גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן לב
להרה"ג הנ"ל
א') בסי' הנ"ל באות ד' האריך מעכ"ת לפלפל בחכמה בקושית השאג"א בסי' י"ח על המג"א בסי' רפ"ו שכתב דמשו"ה מותר לאכול קודם מוסף משום דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור הוא מתפלת המוספים משו"ה מותר לאכול. וע"ז הביא מעכ"ת בשם השאג"א שהקשה מנשיאות כפים דג"כ אינו אלא בצבור ויחיד פטור בה ואפ"ה מבואר בש"ס בתענית דאסור לכהן לאכול קודם נשיאות כפים עכ"ד מעכ"ת בשם השאג"א והאריך בזה. ומה אעשה שבמחכתה"ג הביא בשם השאג"א מה שאינו כלל בשאג"א ומעולם לא הקשה השאג"א שם קושי' זו ובאמת אין מבואר בשום מקום דאסור לאכול קודם נ"כ ואדרבה בש"ס מוכח דאין איסור לאכול קודם נשיאות כפים דהרי מבואר שם בתענית כ"ו דקאמר ר"י דבמוסף ל"ש שכרות ופירש הרא"ש בשם ר"ח דאסור לאכול קודם מוסף. ואם הי' אסור לאכול קודם נ"כ האיך יצוייר כלל שכרות ובע"כ דאין שום איסור לאכול קודם נשיאות כפים. והשאג"א שם לא הקשה כלל מנ"כ ורק מתפלות המוספים הקשה. וממילא נסתר כל בנינו של מעכת"ה בספרו ואדרבה מוכח להיפוך מדבריו דהרי בנ"כ לא מצינו כלל איסור בזה ונפלאתי על מעכת"ה שהביא בשם השאג"א דברים כאלו:
אמנם כן כיון שקושית השאג"א היא מתפילת המוספים ובזה לא הועיל מעכ"ת בתירוצו שוב החובה עלינו לתרץ דברי רבינו המג"א. והנראה בזה ונציע קושית השאג"א וכה הקשה ע"ד המג"א שכתב כיון דאיכא מ"ד ביחיד פטור משו"ה מותר לאכול והרי כל עיקר הוכחת ר"ח דאסור לאכול קודם מוספים מדברי ר"י הנ"ל בתענית דבמוסף ל"ש שכרות והוא משום דאסור לאכול. והרי ר"י סובר בברכות ד"ל כל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספים ונ"כ הוא רק בצבור וא"כ ע"כ מיירי שיש חבר עיר ויחיד פטור וא"כ מותר לאכול בה"ג קודם מוסף עכ"ק השאג"א והיא באמת פליאה עצומה. ולענ"ד נראה בזה בשנבין מקודם דברי המג"א כיון דיחיד פטור משו"ה מותר לאכול. והרי יחיד פטור רק באם אין צבור בעירו. אבל כשיש צבור המתפללים החובה על היחיד להתפלל בצבור והכי החיוב הוא רק כשכבר המה צבורים. הלא החובה על כל יחיד למיכנף צבורא ויעשו כולם אגודה אחת להתפלל. וא"כ אדרבה בשלומא אם ליכא צבור ופטור שפיר אין עליו חיוב. אבל אם נמצאים בעירו צבור המתפללים החובה על כל אחד לקיים חבר אני לכל אשר יראוך וזה עיקר החיוב על כל יחיד. ומעכ"ת שם בספרו באות הנ"ל נראה לו ברור באם יש צבור המתפללים או קורים בתורה היחיד פטור. ולא כן הוא חביבי. באמת היחיד חייב ממש כמו הצבור ועל כל יחיד מוטל למיכנף צבורא ולהיות עם הצבור לשמוע קריאת התורה כמ"ש הב"י באו"ח סי' קמ"ו בשם שיבולי הלקט דכל העם חייבים לשמוע דברי התורה יעו"ש. ואמנם בקריאת התורה יש לומר דלדעת הסוברים דמותר ללמוד בשעת הקריאה אם יש עשרה דצייתי כמבואר באו"ח קמ"ו שם אליבייהו יש לומר דעיקר התקנה היתה רק שיקראו דברי תורה בצבור וכיון שקוראים שוב אין החובה על כל האנשים לשמוע והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים שם ואולם בתפלת המוספים הדבר ברור לענ"ד דאם יש צבור מחויב כאו"א להיות בחברתם ולהתפלל כמו בקריאת פ' זכור ופרשת פרה שכתבו הפוסקים שם בסי' קמ"ו דהחיוב על כל אדם מישראל והוה כמו מגילה למ"ד בעשרה דהחובה להדר אחר עשרה ועל כל אחד מוטל חיובא כמו כן תפלת המוספים וז"ב לדעתי בלי פקפוק. ומעתה צריכים להבין דברי המג"א דהרי כל יחיד חייב להתפלל בצבור תפלת המוספים ומה הועיל בזה שיש צבור המתפללים עכ"פ יהא אסור כל יחיד לאכול קודם מוסף:
ב') ולכן נראה לענ"ד בכונת דברי המג"א דאדרבה כיון דעיקר איסור אכילה קודם הוא שמא ימשוך סעודתו וזה רק בתפלה שיכולין להתפלל אותה גם ביחיד שפיר חיישינין. אכן במקום דצריך צבור א"כ כמו דקיי"ל באו"ח סי' ער"ה לענין שמא יטה דתינוקת לפני רבן קורין דאימת רבן עליהם וכן ביוה"כ מותר לקרות לאור הנר דאימת היום עליהם. ומעתה להמבואר בברכות כ"ח ע"ב מה שאמר ריב"ז לתלמידיו ויהי מורא שמים עליכם כמורא בו"ד ולואי יעו"ש בש"ס הרי דמורא בו"ד גדול ממורא שמים וכדקאמר ריב"ז שם אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. מבואר מזה דמורא בו"ד גדול ממורא שמים. ועיין כעין זה בב"מ ע"א ע"א עבד עברי צנוע לה עבד כנעני פריץ לה ופירש"י שם דעבד עברי בטוחה שלא יתפרסם הדבר ובאות לידי עברה ועבד כנעני יראה שלא יתגלה הדבר וכן לקמן בש"ס שם בכלב אמרי אינשי יעו"ש. מכ"ז מפורש דבמקום שהדבר יודע לרבים ויתפרסם נזהרין יותר מעברה. ומעתה זהו סברת דברי המג"א דנהי דאסרו אכילה מחששא דשמא ימשוך אחרי סעודתו זהו רק במקום שאין עליו מורא בשר ודם והיינו בתפילה כזו שיכולין להתפלל אותה ביחוד שפיר אינו מפחד פן יראנו אדם אמנם בתפילה שצריכה צבור וביחיד לא יכול לעשות הדבר והחובה עליו להתפלל דוקא בצבור בזה שפיר מורא הצבור עליו כמו שהתלמידים אימת רבם עליהם כן ירא הוא שמא ימשוך בסעודתו וידעו הצבור שלא קיים המצוה ואוכל רק מעט וראי' לזה מדלא מצינו שאסרו האכילה קודם נשיאות כפים כמו שאסרו קודם ק"ש ובע"כ דמשו"ה הוא משום דנ"כ רק בצבור ל"ש לגזור בזה והנה כבר נחלקו במשנה ברכות ד"ל שם ראב"ע אומר אין תפלות המוספים אלא בחבר עיר ור"י סובר במקום שיש חבר עיר יחיד פטור וקאמר הש"ס שם דראב"ע ור"י פליגי אם יחיד חייב במקום שאין חבר עיר דלר"י חייב ולראב"ע פטור. והצל"ח שם העלה דפליגי ג"כ אם יחיד מותר להתפלל במקום שיש חבר עיר דלראב"ע אסור ולר"י רק פטור אבל אם אין ברצונו לפטור עצמו יוכל להתפלל כרצונו. ולענ"ד נראה דעוד איכא בינייהו דלראב"ע דרק בחבר עיר א"כ אם הוא בעיר שיש עשרה וחבר עיר והמה מתפללים כ"א ביחיד ואין הצבור מתפללים אין יוצאים יד"ח בזה דלא ניתקנה כלל תפלות מוספים ביחיד. ולר"י דמעלות הצבור הוא רק שפוטרים היחיד אבל אם כ"א מהם רוצה להתפלל ואינם מתפללים כלל בצבור באותה העיר שפיר דמי כמו בשחרית מנחה וערבית דלדידי' נתקנה תפילה זו גם ביחיד. והא דפריך הש"ס מ"ב ולא קאמר גם זה כבר כתב הצל"ח שם לתרץ דהמקשה דהי' סובר דגם לר"י יחיד פטור אף במקום שאין חבר עיר א"כ גם לענין זה הוא כמו לראב"ע. ולבתר דקאמר הש"ס הנ"מ אם יחיד חייב במקום שאין חבר עיר א"כ גם נ"מ הזו בכלל יעו"ש בצל"ח וזה יוצדק גם למה שכתבתי. והנה לפ"ז יוצא דלראב"ע באמת כשיש צבור בעיר כל יחיד ויחיד מחויב להיות בעת תפלת המוספים בצבור דכך נתקנה תפלה הזו ובודאי כ"א מחויב בה. והאמנם מדברי הצל"ח שם נראה דלראב"ע אף מי שאינו שם יוצא בתפלות הצבור. אכן לענ"ד לא כן הדבר. דלראב"ע דחזינין דיחיד אסור להתפלל מוסף כשיש חבר עיר א"כ בע"כ אין הדבר מטעם דהש"צ מוציאו ידי חובתו דא"כ הי' מועיל אם אין רצונו לצאת בתפלת הש"צ. ורק הטעם דהתפלה מעיקרא ניתקנה כך להתפלל בה בצבור וכל מקום שיש צבור מחויבים כולם להקהל ולהתפלל מוספים ואל"ה לא יצאו יד"ח. ולר"י שפיר יכולים להתפלל בפ"ע דלדידי' פטור רק מטעם שהצבור מוציאים אותו ואף שיש צבור יכול היחיד לפטור עצמו ולהתפלל בביתו ונמצא דיש נ"מ שלישית במחלוקתם חוץ מזה שמבואר בשם ואולם כל אלו הנפקותות תלויות בדברי הש"ס וכד' הצל"ח הנ"ל:
ג') ועכ"פ יוצא לנו דלראב"ע חובה על כל יחיד להיות בעת התפלה עם הצבור ולר"י אינו חובה עליו דממ"נ אם הצבור יתאספו בלעדו ויתפללו ממילא פוטרים אותו ואם לא יתאספו בלעדו משום דכ"א יפטור עצמו ולא יהי' צבור ביחד א"כ בודאי דגם הוא יכול להתפלל בביתו ביחיד וכנ"ל. והנה לכאו' דברי הש"ס תמוהים גם בלא דברי המג"א כיון דר"י סובר דיחיד פטור כשיש חבר עיר ובנ"כ בע"כ יש חבר עיר וא"כ מדוע אסור באכילה קודם מוסף הרי פטור הוא. ועכצ"ל דבאמת חיישינן שמא ימשכו כל הצבור בסעודתייהו ולא יתפללו מוסף כלל ואז כל יחיד חייב בפ"ע לשיטת ר"י ומשו"ה אסור גם לר"י לאכול קודם מוסף. ומעכ"ת בספרו שם כתב דלשמא ימשכו כל הצבור לא חיישינן דלא שכיחא שכל הצבור ימשכו בסעודתם וכמו דאמרינן בש"ס בכ"ד גמירי אין הצבור מיתה ורק על יחיד יש לחשוש ולא על צבור וסיים שזה סברא אמתית. ולענ"ד במחכ"ת בלבד שאין הדמיון עולה יפה להך דאין הצבור מיתה וכמובן. מלבד זה הדבר מוכרח בש"ס דאינו דהרי ר"י אוסר לאכול קודם מוספים אע"ג דס"ל יחיד פטור וכנ"ל. וגם מצד הסברא יש לומר דבנ"ד יש לחוש שבאם יש בעיר למשל י"א אנשים או י"ב אם רק ב' או ג' אנשים ימשכו בסעודתם שוב לא יהי' עשרה למנין ושוב אף שיש בעיר הרבה מנינים לא חילקו חז"ל משום לא פלוג והדבר ברור מצד השכל ג"כ. אכן כ"ז שייך רק לר"י דס"ל דיחיד יכול להתפלל אף כשיש חבר עיר שפיר יש לחוש שימשוך בסעודתו כיון שאין עליו אימתא דצבורא שיכול לומר התפללתי בביתי ביחיד אמנם לראב"ע דיחיד פטור לגמרי ואף באין חבר עיר ויחיד אסור להתפלל מוסף שפיר שייך מירתת כי הצבור ידעו שלא התפלל ולא ימשוך בתר סעודתו כי ביחיד אסור להתפלל ולא יוכל לומר שהתפלל ביחיד ומירתת. ומעתה מיושבים דברי המג"א שכתב כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור דהיינו ראב"ע דפוטר יחיד לגמרי ואף כשיש חבר עיר דאליבי' שפיר שייך לומר מירתת וליכא למיגזר אכן ר"י לשיטתו דיחיד אינו פטור בליכא חבר עיר וגם ביש חבר עיר יכול להתפלל ביחיד ול"ש מירתת שפיר גזרינין ואסור לאכול שמא ימשוך ומיושב קושית השאג"א הנ"ל ודוק בזה היטב:
ד') אמנם עדיין יוקשה קושי' השני' של השאג"א שם דמה לנו בזה דאיכא מ"ד דיחיד פטור הרי אין הלכה כמותו ויחיד ג"כ חייב וא"כ מדוע מותר לאכול וגם המחה"ש שם דחק עצמו בזה ולא העלה דבר ברור. והנראה לבאר דבריו. דהנה בש"ס ר"ה דל"ג ע"ב סובר ר"ג שם והלכה כמותו דש"צ מוציא הרבים יד"ח. וקאמר הש"ס בדף ל"ה לא פטר רשב"ג אלא עם שבשדות דאנוסי במלאכה אבל דעיר לא. ויעו"ש בתוס' בדל"ד לענין שאר תפלות אי ש"צ מוציא רבים. והנראה דסובר המג"א כיון דחזינין במשנה דראב"ע סובר דאין תפלת המוספים אלא בחבר עיר והיינו דאם מתפללים בחבר עיר שוב כל האנשים יוצאים דש"צ מוציאם אף דלא אניסי. וא"כ יש לומר דאף רבנן דפליגי והכי קיי"ל דצריך להתפלל גם שלא בחבר עיר הוא משום דסברי כהא דר"ה הנ"ל דש"צ אינו מוציא רק אותם דאניסי. ונהי דלענין ברכות דר"ה כל אותם שבשדות אניסי הוא משום דשם אוושי ברכות גופייהו כמבואר בר"ה ל"ה שם ואין הכל בקיאים בהם ונקראים אניסי. אבל בשאר תפלות המוספים של כל השנה שפיר בקיאי בהם ואינם נקראים אניסי ומשו"ה סוברים חכמים דצריכים להתפלל. אולם באניסי ממש שפיר ש"צ מוציא אותם דבזה גם חכמים סוברים כראב"ע דכך נתקנה תפלה הזו שהש"צ יוציא את היחידים ורק דראב"ע סובר דאף אותם דלא אניסי יוצאין וחכמים פליגי עליו בזה אבל באותם דאנוסי מודו לי' כמו דקיי"ל לענין ברכות ר"ה דמוציא כל העמים שבשדות משום דכולם נקראים אנוסי ובתפלות שארי מוספים רק האנוסים יוצאים דלא מסתבר כ"כ להרחיק מחלוקתם:
ומעתה לפ"ז הנה כבר אמרתי בחידושי למס' פסחים ליישב קושית המחצה"ש באו"ח סי' תל"ד בהא דסובר הטור והובא במג"א שם דאם מוצא חמץ בביתו ולא ידע ממנו עובר למפרע אם לא ביטל מידי דהוה מי שאכל חלב בשוגג דא"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף ו' אהא דהבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה וכי משכח"ל לבטלי' הרי יעבור למפרע באיסור שוגג והקושי' עצומה ואמרתי בישוב הקושי' עפמ"ש הפמ"א בתשובה ח"ב סי' מ"א דבאוכל עוף ונודע אח"כ שהי' טרפה דא"צ כפרה כיון דחז"ל לא הצריכו בדיקה בעוף והוה אונס ומקורו מתוס' ביצה כ"ה. ושניא היא מבהמה שלא בדק הריאה ואכל ונמצאת טרפה דצריך כפרה כיון דצריכה בדיקה אינו אנוס יעו"ש בפמ"א ובפרמ"ג ביו"ד בפתיחה לסי' ל"ה מזה ומעתה באמת לבתר שהצריכו חז"ל הבודק צריך שיבטל שפיר צדקו דברי הטור דבנמצא חמץ ולא ביטל עובר למפרע דאינו אנוס כיון שהצריכו חז"ל ביטול הוה כמו בבהמה שאכל קודם בדיקה. אמנם קודם תקנת רב דהבודק צריך שיבטל א"כ הוה כמו באוכל עוף ונמצא טרפה דאנוס הוא וכדברי הפמ"א הנ"ל וא"כ שפיר הקשה הש"ס וכי משכח"ל לבטלי' ומדוע תיקנו דהבודק צריך שיבטל ועי"ז עובר אם לא ביטלו. לא לתקנו כלל ואז אף אם ימצא יהי' פטור על למפרע משום דאנוס ועל להבא יכול לבטל. ומשני שמא ימצא אח"ז איסור וא"כ שוב הי' צורך בתקנתם שיבטל וכיון שהצריכו חז"ל ביטול שוב אם לא ביטל אינו אנוס והוה כאוכל חלב בשוגג וצדקו ד' הטור ומיושב קושית המחה"ש עכ"ד שאמרתי בלימוד התלמידים והארכתי בזה, ומעתה גם בנ"ד כן הוא דכיון דאותם דאנוסי הש"צ מוציאים בתפלות המוספים. וא"כ אין שייך לגזור איסור אכילה משום דימשוך בסעודתו ויאחר זמן התפלה דהרי זה הוה אונס שכחה וכמ"ש השאג"א בתשובה סי' י"ח וא"כ אז יוצא בתפלת הש"צ. ובשלומא לאחר שאסרו חז"ל האכילה שפיר יש לומר דל"ה אנוס כמו בבדיקת הריאה. אבל האיך יכולין לאסור האכילה משום שמא ימשוך הרי אם מותר לאכול א"כ המשכת הסעודה הוה אונס וש"צ מוציאו ולא יבא לידי מכשול דאותם דאנוסי גם לרבנן חבר עיר פוטרם. ומעתה זהו כונת דברי המג"א הנ"ל כיון דאיכא מ"ד דיחיד פטור א"כ אף דלא קיי"ל כן מ"מ אותם דאניסי גם רבנן מודים וא"כ אין לאסור האכילה בשביל זה ומיושב קושית השאג"א השני' הנ"ל:
ה') ואולם עדיין יש להקשות דהרי כבר כתבתי באות ד' דיש לחוש שמא איזה אנשים מהצבור יאכלו וימשוך סעודתם ועי"ז יבוטל התמיד ולא יהי' מנין ובפרט במנין מצומצם אם רק אחד ימשוך שוב לא יהי' חבר עיר כלל ושוב אף אם ישנם הרבה עשרות אנשים בעיר לא פלוג חז"ל. וא"כ כיון שיש חשש שיבוטל כל התפלה בצבור שוב ל"ש לומר דש"צ מוציאים ועדיין יש לאסור. אכן הדבר נכון. דהרי הדבר ברור דאין חשש שכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם ישבו לאכול וימשכו אחרי סעודתם ולא יתפללו בשום מקום מוספים בצבור דזה בודאי דבר שאין הדעת סובלתו ורק על כל מקום ומקום בפ"ע יש לחשוש כן אבל שיקרה מקרה כזה בפעם אחד לכל ישראל זה בודאי אי אפשר. וא"כ הרי חזינן דראב"ע פוטר את היחיד אף שלא בחבר עיר ואף אם יהי' בקצה הארץ יחיד אדם מישראל רחוק מכל הרוחות כמה מאות פרסאות ממושבת בני ישראל ג"כ פטור משום דתפלת הש"ץ בקצה הארץ בכל מקום שהוא מוציאו כמו גוף קרבן מוסף בזמן המקדש דלא הקריבו רק במקדש וכל ישראל יצאו יד"ח כמו כן בתפלת המוספים דבמקום קרבן הוא חבר העיר בכל מקום שהוא מוציא כל היחידים. וכמו כן לרבנן שכתבתי באות הקדום דבאנוסי מודה לראב"ע ג"כ כן הוא אם רק יתפללו ישראל במקום אחד תפלת מוספים בזמנו כל ישראל האנוסים פטורים, וא"כ כיון שזה אין ספק דבודאי ימצא באיזה מקים צבור ישראל שיתפללו מוסף א"כ שוב ל"ש לגזור כלל שמא ימשכו אחרי סעודתם דכיון דמתפללים במקום אחד שוב המה יוצאים דאנוסים. אולם נראה דכ"ז רק לראב"ע וכן לרבנן דלא חילקו בין מקום שיש חבר עיר למקום שאין חבר עיר שפיר אמרינין דש"צ מוציא כל היחידים בכל מקום שהם, ורק דלראב"ע אף בלא אונס ולרבנן דוקא באנוסי. אולם לר"י דס"ל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור ומקום שאין חבר עיר חייב הרי דאליבי' אין הש"צ פוטר רק בעירו ולא בעיר אחרת שכן היתה התקנה. וא"כ אליבי' אף מי שאנוס אינו יוצא בתפלת הש"צ רק אם יש בעירו חבר עיר ולא במק"א דאליבי' בע"כ הכי התנו בפירוש מתקני התפלה דש"ץ אין לו רק מקומו ושעתו ואף באונס כן הוא וז"ב בסברא ישרה. ומעתה מיושב ג"כ קושית השאג"א הראשונה הנ"ל באות ד' על המג"א דלר"י דס"ל דרק במקום שיש חבר עיר שפיר אסור לאכול קודם מוספים דחיישינן שמא יובטל עי"ז תפלת הצבור ואז לא יהי' מי שיוציאו דהש"צ ממקום אחר אינו מוציאו ומשו"ה אסור. וזה רק לר"י אכן לדידן דאין חילוק בין מקום שיש חבר עיר למקום שאין חבר עיר וכולם יוצאים בתפלת ש"ץ באניסי שפיר צדקו דברי המג"א דמותר לאכול קודם המוספים דל"ש גזרה ומיושבים דברי המג"א מכל הקושיות שהקשה השאג"א עליו ודוק היטב בכ"ז: