוף כו' ואז מחשבי ליה בגדול בחזקה דרבא שהתחילו לגדל מתחילת גדלות השנים. ובזה נראה לי להבין מה שכתב התוספת בשיטה אחרת דמיירי שכבר עבר שנה או שנתים ולמה הפליגו זמן רב כזה ולא כתבו סתם שכבר עבר הזמן שאכל אלא נראה כיון דע"כ ס"ל דמשערינן ערך גידול שערות אם כן בזמן קצר אחר אכילתו יוכל לשער שהיה כבר בשעת אכילה כדי לכוף לפי ערך גידול השערות ברוב בני אדם ואין צריך לנאמנות האב אבל כיון שכבר הפליג זמן רב שנה או שנתים א"א לשער לפי ערך גידול השערות דהשתא וצריך לנאמנות האב לשער מתחילה גדולו. ובזה נראה לפי עניד בפשיטות בעובדא דבני ברק דאי לאו דסימנים עשוין להשתנות הוי מחזיקין ליה בגדול משעת מכירה היינו אם ימצאו בו רבוי שערות גדולים כדרך ב"א ממילא דאף דהיה זמן מה בין המכירה למיתה מחזיקינן ליה בדרך גידול השערות שכבר בשעת מכירה היה בהן כדי נכוף ואין צריך לחזקה דרבא ואף לפי מ"ש לעיל דהתוס' הכריחו מן הסוגיא דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרבא היינו לשיטתיה שכתב בתחלה שהגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה א"א לומר אם ימצא בהן רבוי שערות דבזה אין צריך לגומות כמ"ש הפוסקים וכל שכן דל"ח לספק שינוי לאחר מיתה וכן נראה לפי ענ"ד פשוט דאם בדקו והוא כמה שנים לאחר גדלות והוא כדי לכוף דאזלא ליה חזקה דרבא דא"א לומר שהתחילו לגדל בתחלת שנת יד ולשער כפי גידול השערות ברוב בני אדם ולעשותו גדול מאותו שעה דלפי דרך גידול השערות א"א שיעמדו כמה שנים ולא יגדלו יותר מכדי לכוף ע"כ אין להחזיקו בגדלות מחמת חזקה דרבא. ומעתה אני אומר בנדון שאלה זו דלא מבעיא אם יודעין דלאחר שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד לא היה בו שערות דפשיטא דאזלא ליה חזקה דרבא כמ"ש התוספות בהאי עובדא דבני ברק וכן אם הוא עצמו אמר בתחלה דאין לו שערות נאמן בכה ג דאפשר לברר כיון דאיכא למימר שנוף ואחוי כדאיתא בקידושין (דף ס"ב ע"ב) וביו"ד (סימן קכ"ז) ע"ז בש"ך אלא אפילו אין יודעין בתחלה משנעשה בן י"ג שנה אלא דלפי השיעור הזמן גידול השערות עתה יש לשער שלא התחילו לגדל בן י"ג ובשנה ויום אחד אזלא לה חזקה דרבא כנ"ל לענ"ד:

גם מ"ש במה שהחמירו בנמצאו גומות דשמא אין אנו בקיאים ותמהו עליהם וכי יש שיעור לגומות. לפי ענ"ד הדבר נכון דיש שיעור לגומות דאם לא כן קשה בהך פלוגתא דתנאי בשיעור השערות דודאי נ"ל דגם בשיעור הקטן אית ביה ג מות דלא יחלוק רב מלכיו בפלוגתא דתנאי וכן מר זוטרי דמקשה שם לא לישתמיט תנא וכו' ולא הקשה מפלוגתא דתנאי ואם נימא דאף דאית ביה גומות כיון דאית שערות גרע טפי דל"ש שנשרו אכתי קשה האיך מחזיקינן ליה בגומות לבד בגדול משום דאמרינן שנשרו השערות אכתי מנא ידעינן שהיו השערות כשיעור כדי לכוף וכו' כיון דבשיעור קטן נמי יש בו גומות ואיך נחזיק אותו בודאי לגדול אע"כ נראה פשוט דהגומות הם לפי ערך גידול השערות והיו בקיאין בגומות לבד שהיא שיעור שהיה בהן שערות כדי לכוף ונשרו ומעתה פשיטא די"ל בהא דאמר דבעינן שיהא בעיקרן גומות היינו לפי ערך השערות שהיה בהם כדי לכוף וכיון דאין אנו בקיאים בשיעור הגומות יש לחוש שאין הגומות כשיעור ע"כ נראה פשוט דאין להקל משיטת הפוסקים שהביא הב"ת אם לא בענין שהיקיל הב"ח במקום עיגון. כיון דרבנן קשישאי בקיאי טפי מינן ואם גדולים חקרי לב לא מצאו ידיהם לברר ולכונן. מי יאמר זכיתי לבי וכליותי אשתונן. ויקיץ כגבור מתרונן. וחכמתי עמדה ומזקנים התבונן. ומה שתמה על מה שהחמיר הש"ע לענין מיאון דאנן אין בקיאין בגומות ולא החמיר בענין כתמים. הנה מלבד דאיכא התם חזקת היתר כמ"ש רומ"ע יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי מה שאין כן לענין מיאון דלא יקנו אלא בקטנה. ותו דאפי' בספק איכא למיגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ספק א"א דאורייתא דבאשם תלוי קאי משא"כ כתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא איסורא דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאים בתקדיר ספק אינו בגוף האיסור אלא דאם היה זיר או מגליד היה אפשר לברר וכיון דאין הספק איסור במקומו. כן נראה פשוט. חבילות טירדין אשר הקיפוני סבוני במים. עת לקצר ואחתים בברכה ואסיים. יוזכר בספר החיים מאת ה' מן השמים. הכ"ד נפשי דרש"ת:

הק' פנחס הלוי צ כבוד בני חד"ז הרב כה"ג המפורסים נ"י

סוף הספר

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה