אור ברסלב
גבורת יהונתן פתיחה כללית

גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פתיחה כללית

ידועים הם ומפורסמים הדברים שכתבתי בספר חסדי יהונתן על אודות אלו כתבי קודש הנובעים ממקור טהור ונאמן, מעשה ידי אמן, אביר שבאבירים, המאיר לארץ ולדרים, באור תורתו וחכמתו וקדושתו כחמה בראש הרים, ושמעתתי' בפום רבנן, לדור דורים, גאון הגאונים, ורב רבנים, רבינו יהונתן אייבשייץ ז"ל מק"ק פראג. מיץ. ג"ק אה"ו בעל ספר כרתי ופלתי. ואורים ותומים. ועוד רבות אין די באר ואין די עולה על הכתב בעט סופרים, מה עז מהאר"י (ה"א"לקי ר"בינו י"ונתן) ומה מתוק מדבש ונופת צוף חדושיו היקרים, אשר עם כל מוצא מימיו הנאמנים, בחבוריו הטהורים, אשר ינהרו בכל פנות התורה ועברים, ובפקודי ה' ישרים, משיבות נפש, ומשמחות לב חכמים ומורים, ועם כל נחלי עדני חכמתו הרחבה אשר השקנו עד כה לשובע, עוד נפשנו יבשה, שוקקה ולאובה לשתות דברי קדשו בצמא, כרווחא דשכיחא לבסומי:

ובכן ישמח לבנו ותגל נפשנו שובע שמחות בהצץ ציץ ויבא צמח צבי לצדיק, אור זרוע, אור יקרות כתבי קודש אלו הישנים, אשר דיו חבושים ספונים וטמונים תחת עפר החלודה זה מאות בשנים, באין דורש ומבקש מכלל דבעי דרישה זמן זמנים, ועדן עדנים, ובאין איש מתעורר להחזיק בם ולעורר מרדם ישנים, שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר, ולשוניהם שנונים, עד היום אשר חבלים נפלו לי בנעימים, ברצון שוכן מרומים, והיתה להם עדנה להתגלות ממחבואם ומצפונם, אחרי בלותם תחת רגבי אדמות, והאבק והעפר אשר עלה עליהם מרוב ימים, ונתגלגלו מן השמים לידי בחפץ רם על כל רמים, לזכותנו שנות עולמים, ואנכי הרואה בטובם ויקרתם להיות נטפל להם להגיהם אורות מאופל לישרי לבות חכמים, וביגיעה גדולה ועבודה רבה יגעתי עליהם, להבקיע כשחר נכון מוצאם, בהעתקתי ובהגהתי, ובסדורי, לבררם כסולת נקי', ולנקותם מכל סיג וטעות וסרוס בלשון ובסדר, ולחדש אורם, ולעשות מהם חוברות ארבעה ספרים לזכות בהם את אחינו בני "ציון" היקרים, המצוינים בהלכה, ושוקדים על דלתות בהמ"ד לדור דורים, כאשר בשרתי צדק בקהל באריכות בהקדמתי לס' חסדי יהונתן (והוא ס' אחד מהם קובץ חדושים ודרושים בש"ס ומדרשים) שהוצאתי לאור בשנת ז"מ"ר"ת"י לפ"ק, רבת שבעה לה נפשי עמל ומוצא כסף בטרם זכיתי עליו לשיר שיר קוצרים, ולחזות בנועם הספר הזה כלול בהדרו יוצא מבית הדפוס, להנות בהם אחרים:

והנה לפנינו עוד "שלשה ספרים" הנותרים, כולם אהובים כולם ברורים, אשר הם נכונים ומסודרים, והם ס' גבורת יהונתן על סוגיות הש"ס חילוקים ארובים שצריכים לב אמיץ בגבורים, וס' דעת יהונתן על מסכת עכו"ם פשטים ובאורים, נכוחים למוצאי דעת וישרים, וס' ברכת יהונתן על ש"ע אורח חיים ה' בציעת הפת וסעודה ובהמ"ז וברכת הפירות מסי' קס"ו עד אחר סי' ר"י, חדושים נפלאים לקלוע אל מטרת ההלכה, ולהמציא דינים חדשים, כשמלה מבוררים, אספתים שלשתם אל מקום אחד כנושא בעמרים, להיות מהם ספר אחר מלא ברכת ה' כיקר כרים, להשביע שבע רצון כל באי שערים, לומדים ובחורים השוקדים ושומרים, עדרים עדרים, למלאות גרגם שעורים, וקראתי להם שם כולל נחלת יהונתן להיות להם לנחלה בלי מצרים, ישישו בהם זקנים ונערים, עניים ועשירים, בטעמם מטעם לשד שמן אלו החבורים, כזוהר הרקיע מזהירים, עד יעמוד הכהן לאורים:

ואולם מרבית הטעותים והשבושים שנמצאו בכת"ק אלו השלשה ספרים, יתכן שנסבה בסבת העתק מכתב לכתב, ואבטח בשם ה' ואשען בחסרו יתב' כי אלו הספרים שהנני נותן לפניכם היום ברכה מברכות פיו של אותו צדיק זי"ע הנם מדויקים מאד ומנופים מכל סיג וטעות הרבה יותר מס' חסדי יהונתן שלא שמתי עיני היטב בדיוק גדול על כל פרט ופרט רק דרך העברה וסקירה בעין בלבד, אשר לכן נשארו עוד כמה שבושים בכמ"ק שלא נתתי עליהם לב להרגישם עד אחר כלות ההדפסה שלא היה בידי לתקן המעוות, אבל אלו הספרים אשר הנני מגיש בזה, דקדקתי מאד על כל דבור ודבור, ולא עברתי על שום פרט מהחדושים אשר לא עינתי במקור הדברים בש"ס או בפוסקים, למען סקל את הדרך מאבני הטעותים, וחרולי השבושים ולסול המסלה באורח סלולה וישרה לפני כל מעין וקורא, ולא זאת בלבד כי גם בהרבה מקומות מצאתי חלופי תיבות ושורות ממקום למקום עד שהי' לפני מלאכה כבדה ויגיעה רבה לעמוד על סדר האמתי והכונה המבוקשת, ולברר החדושים וליישרם באין מעקשים:

וכמעשי בראשונות בס' חסדי יהונתן כך מעשי בזה הספר, שהנחתי גם הטעות על מקומו שבהוויתו יהא מוקף בשני חצאי לבנה כזה () והתקון אצלו מוקף בשני חצאי תיבה מרובע כזה [] להיות לפני המעיינים ב' הדרכים לעיניהם, לקחת להם מכל אשר יבחרו כי אולי ימצאו אשר להם לב רחב להשכיל לדעת להעמיד הדברים ככתבם בלי תקון:

גם כל דבר אשר הוספתי מרוח מבינתי לתועלת הכנת דברי קדשו של המחבר זצוק"ל בחדושיו הטמונים ברמז, ובן כל מראה מקום בש"ס ופוסקים שהוספתי כולם הקפתי בב' חצאי תיבה מרובע כהנ"ל להראות לדעת כי לא מעצם הכתי"ק הוא, אך מידי היתה זאת לתועלת הכתבים והשבחתם בשבח המגיע לכתבים קדושים ומסולאים כאלו לבלי להוציא מת"י דבר שא"מ, והיו למאורות אמרות טהורות, מזוקקות וברורות, וימצאו קן בלבות התלמידים, ויושבים כסאות להוראת הדת והמעשה למצוא בהם ענין מבוקשם, והיה שכרי אשר אזכה שתקל הבנתם בהם בטוב טעם יותר על ידי ויהי חלקי עמהם בלמודם ועיונם:

ואל יפול לב המעיין בראותו מרבית הטעותים והשבושים הנמצאים בחדושים אלו ולתמוה על החפץ איך יצאה כזאת מלפני השליט הזה רבינו הגדול ז"ל, כי אין כאן תימה, כי במקרה הזה כן יקרה בכל חבוריו כולם כי אף אלו שסדרם הוא ז"ל בעצמו, כמו ס' כרתי ופלתי, וס' אורים ותומים, וס' בני אהובה גם הם משובשים מאד ומסורסים בסרוס לשון וחלופי תיבות, עד שקשה מאד הלמוד, כאשר נודע לכל בר בי רב, ומה עוד בכתבים האלו, אשר מי יודע כמה ידי מעתיקים שלטו בהם, זולת הידוע עוד ומובחן מעצם לשונו של רבינו בכתבים שהוא משונה מאד מלשון מחברים אחרים, הלא בספרתם, הן בלשון, הן בסדר, ויתכן שזאת נסבה, אגב ריהטא דשכלו הנפלא, והשגתו הרחבה, שיחדיו תמו עמו בשעת כתיבה, ופנקס הלזה בפרט, הוא כת"י ישן גושן ומטושטש מאד שבכמ"ק לא ניכרת התיבה, וגם נחסרו קצות העלים, והוכרחתי להוסיף מחול על הקודש, באמירה נעימה כתיבה יהיבה, והיה לפני מלאכה גדולה, יגיעה ועבודה רבה, ותלי"ת שאמץ את לבבי וחזק את רוחי לבלי ירפו ידי מעשות חיל באספת הכתבים, ברוח נדיבה, להביאם אל שלמותם הנשגבה, להשקיט בהם כל נפש כמהה ותאבה, לתורת פה קדשו של רבינו זצוק"ל האהובה, ובכ"ז מה האדם, אך למראה עיניו ישפוט, ומה כחו כי ייחל למצוא אשר יאבה, לקלוע במעשהו אל השערה ולא יחטיא דבר, מהמטרה סביבה, ומי הוא אשר יאמר כי הוא זה שכוונתי במלאכתם לגמרה, ולעשותה בתשובה, ונאמר בה בי טוב, בי נעשתה בטובה, לכן אותה אבקשה, את כל איש נלבב, חטיבה מול חטיבה, שידינני לזכות ולא לחובה, כי גם כל אלה אשר עשיתי, לא בחילי ולא בכחי לקרבה, כי אם ברוח ה' אשר ממרום הערה, ולאין אונים עצמה הרבה, יושיעני תמיד בישועה קרובה, להושע בנחת ושובה:

ואודות קצת הערות שלי שהצבתי בצד דברי קדשו של רבינו זצוק"ל בגליון כל עמוד מלמטה וקראתים בשם הגהות וחדושים אשר מובן לכל תלמיד שלא ימלט בלעדי כן כי אין אדם שליט ברוחו לכלוא מלחדש דבר מעתה בשעת עיון, והגהה, וסדור, וכתיבה, אם להעיר באיזו קושיא, והערה, אם להעמיד דבר לתועלת הבנת דברי הספר שלפניו, וכדומה לזה, בכ"ז שמרתי דרכי מחטוא, נגד כבוד הספר הקדוש הזה, ולא כאשר עשיתי בספרי חסדי יהונתן, ואת חטאי אני מזכיר היום, כי לא שמרתי חקי בזה, אבל בספרים האלו, כל דרכי נגדי הי' לשמרם ולגדרם שלא לפרוש בחידושי לרוב, ואחזתי ימיני ללכת אורח קצרה בכל ענין וגם למעט בהם בכל היכולת, ורק את אשר למטרת דברי קדשו של הספר בלבד ולא זולת זה, וזה חלקי מכל עמלי, כי יזכר גם שמי עליו בפי כל קורא וחוזה:

ועל דברת השמות אשר קראתי להם, לכל ספר וקובץ שם מיוחד לו לעצמו, הנה זולת הטעמים המובנים, ונראים בהשקפה ראשונה לכל מעיין וקורא, על כל שם ושם, טעמו ונמוקו, ופירושו וחקו, עוד מזה יראה כל קורא בצדקי, בהקדמת דברים שהקדמתי בקצרה בפתח כל ספר מאלו הספרים, אשר שם נאמר בסברא, ומשנה ברורה כל ענין השם הנקוב, להיות בו נקרא, ועליו הוא רומז ומורה, בדרך ישרה, אורה זו תורה, כונה מוצאת הצפונה בו, ועמי' שרי נהורא:

וחשתי על כל שלשת הספרים ההם הנותרים להוציאם לאורים, ולגלותם ממסתורים, משני טעמים אמתים וברורים, האחד מפאת הנאמר במגלת סתרים, דרבינו יהודה החסיד ז"ל בס' חסידים (סי' תק"ל) המובא בספרים, שיש עונש על המעלים חדושי תורה מן הלומדים, ושתים רעות עושה, א' למי שחדשם כי לא ניתנו לו מה"ש אלא לגלותם ולהפיצם בעולם, וב' לכל העולם דמשתוקקים לשמוע חדושי תורה אלו, כי הוא בכלל מונע בר, ומונע טוב מבעליו, ושם נאמר כי הוא כאלו גוזל להקב"ה ע"ש ואם על חדושי תורה של עצמו הדברים אמורים, ק"ו ב"ב של ק"ו על דברי תורה כאלו אשר חוצבו מצור אבן פנה בזה, ראש המורים, וכל האנשים יתנו יקר לבעליהם, כיקר כדים, ויצאו כנגדם בתופים ובשירים, ונכספה וגם כלתה נפשם לשמעם ולשתותם בצמא, כנפש עיפה למים קרים, וראינו עד כמה האריך רבינו ז"ל, דברים כבירים, בהקדמתו לס' כו"פ על אודות חידושי תורתו הזכים והבהירים, כי צמאה נפשו וכמה בשרו לקבץ כתביו הנפזרים, בין תלמידיו, ולהוציאם לאורים, לכן חשבתי למשפט, כי גדול עוני מנשוא בהחמוצי את המצוה, מלזכות יצורים, באלו החבורים, שיצאו מפה קדוש וטהור בטהורים, והשני, מחשש אלו בני בלי שם בנים שובבים, אשר יתהלכון סבובים, דרך האשנבים, בנשפי ערבים, לאור הכוכבים, לבלע את הקודש בכתובים, כחברי גנבים, ובנפשם מתחיבים, בתורם אחר לבבם ואחרי עיניהם, להתלבש בטלית שאינו שלהם, ולהעלים שם בעל החידושים מעליהם, וישכחו בזה עם אלהיהם, אשר עיניו פקוחות על כל דרכיהם, ורואה מעשיהם, גם אם יסתרו במסתריהם, וגם את הגאולה הם מעכבים, בחדלם לאמור דבר בשם אומרו, שהוא תקנת השבים, עולי גולה עוללים ושבים, המחכים לישועת ד' ועליו משליכים יהבים, כי משפטיו טובים, כאשר קרה לי בזה הפנקס כתי"ק עם החלק ב' מס' כרתי ופלתי שהיו ככתובים, בין כל הספרים החביבים, יחד מעורבים, ואיננו כי שלמה בו יד מועל בקדשי שמים אלו, כקטורת סמים וחלבים, כאשר כרוזא קראתי בחיל, בהקדמתי להספר חסדי יהונתן אשר אולי יתעשת האיש הזה ויתגבר כארי לנצח יצרו, מלהאשים נפשו בחובים, הגומל חסד לחייבים, ומטיב לרעים ולטובים, ומקבל תשובת השבים, בכן יראתי להשכינם באהלי עוד ימים רבים, ונזדרזתי להקדים עצמי למצוה זו בפריחה אחת כשביב שלהבים, וכנפש שוקקה לטעום מטעם לשדן שמנים ערבים:

ותודות להי"ת אתנה על אשר גבר חסדו על יראיו, בהצלת החדושים המסולאים אלו מתוך ההפכה על ידי, כדתנינן (שבת קט"ו) כל כתבי קודש מצילין אותן וכו', גם בתנחומא (פ' יתרו) בפסוק אנכי ה' וגו' יל"ד אם נפלה דליקה וגו' מהו להצילן וכו' ואם איסור שבת הותרה במקום בזיון כת"ק מה מאד הענין חמוד, והאידנא דהתירו לכתוב דברים שבע"פ משום עת לעשות וגו' שלא תשכח תורה וכו' כדאי' בסוף ברכות, ובהקדמה לרמב"ם בפ"י לזרעים, ה"ה לכת"ק של תושבע"פ (עי' ש"ע או"ח סי' של"ד ובנו"ב הש"ע שם), וב"ש תורת פה קדוש, פום ממלל רברבן, מאיר ישראל זי"ע דהצלתן מצוה גדולה להאיר בהן עיני ישראל:

ואציגה נא מאמר מענין זה בשם אא"ז זצלל"הה בחבורו בכת"י, ה"ה הרב הגאון הצדיק המקובל זרע קודש מצבתו כק"ש מו"ה ראובן היילפרן ז"ל אבדק"ק גלאוונא ומילידי ק"ק ביאליסטאק במדינת ליטא -נכד הגאונים, רבינו רבי העשיל ז"ל המפורסם בכל העולם רבו של רבינו בעל הש"ך ז"ל, ורבינו בעל טורי זהב מו"ה דוד ז"ל [שעל שמם קרא לבנו העשיל דוד הוא אא"ז - (אבי אם אמי תחי') הגביר המפורסם, חוב"ק בתורה, וגרים באוריתא תדירא, רחים ומוקיר רבנן והויין ליה חתנוותא רבנן כק"ש מו"ה העשיל דוד ז"ל מק"ק פיאנטקי] וגם מגזע הגאון האלהי בעל סדר הדורות, מו"ה יחיאל היילפרן ז"ל שהיה מגזע רש"י ז"ל, ונשאר אחריו ברכה חבור יפה בכתי"ק מסודר ב' חלקים, ובא לידי בשאלה מאת יד"נ ש"ב ה"ה הרב הגאון וכו' טוביינא דחכימי כק"ש מו"ה אלכסנדר זיסקינד הכהן ליפשיץ הי"ו אבד"ק אזארקאוו. חתן דו"ז נכד המחבר ז"ל, וטעמתי מעט מקצה מטה יערת דבשו, תרתי בלבי למשוך את קסתי ביין תורת פ"ק במאמר הנוכחי אשר לעינינו וזלה"ט:

(מד"ת פ' יתרו) אנכי ה' אלהיך גו'. יל"ר אם נפלה דליקה בשבת בבית שיש בו ס"ת וספרים מהו להצילן מפני הדליקה וכו', כך שנו רבותינו כל כתבי קודש מצילין אותן וכו', בין שקורין בהן ובין שא"ק בהן, ולמה אמרו להצילן מפני כבוד התורה וכו' שאם ישרפו נראין שאינן כלום עכ"ל. והוא תמוה דאיך שייך האי איבעיא לקרא דאנכי ה' וגו':

ונראה ע"פ מה דאיתא (שבת ד' קט"ו) אתמר היו כתובים תרגום, או בכל לשון, ר"ה אמר אין מצילין ור"ח אמר מצילין, אליבא דמ"ד נתנו לקרות וכו' כי פליגי אליבא דמ"ד לא ניתנה לקרות, ר"ח סבר מצילין משום בזיון כתבי הקודש, פי' רש"י ז"ל מ"ד לא ניתנו לקרות הוא רשב"ג, ופי' תוס' שם בד"ה לא נתנו לקרות וז"ל, היינו טעמא כיון דל"נ לכתוב אסור לקרות בהן, משום דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ עכ"ל. יוצא מזה דאם נאמר דדברים שבכתב מותר לאמרן בע"פ ממילא מותר לקרות, וא"כ אף שכתובים בכל לשון ליכא מאן דפליג, וכ"ע ס"ל דמצילין, ושם סו"פ הבונה, איתא, אר"י משום רי"ו בן זמרא מנין ללשון נוטריקון מה"ת רבי יוחנן דידיה אמר אנכ"י אנא נפשאי כתבית יהבית, רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה, איכא דאמרי אנכ"י למפרע יהיבה כתיבה נאמנים אמרי', ופי' מהרש"א בחי' אגדות וז"ל, א"ד למפרע להורות שהתורה ניתנה כתובה ולא בע"פ דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ והוא כדי שיהיו נאמנים כי הדבור שבע"פ יפול בו השינוי עכ"ל. וזה כונת המדרש תנחומא דבלאו קרא דאנכי הי' יכול לומר בפשיטות דברים שבכתב מותר לאמרן בע"פ וממילא את שנכתב בכל לשון מותר לקרות, וכיון שניתן לקרות מותר להצילן, עכשיו שאמר הקב"ה אנכי ולא אמר אני ע"כ להורות לשון נוטריקון וכרבנן, וכדאיכא דאמרי, דהיינו יהיבה כתיבה וכו' ולהורות דרשב"כ אי אתה רשאי לאמרן בע"פ ולא ניתנה לקרות או נכתבה בכל לשון ובהא פליגי ר"ה ור"ח בש"ס (שם) ואיבעי להו הלכה כמאן ופשיט להו בר"ח דמותר להצילן משום בזיון קדשים עכ"ל, ודפח"ח:

ועתה מצאתי א"ע כמחויב עוד לנקותי מדבת רבים אשר ישיתו עלי עון, בטרם ישמעו לחש צדקי, ורחש לבי ומחשבתי הרצויה, על אודות ענין ההסכמות אשר יצאתי בזה הלאה מגבול רבינו בעל הכתבים הקדושים שמאן לקחת הסכמות על ספרו "כרתי ופלתי" שהדפיס בחייו, כמו שכתב בהקדמתו שם (בד"ה והנה לא ראיתי וכו'), וכן יצאו בעקבותיו אחריו, נכדו הרב הגאון זרע קודש מצבתו מוה' ישראל ז"ל בהדפיסו ס' "אורים ותומים", וס' "תפארת ישראל" על ה' נדה, וגם הרב המדפיס "חדושים על הרמב"ם ה' יו"ט" בברלין שנת תקנ"ט, לבלי לקחת הסכמות מגאוני זמנם, על חדושי רבינו ז"ל, כי לא פשעתי ולא חטאתי מאומה בזה, מפאת כמה טעמים, אשר אוכיחה ואערכה לעין כל. הא', דזיל בתר טעמא שכתב רבינו ז"ל בהקדמתו לכו"פ שם, משום שזה דדרכם של המסכימים להרבות בשבח המחבר ולהפליג בתוארים, ולא יתכן שלא תוליד התנשאות ורמות רוחא בלבו, והוא יודע בעצמו שהוא משולל מכל זה, ע"ש שהאריך בענותנותו הגדולה, וכ"ז כתב מרוב הענוה והשפלות שבו, שלא ידע והרגיש במעלותיו כלל, ודמה בנפשו שכמהו ככולם אינם יודעים בשבחו, ולכן חשש על ההסכמות והתוארים שבהם שלא יביאוהו לידי שבח בעולם, ויפול ח"ו ברשת הגאוה השנואה בעיניו. אבל עתה שכבר נתפרסם בעולם מני אז ותהלתו יספרו ויתנו בכל אפסי ארץ, ודור לדור ישבחוהו במעלותיו, ואור תורתו וקדושתו, ושמעתתי' בפום רבנן תדיר, ומי כמהו מורה דעה מבין שמועה, תו אין כאן בית מיחוש בלל כי מה יתנו ומה יוסיפו ההסכמות בשבחן יותר ממה שכבר נודע ומהולל, כמעידים על אור החמה בצהרים, ושרגא בטיהרא מאי מהני. הב' דכל הטעם הזה לא שייך כ"א בעודו בחיים חיותו, אבל לא אחרי הלקח ארון אלהים זה מן המחנה, ושיאו השמימה עלה ובצל שדי לנה. הג' שאף אם נניח לאמר, שהי' רצון צדיק רבינו ז"ל שלא להרבות בשבחו ובמעלותיו גם אחרי הסתלקותו, ג"כ לא שייך כן רק בטרם נודע טבעו בעולם, ונתפרסם גדלו, אבל לא אחרי שכבר יצא שמעו בכל המדינות, ולא יחשו מהזכיר תהלתו, כאשר באמת ראינו לאלו שהדפיסו את הס' "בני אהובה" על אהע"ז שהעמידו הסכמות גאוני הדור בראש הספר, וכמו כן הרב מהר"מ מקוטנא ז"ל תלמידו בהדפיסו את הס' "קשת יהונתן", ו"חצי יהונתן" בלבוב שנת תקמ"ד קבל הסכמה מהגאון וכו' מו"ה מרדכי זאב ז"ל אבד"ק לבוב, גם הרב בן אחיו ותלמידו בהקדמתו בספרו יערת דבש כותב שקבל הסכמה מגדולי זמנו ולא חששו לדברי קרשו של דבינו ז"ל שדבר לפי רוב הענוה שבו, כי אי' בדידיה ואנן בדידן, אנן ידעינן השבחי' דמרן בכל עידן, והוי כטפה ממי ירדן. הד' כי תעודת ההסכמות עתה על כתבי רבינו ז"ל, לא למען עשות לבעליהם שם ושארית, בתוארים ומעלות הם באים כחמדת חומרי כבוד מדומה, ומעשה בורית, אבל רק על מוצא הכתבים בלבד יסבו בלכתן, להעיד על מוצאם, וצור חוצבם כי ממקור נאמן יצאו, ולפשט עקמומיות שבלב בל מהנדז, וחוכך עליהם, בהראותם לדעת עין בעין, כי תמים כתיב בהו, בלי מצוא שום פקפוק, ותואנה לבקש, ולדחות בקש, וידעו כל העם אשר במחנה, כי האור במדור עמהם חונה, כחדוש פני חמה ולבנה, ואלו לא הייתי פונה, אל הרבנים הגדולים במדינה, יחיו על רוב שלום חסדא וחנא, עם אלו כתבי קודש שיתהו על קנקנם, ויכירו בהם, ובעליהם, מי בעל דברים אשר מבטנו יצאו ראשונה, ולהעיד עליהם בעדות נאמנה, מה בפי מצאתי מענה, הלא הייתי כנרדם בירכתי הספינה:

מעתה אחר כל האמור עד הנה, כל קורא, ישר יחזה, כי לא מלפתי ארחי, בדבר הזה, וכולם יכירו וידעו צדקי, טעמי ונמוקי, כי הייתי מוכרח לזה להשלים חקי, כי מבלעדי בן, מה יתרון בכל עמלי, ומה חלקי:

ואני תפלה, לנורא עלילה, שיהיו הספרים האלו למאירת עינים ולמשיבת נפש בית ישראל בגולה, ויזכו בזכות קבלתם עליהם עול מורא רבותיהם כמורא שמי מעלה, לבנין אריאל כבוד אומר כולה, כי היא סכת הגאולה, כענין ששמעתי מכ"ק אאמו"ר הרב הגאון החסיד שליט"א בפרשת (בשלח) בפסוק "ויאמר משה אל יהושע בהר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וגו'", אשר רבים ראו כן תמהו, מה טעם יש בו שלא רצה משה בעצמו להלחם בו וצוה ליהושע על כך, אבל נראה לפי שראה שהאויב זה בא בכח רפיון ידי ישראל מהתורה כשאז"ל וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מה"ת שהיו התלמידים עצלים ולא שמעו לקול מוריהם לכן התנגדותו מדויב ע"י איש שמקיים מורא רבך במורא שמים, והנה כחו של צר זה הצורר דוא מה שירש לו מאבי אבא עשו הרשע זכות כבוד אב ואם, וישראל שמקיימים מורא רבך הוא גדול יותר מקיום כבוד אב ואם כידוע מאמז"ל אבדת אביו ואבדת רבו, אבדת רכו קודמת, שזה מלמדו ומביאו לחיי העוה"ב, ומשה רבינו ע"ה לא היה יכול לקיים מורא רבך, בי הוא היה הרב הראשון, והקב"ה בעצמו היה רבו, כי למד מפי הגבורה, לכן אמר ליהושע צא הלחם בעמלק, לפי שהוא היה תלמידו מובהק ולא מש מתוך האהל וקיים מורא רבך כמורא שמים עצהיו"ט והיה בו כח להלחם כנגד זכותו של האויב הזה, ואמר לו בחר לנו אנשים, פי' אנשים כאלו שיהיו ג"כ שלנו ויאמינו בנו למען תעמוד להם זכות מורא רבם להלחם נגדו כנ"ל, עכ"ד היקרים, וש"י. וידוע כי יד על כם יה, וגו', ולעתיד יושלם הענין, בבעור ולהט היום הבא למחות שאריתו, ולהעביר ממשלת ודון לגמרי כ"ש שצריכים להתאמץ בקבלת עול מורא חכמינו ז"ל, למען נזדרז בלמוד התורה על ידם, ולבקר בהיכלה, ויחלשו כחו, כמו שהחלישו יהושע במלחמתו, ומשה אהרן וחור בתפלה, וישראל בשעבדם את לבם לאביהם שבשמים והסתכלותם כלפי מעלה, לקבל עליהם עול תורה להגות בה יומם ולילה:

ואחתום בברכה ותהלה, שיעזרני הש"י סלה, בזכות רבינו בעל הכתבים הקדושים האלה, ובזכות אבותינו הקדושים אשר בהם הנני תולה [כי אאמו"ר שליט"א הוא מצד אביו תנצב"ה בן בנו של הרב הגדול בתורה וחסידות, שושן סודות, נועם המדות וצדיק תמים, תלמידו של הגאון הקדוש מו"ה מאיר הורוויץ ז"ל אבד"ק שעפס בנגלה ובנסתר, ה"ה מו"ה יעקב ז"ל מק"ק דראבנין שהיה בנו של הרה"ג הצדיק מו"ה יהודה ליב ז"ל מק"ק הנ"ל שהיה מרביץ בתורה בתלמידים כל ימיו, והיה מתענה משבת לשבת רצופים. גם הרה"ג הצדיק וכו' מו"ה ישכר בערוש ז"ל דיין מצוין בק"ק ראדזין המוזכר בשו"ת גבעת שאול (סי' ט"ו וסי' ל' וסי' ק"ח) היה דודו של הרה"ג הצדיק מו"ה יעקב הנ"ל, והיה מו"ה יעקב הנ"ל ג"כ חתן הרה"ג הצדיק מו"ה יעקב גאשליצער ז"ל הכהן שהיה נכד רבינו בעל הש"ך ז"ל, ומצד אמו תנצב"ה הוא בן בתו של הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא מו"ה זעליג ז"ל מק"ק שרענצק שהיה נכד רבינו הגאון האלקי מו"ה יחיאל מיכל ז"ל הקדוש מק"ק נעמרוב שנהרג בעוה"ר בשנת ת"ח על קה"ש, הי"ד, ורבינו בעל הש"ך זקני ז"ל עשה עליו אמ"ר בחרוזים להזכירו בכ' סיון, ונדפס בסדורים, ואמי תחי' לאי"ט היא נכדית הרה"ג הצדיק המקובל מו"ה ראובן היילפרין ז"ל אבד"ק גלאוונא הנ"ל שהי' נכד הני תרי צנתרי דדהבא, הגאון הרבי ר' העשיל ז"ל המפורסם, והגאון מו"ה דוד ז"ל רבינו בעל טו"ז זי"ע], שישלים את לבבי הנדכה והחלולה, מסערת רוח הזמן המרחפת על פני, והרפתקאות אשר עלי עולה, ויחלצני ממצר ים התלאות ונבכי גליו אשר מי יוכל למללה, ויסמוך אותי ואת לבי הנפולה, בימין ישעו אשר לו הגבורה והגדולה, וכמו השחר עולה, יאיר נרי בהלה, לבלום ימי ושנותי בין שוקדי דלתות פתחי הלכה, ויושבים באהלה, להיות לנו נחלת יעקב לנחלה, ונזכה לראות לאור פני מלך חיים, מנורת זהב כולה. ברוב חדות ישועה גיל עז וצהלה, עד עת יקבץ נדחי ישראל הנפוצים בגולה, וישים את ירושלים בארץ תהלה, אז "אור גואל משיחו יגלה" לפ"ק.

פק"ק לובראנץ כ"ח לחודש אדר תרנ"ט יעקב חיים זעליג גאלדשלאג חופק"ק הנ"ל בלאאמו"ר הרב הגאון החסיד מופת הדור כק"ש מו"ה יחיאל מיכל שליט"א האבדק"ק שעפס

תוכן העניינים

גבורת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה