גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
חילוק יא
בסוגיא דמצא גיטי נשים (ב"מ דף י"ח)
תנו כו', תוס' בד"ה הא וכו' וא"ת מנ"ל דילמא אפילו אמר תנו אין נותנין וכו', ומקשים הא המשנה נמי מיירי מלאלתר, ומזמן מרובה נמי, וא"כ בלאלתר ודאי דנותנין דהא ליכא למיחש מידי, וא"כ איך יפורש בלישנא חדא במשנה ב' משמעיות מתחלפות, ועיין באס"ז שהקשה דבדייתוקי לא יתכן אמר תנו אין נותנין, ותי' די"ל וכדלקמן, ומכ"ש דאא"ל בגט גופה שני ענינים מתחלפים, ונ"ל די"ל בתוס' שכתבו לחד תירוצא דאא"ל בברייתא לאלתר דמידע ידעי ואי שנפל מיד ל"ל יחזור, ואי נפל מיד האיש, איך שייך שאני אומר הא ודאי מאיש נפל, והגע עצמך בראינו שנפל מיד האיש הס"ד להחזירו לאשה, ועוד אמאי לא יחזור לאיש הו"ל לאהדורי כיון שממנו נפל, וגם יש לתמוה כיון דע"כ מש"כ התוס' ראינו שנפל אין פירושו הנפילה ממש, דא"כ לזמן מרובה נמי קשה קושי' התוס' וכמ"ש הרא"ש, ועכצ"ל כמ"ש מהרש"א דלא ראינו הנפילה רק ראינו בידו ואין נחשד לקלקלה ולשקר, וכו', א"כ צ"ל הא דלא פירשו תוס' גם לאלתר בכה"ג דס"ל לתוס' דאם ראינו בידו ומצאנו לאלתר שהוא בכדי שלא יעבור אדם שם, או לחד מ"ד כדי לקרות לא יספיק הזמן שימסור הגט לה בעדי מסי', ויקראו לה הגט כדקיי"ל דצריכי למקרי, ויאבד אח"כ הגט ויהי' הכל בתוך זמן מועט כזה הנקרא לאלתר, ופירוש בזמן מרובה דיכול להיות דאחר שראינו בידו נמסר לה, ולפ"ז לתי' ראשון דס"ל לתוס' דגם הברייתא מתפרשת לאלתר הך סברא להיכן אזלא, הא אין באפשירות למצוא לאלתר, וכי יהיו דברי תוס' לשיעורין, אם זמן מועט זה יספיק הנתינה או לאו:
ולכן נראה לו' דודאי י"ל באופן אחר ממש"כ תוס', ולק"מ, היינו שראינו הגט ביד השליח וממנו השליח ואין אנו יודעים מה טיבו כי האיש אמר שיהי' שליח להולכה והאשה אמרה שיהא שליח לקבלה, ולכך אם אינו מודה לא יחזיר, אבל אם הוא מודה דהוא שליח לקבלה יחזיר, דהרי מסכים ליתן זה להאשה, והיינו בעדים כמ"ש תוס' לקמן, וא"כ שפיר יתכן לאלתר, אך זהו במשנה, אבל בברייתא אא"ל הכי, דקשה מאי למימרא, ולא קשה קושי' תוס' וליחוש וכו' וקמ"ל דאמרינן אייתי ראי', זה אינו כיון דהוא ע"י שליח אית לי' קלא ול"ש אייתי ראי' כדאיתא בש"ס דגיטין [דף כ"ז] ובתוס' שם דגט ע"י שליח קלא אית לי', אך עדיין י"ל דילמא קמ"ל אייתי ראי', דכי אית לי' לשליח קול ה"מ שליח להולכה, אבל שליח לקבלה לית לי' קלא כנודע דידו כיד אשה, ולדברי האשה הוא שליח לקבלה וכתי' אם אנו חוששין לדברי האשה א"כ כבר מגורשת היא ומה חששא יש כאן, ז"א דאף דנתגרשה קודם נפילה מ"מ הואיל ונפל איתרע וחיישינן דילמא לא הגיע לידה בזמן הכתיבה וקמ"ל דאייתי ראי':
אך זהו לשיטת רש"י והריטב"א לעיל, גבי חוששין שמא כתב ללות ולא לוה, וכן תוס' גופה בדף ז' בד"ה בזמן וכו', דאף, שהגיע השטר לידו קודם נפילה מ"מ הואיל ונפל חוששין, דילמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, אבל לשיטת תוס' לעיל בד"ה ולא לוה עד תשרי כו' דבכה"ג לא חוששין דאם בא לידו טובה, משמסרו ולא איתרע בנפילה, א"כ אף כאן אם הי' שליח לקבלה ונתגרשה וכו', אף היא משמרת, ולא איתרע בנפילה ובזה יהיו מחולקים אלו התי' תוס' דזה ודאי לא יתכן לאלתר, כמו במשנה, והיינו דנפל משליח, ולכך פי' אי לאלתר, וע"ז הק' דילמא קמ"ל וליחוש, וכ"ת בשליח לא שייך למיחוש, זה אינו דילמא הוא שלי' לקבלה, כנ"ל, וכ"ת ממ"נ ליכא חשש כאן, ז"א דס"ל כריטב"א וא"כ עדיין יש חשש הואיל ונפל איתרע ולא הגיע לידה בזמנו, ולכך הוצרכו לתי' דס"ל כרשב"ל דמשעת חתימה אין לבעל פירות, אבל לתי' הב' לא הסכימו לדוחק כזה, שיהיו רבה ור"ז כרשב"ל לא כהילכתא (דהא] קיי"ל כר"י, רק ס"ל כשיטת תוס' לעיל ודאי דלא כריטב"א, וא"כ שפיר תי', בשלמא במשנה שפיר י"ל ע"י שליח, ול"ק מאי קמ"ל דבמשנה אין כאן יתיר כמ"ש תוס', אבל בברייתא, ל"ל ע"י שלית, א"כ קשה מאי קמ"ל ול"ל למיחוש דהא ע"י שליח אית לי', ואי הוה שליח לקבלה הרי היא מגורשת כבר, ואין כאן ריעותא בנפילה כשיטת תוס' ופשיטא דאין לחוש למידי, ועכצ"ל דלא מיירי כשליח (צ"ל בשליח] כ"א דאינו בידו, א"כ אין מציאות לאלתר כמ"ש תוס', וב' תירוצים עולים כא':
אך קשה האיך ס"ד לומר בין לתי' ראשון ובין לתי' שני ע"י שליח. לשליח, ואי דליתניהו כיון דהוחזקו ב' יב"ש מאן יימר דזה יב"ש שלחו דילמא הב', וצ"ל אם מיירי כשהוחזקו לא יתכן ע"י שליח כ"א ראינו בידו ולא יתכן לאלתר, בין במשנה ובין בברייתא והא דקתני ושני ר"ז מי קתני לזמן מרובה וכו' היינו ללישנא בתרא דללישנא קמא בלא"ה לק"מ דמברייתא שפיר קשה ל"ל, הואיל וסתמא קתני אף בהוחזקו מיירי, אבל המשנה ודאי איירי דומיא דסיפ' דכל מעשה ב"ד ומצא שטר חליצה כו' דאיירי בלא הוחזקו כנודע ובלישנא בתרא שפיר יש למצוא ע"י שליח כנ"ל ולכך אין קושיא א"כ מה החרדה של תוס' לרבה דילמא המשנה מיירי לאלתר והיינו כמש"ל עי"ש דהא רבה מוקי בהוחזקו ואי אפשר ע"י שליח, ז"א דא"כ מאי קאמר בגמ' והיא שהוחזקו דאלת"ה קשה דרבה אדרבה, למה לי' הפלפול הארוך הזה, ע"כ מוקי מתני' בהוחזקו, דאי לא הוחזקו לק"מ דהא במשנה איירי לאלתר והיינו כמש"ל ע"י שליח, ולכך הוצרכו תוס' לשינויא דאעפ"כ מוקי רבה לאלתר, או כתי' קמא, א"כ פשיטא או כתי' בתרא דומי', ומבואר עתה דעכשיו דמוקי רבה מתני' בהוחזקו א"א ע"י שליח, וא"כ גם לאלתר אינו במציאות, וקושי' תוס' שפי' דילמא אי אמר תנו אין נותנין ולק"מ, דתחלוק המשנה לפי' שונים דבלאלתר נותנים, דהא אינו במציאות לאלתר כלל ומעולם לא נתנו, וא"ש, והנה לפ"ז קשה, דאין מקום לתי' תוס' דודאי איצטריך ונמלך דהא י"ל לתירוצא קמא של תוס' דר"ז ס"ל כרשב"ל א"כ מאי לרבה מתני' אלימא לי' לאקשויי, הול"ל בקצרה דרבה ס"ל כר"י, וא"כ י"ל ברייתא לאלתר וקמ"ל אייתי ראי', אבל במשנה אין רבותא דבתנו קלא אית לי', כמש"כ תוס', וצ"ל דודאי הך סברא דתנו אית לי' קול לא קאי במסקנא רק סברא בעלמא לדחות הקושיא בלחוד, לכך ניחא לי' להמקשן להקשות מברייתא דאין בו שום דיחוי, אבל במסקנא דאמרינן אייתי ראי', אף במשנה אמרינן כן, וגם תנו לית לי' קלא, וא"כ אף רבה ע"כ ס"ל כר"ל, דאל"כ גם במשנה י"ל לאלתר וקמ"ל אייתי ראי', ולפ"ז י"ל אף בלאלתר דאין לספק בו מאחר, מ"ט בנפל אין נותנין לה, דהא כתב הרשב"א בגיטין [דף כ"ז] בשמעתין לא מכשיר ר"ש אלא לאלתר, וכו', דאף לר"ש יש לבעל פירות משעת חתימה אם קודם נתינה נמלך לבטלה, ואח"כ נתנה לה, אע"ג דאין הגט פסיל, דקיי"ל חוזר ומגרש בה, מ"מ הפירוש לא הפסיד, אלא משעת נתינה נמשך [צ"ל נמלך] עצמו ע"ש שהאריך בזה, א"כ שפיר י"ל במשנה אפי' אמר תנו אין נותנין לא מיבעיא בזמן מרובה דיש לחוש לגט אחר, אלא אף לאלתר כיון דנפל איתרע וחיישינן להמלך, וא"כ אין לה פירות אלא משעת נתינה, ומחזרת הגט תגבה משעת כתיבה, כמש"ל, ואייתי ראי' לא ס"ל ושפיר אמרינן במשנה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם דייקא, להורות נתן דאף לאלתר לא מחזיר באומר תנו, ואין לתי' תוס' שום ישוב, וא"ל הא רבה מיירי בהוחזקו וא"כ אין לאלתר במציאות כלל כמש"ל ועדיין קשה ל"ל ונמלך כתי' תוס', ואי להורות דאף בלאלתר לא מחזי, הא אינו במציאות, חדא א"כ קשה הא דאמרינן לקמן ר"ז מ"ט לא אמר כרבה מי קתני כו', והיינו ע"כ להך לישנא בדלא הוחזקו וכמש"ל, וא"כ ה"ל לשנויי בפשיטות כקושי' תוס' דמשנה י"ל אפי' אמר תנו אין נותנין ואפי' לאלתר דבלא הוחזקו יש מציאות לאלתר ולכך קתני ונמלך, ועוד דלפ"ז יש למצוא לאלתר אף בהוחזקו, והיינו שראינו שנפל מידו, מ"מ שפיר שאני אומר כו', דאמרינן כיון שנפל לא הי' דעתו ליתן לה רק דנמלך ולכך הפסידה פירות, משא"כ בלי המלכה, לא הפסידה פירות, ולכך איצטריך ונמלך, ולכך אין מחזירין לבעל, אף שנפל ממנו, דאולי יתן לה גט ויגבה פירות שלא כדין וחוששין לקנוניא:
ולולא הנ"ל הוה אמינא דסתם מצא גיטי נשים היינו ע"י שליח כנ"ל כמ"ש האס"ז, ובשליח לא שייך המליך כנודע, אבל לפמ"ש בהוחזקו ל"ש שליח קושיא זו במק"ע, וצ"ל דבלא"ה לא יתכן תי' הנ"ל דבחו"מ סי' כ"ה סי"ג גבי גט שחרור כ' הש"ע דצריך להביא ראי' שהגיע לידו בזמן הכתוב בו, ודייק בו הסמ"ע סקי"ג שהביא ראי' שהי' בידו קודם הנפילה אינו מספיק, דאולי הגיע לידו בזמנו, ולכך צריך להביא ראי' שהגיע לידו בזמן הכתוב בו, וש"ך סקל"ה השיג דלישנא דש"ע לאו דוקא, אלא די בהביא ראי' שהי' בידו קודם נפילה, וי"ל על מהרש"ל, לפירושו קשה דגליון, כמ"ש תוס', דאם אין הבעל מודה, אמאי לא יחזור דילמא אין זה גיטה וגט שלה הי' מאוחר מאד מגט זה, ותי' מהרש"ל דאמרינן אייתי ראי', דקשה ממ"נ אי ס"ל כהש"ך בכך דהביא ראי' שבא גיטה בידה קודם נפילה וא"כ אנו מחזיקין שהי' בידה משעת כתיבה, וכן האמת, אבל זהו לאו גיטה, כי גיטה הי' מאוחר בזמן כתיבה, ועכצ"ל דס"ל כשיטת הסמ"ע, וא"כ בלא"ה לא תגבה עד שתביא ראי', שהגיע לידה בזמן הכתוב בה בגט, וא"כ ליכא למיחש לגט אחר, וא"כ מ"ש תוס' אם הבעל מודה פשיטא דיחזיר דהא ראי' בידה קודם נפילה, מה בכך דהי' בידה באמת, הרי גט שלה כמ"ש הגליון, מ"מ אין להחזיר לה כיון דנפל איתרע, ואמרינן דלא הגיע לידה מזמן הכתוב בו כשיטת הסמ"ע והריטב"א, ואף היא תגבה שלא כדין ועכצ"ל דאייתי ראי' אמרינן, וא"כ אין זה פשיטא דטובא קמ"ל כמ"ש תוס' גופי' באותו דיבור דאייתי ראי' חידוש הוא, וצריך לאשמועינן, ועכצ"ל לעולם כשיטת הסמ"ע רק דאף בתירוץ זה אמרינן דס"ל כרש"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה, וא"כ כשהבעל מודה וגט שלה כמ"ש הגליון, אף שלא הגיע לידה מזמן אין כאן חשש:
אך לפ"ז נסתר כל מש"ל חדא דאמרינן בהך תי' לא ס"ל כר"ל, ועוד דאמרינן בהך תי' ס"ל כשיטת הש"ך ולא כהסמ"ע ובזה אנו מוחזקין כסמ"ע:
וצ"ל פירוש אחר בתוס', והוא דהר"ן ויתר מחברים תי' על קו' זו של תוס' מנא ידעי דממנה נפל דראינו איש ואשה שעברו לשם מקום המציאה, ואח"כ נמצא הגט וא"כ ודאי מאתם נפל, רק הספק אי מהאיש או מהאשה, אמנם תוס' ס"ל (התי' דתוס' ס"ל) (נראה כ"ז מיותר או חסר מלת לא וכך צ"ל אמנם תוס' לא ס"ל התירוץ, דתוס' ס"ל] דאין זה מספיק דמי ישמור המקום ההוא שלא יעבור שם יב"ש אחר מתמול שלשום דהא איירי דנמצא לזמן מרובה, ולכך תי' תוס' דראינו כו' וזהו לזמן מרובה, אבל בלא שפיר י"ל שברגע זו ראינו לא עבר יב"ש אחר, ואי קשיא מנא ידעינן שברגע זו נפל דילמא מתמול שלשום נפל ואלו שעברו היום לא נפל מהם דבר, דהא לא ראינו הנפילה, די"ל דזמן של גט מוכיח עליו דנמצא ביום הכתיבה בתחלת הלילה שאין מספיק יותר לעבור מאלו איש ואשה שעברו שם, אבל לפ"ז קשה מאי קמ"ל כיון דהבעל מודה על גט מהכא בעל שאמר אשתי מגורשת נאמן בלי גט, ותי' תוס' דהואיל ואינו נאמן למפרע וכו', ל"ש כאן דהא נמצא ביום הכתיבה, ועיין באס"ז שכתב להדיא יום הכתיבה ל"ש תי' תוס', ולפ"ז אתאן לדברי תוס' שפיר דבמשנה שפיר י"ל לאלתר והיינו כתי' הר"ן ול"ק דילמא אתמול עברה שיירא, או יב"ש אחר דזמנו של גט מוכיח, ול"ק מאי קמ"ל בעל שאמר גרשתי' כו' הא לא אמר גרשתי' אלא שיתן לה הגט לגירושין ואולי אין זה גיטה שמאחר נפל, ותחליף גיטה לגט אחר, אבל בברייתא שנאמר בזמן שהבעל מודה שכבר גרשה, וא"כ קשה קושי' התוס' בעל שאמר וכו' ומאי קמ"ל, וצ"ל תי' תוס', וע"כ לא הי' בזמן הכתיבה וא"כ ל"ל כתי' הר"ן שראינו בידה, וא"כ ל"ש לאלתר כמ"ש תוס' דבממ"נ וכו', ואין קושיא דילמא עדיין מיירי בזמן הכתיבה נמצא, ומ"מ ל"ק מבעל שאמר גרשתי כו' דאפשר דאף שמצאו ביום הכתיבה, מ"מ המוציא קודם שבא לב"ד ושאלו הב"ד פי הבעל והאשה, והחזרת גט לה כבר עבר מהיום טובא וא"כ ב"כ וב"כ הוי ליכא למפרע [נ' תי' ליכא מיותר] ואזלי נאמנות דבעל שאמר גרשתי' ותי' אתי שפי', רק י"ל ד"ד ותי' תוס' בתי' ב' כמ"ש בגיטין דאי מיירי לאלתר אמרינן הכל הי' ביד א' שנכתב, ולק"מ, אבל בתי' א' בב"מ, ס"ל דשפיר י"ל כמ"ש דאף דמציאה הי' ביום הכתיבה, מ"מ החזרה הי' ביום שאח"כ ויש חשש גבייה מיום המציאה עד יום החזרה, ובגיטין כתבו תוס', אף לתירוץ א' הך סברא דמסתמא ביום שנכתב מיירי, וע"כ כונתם דגם החזרה הי' בו ביום, דאל"כ עדיין קשה וליחוש כנ"ל, וא"כ י"ל לכאורה קשה הא ל"ל דברישא איירי לאלתר מאי קמ"ל בעל שאמר גרשתי כו' י"ל דתוס' ס"ל בגיטין בתי' ראשון דאין זה קושיא מאי קמ"ל כנ"ל דהא יש מ"ד לית דחש להא דריב"ל בעל שאמר גרשתי כו' ולכך תי' על נכון, ולק"מ:
אך לפ"ז קושית הריטב"א ויתר המפרשים דהקשו ללישנא בתרא למה לא הקשה ר"ז מברייתא ולא ממתני' דכל מעשה ב"ד כו' דאי אפשר לומר לאלתר מיירי כמ"ש במקומו, דלולא הנ"ל נ"ל ליישב דלכאורה י"ל מה שהחליטו תוס' דא"א למצוא בשטר חליצה לאלתר דאי ראינו בידה פשיטא דנחזור לה דילמא זמנו של שטר מוכיח דנמצא תיכף בתחלת היום כתיבתו, בכדי שלא יעבור שיירא, וא"כ הוי לאלתר ומחזירין לאשה דאותו עיר שנמצא שב' יב"ש לא הוחזקו, ודוחק לומר הואיל ושטר. חליצה מאוחרת כשירה אין ראי', חדא דאין זה ברור כ"כ להחזיר חליצה מאוחרת, דיש לחוש ללעז, והנה קודם, ועוד מה"ת, ניחוש, לסופרי ב"ד, שיאחרוהו מה שאין נכון לעשות לכתחלה כב, דמחזי כשיקרא, וכן נראה הא דקתני כל מעב"ד מוסיף על שט"ח כמבואר בש"ס ואיירי דנמצא בב"ד וקמ"ל אף דנמצא במקום שהשיירות מצויות כמו בב"ד שהשיירות מצויות דבאו לדין כמ"ש רש"י בבי דינא, דר"ה, וא"כ ע"כ דנמצא בזמן שהב"ד יושבין, אבל אם נמצא קודם לכן והזמן מוכיח שאין לספק בו שיהי' מאתמול שהי' ב"ד יושבין, וא"כ אין זה ב"ד דקודם שב"ד יושבין אין שיירות מצויות, וידוע דב"ד יושבין ביום ולא בלילה, דאין דנין בלילה, וא"כ אם הגט או החליצה נכתב בד"מ [ר"ת בדרך משל] בר"ח ונמצא קודם שהאיר היום בבית מושב ב"ד ודאי דמיקרי אין שיירות מצויות דה"ז בין לילה היתה, ובין לילה אבד, ומעולם לא הי' פה שיירות מצויות, וע"כ דנמצא ביום עת כניסת ב"ד לדון, וא"כ וכי בירושלים ביין דכתבי טעות, הלא זמן ר"ח הוא עבר מזמן הכתי' עד יום הנמצא יותר מי"ב שעות וזה יקרא לאלתר ואף אם לא הספיק רק זמן כניסת הב"ד לא מיקרי עוד לאלתר, לפ"מ דקיי"ל דשיעורא בכדי שיעבור אדם, וא"כ שפי' כ' תוס' דל"ש בשטר חליצה לאלתר, אבל א"א מעשה ב"ד לא מיירי דנמצא בב"ד רק אשתכח מאבראי א"כ שפיר היא בר"ח ונמצאת תיכף בר"ח בכניסתם ולא הספיק לעבור אדם עכ"ל, ואם כן אתי שפיר דלרבה שפיר כתבו תוס' דשטח"ל לא מיירי לאלתר, דרבה ס"ל דמעשה ב"ד היינו דנמצא בב"ד, אבל תירוצם להך לישנא דס"ל אע"ג הוחזקו וכו' צ"ל דנמצא חוץ לב"ד, וא"כ ע"כ בהך משנה מצא ש"ח וכו' י"ל דנמצא לאלתר וישנו במציאות כמ"ש דנמצא תיכף בכניסת לילה וזמנו של חליצה מוכח וא"ש, והא דכתבו תוס', ור"ז לא ס"ל דומיא דסיפא, אך דלפמ"ש גם לר"ז ישנו במציאות לאלתר הוא לאוקימתי' א', דגם ר"ז ס"ל מעב"ד דנמצא בב"ד עסקינן כמו רבה, וא"כ קשה ליפרך ממתני', וכ"ת דמיירי לאלתר הא הוי דומיא דסיפא, דלהך לישנא א"א לש"ח לאלתר, כמ"ש, ולכך הוצרך לשנויי דלא ס"ל דומיא, אך לפמש"ל דללישנא קמא אף ר"ז ס"ל דמשנה איירי לא לאלתר [נ' תי' לא מיותר] ומ"מ ל"ק ליפרוך ממתני' משום דמתני' לא מיירי בהוחזקו דומיא דסיפא, א"כ אין מקום לתי', דלפי תי' א"צ לתירוצי דר"ז לא ס"ל הדומיא, אצ"ל תי' אחר על קו' הנ"ל בתוס', דמ"ש משנה מברייתא די"ל כמ"ש מהרש"ל דלכך תי' תוס' כגון אנו יודעין דזה אבד גט, ולא תי' מדלא חשוד לשקר אכתי לא אסיק אדעתי' הך תי', והוא לכאורה מחוסר הבנה, דל"ש לא אסיק אדעתי' וכי לא היו תוס' סוברים בסברא אחת להבין כל דברי הלכה, וכשהיו עוסקים לתרץ קו' זו מנא ידעינן שזה יב"ש שנפל לא הי' מביטין לסוף דבר מי ניחא, ואם כי עלתה בידם תירוץ דלקמן דאינו חשוד לקלקלה גם בזה הו"ל לתרץ כן, כמ"ש מהרש"א ומהרש"ל, ואצ"ל כשהגיעו לקמן להך תי' דהו"ל למחוק הנאמר למעלה ללא צורך לכן נראה דלפ"מ שהקשו תוס' במה שאמרו בעל שאמר כו' ותירצו הואיל ולמפרע אינו נאמן גם להבא אינו נאמן והיינו דס"ל לתוס' דר"ז ס"ל כמ"ד בב"ב [דף קל"א] לא פלגינן דיבורא, וכן כתב הריב"ן ל"ב בחי' גיטין ע"ש והנה בעל שאמר גרשתי כו' נאמן הוא ג"כ מזה הטעם דאינו חשוד לקלקלה, כ"ש דאין לך קלקול גדול מזה, שתהא ניסת לאחרים בלי גט ח"ו, ולא שביק היתירא ועבד איסורא דהא יש בידו עוד לגרשה, וכן הא דכ' תוס' דאין חשוד לקלקלה היא גם כן בצירוף שבידו לגרשה ולא שביק היתירא, וא"כ למ"ד לא פלגינן דיבורא אף להבא א"נ, לומר, גרשתי' אף דמקלקלה להתיר אותה להנשא לאחר בלי גט, מ"מ הואיל וא"נ למפרע אף להבא א"נ, לפ"ז, אף שהבעל מודה שגירשה וממנה נפל, א"כ עדיין קשה קושיא הנ"ל מנא ידעינן כי ממנו נפל ואי משום שהבעל מודה ואומר כן ואינו חשוד לקלקלה הא בזה שאומר שכבר נתן לה הוי למפרע, וא"נ, ולא פ"ד, אף להבא א"נ אע"פ שקלקלה כמו שהבעל מודה גרשתי אשתי אינו נאמן דלפ"ד, אף דמקלקלה ביותר, ומכ"ש דאינו אומר שנאבד ממנו רק אומר שנתן לה הגט והיא אומרת שממנה נאבד, וא"כ איך שייך קושי' מהרש"ל דנאמן הבעל לומר שנאבד הא הוא לא אמר שנאבד ממנו, רק הוא אומר שנתן לה וממנה נאבד ואם דבר זה שקר שנתן לה, ג"ז שקר שממנה נפל, וזה הדבר שנתן לה הגט לא מהמנינן לי' לבעל כמ"ש תוס' דהואיל וא"נ למפרע, א"נ להבא, וא"כ שאנו אומרים שהוא שקר שנתן לה הגט איך נאמר שממנה נפל הרי כאן דבר והיפוכו, ומה בכך שאינו חשוד לקלקלה, הא לא פלגינן דיבורא, כמ"ש, ודבר זה כמעט אין לו שחר, אך זה לר"ז, אמנם לר"י אצ"ל שלא תקשה קו' תוס' דמי יימר דעל גיטה של יב"ש זה חתמו דס"ל כמ"ד דלעיל בב"ד פלגינן דיבורי', ומכאן ולהבא נאמן דאינו חשוד לקלקלה הואיל ובידו לגרשה ואף כאן נאמן מכול"ה שעל גט של חתימת הנך עדים דאין חשוד לקלקלה, וא"ק א"כ דס"ל פ"ד א"כ מאי קשיא לי', נימא כקו' תוס' בעל שאמר גרשתי' וכו' וי"ל דבאמת על ברייתא א"צ לשנויי רק תי' שלו על מתני' ובמתני' ל"ש בעל שאמר גרשתי' כמש"ל דהוי אומר לגרשה בגט זה ולא גירשה כבר וטעה הוא שסבר זה הגט שלו הוא ובאמת הגט לאחר, וא"ק מאי הקשו תוס' בגיטין לר"י מאי למימרא דילמא קמ"ל אייתי ראי', דלפמש"ל תי' ר"י על המשנה ובמשנה ל"ש אייתי ראי' דבתנו יש לו קול, דכבר כתבתי לעיל דלמסקנא אף במתני' שייך אייתי ראי' וכו' וא"כ דבריו מכוונים דלשיטת ר"ז וכן לרבה דאי ס"ל לא פ"ד א"כ ל"ש אינו חשוד לקלקלה כנ"ל, ולכך הוצרכו תוס' לתרץ כגון שראינו וכו', אבל ר"י דס"ל כמ"ד פ"ד שפיר אמרינן אינו חשוד לקלקלה, ואולי לזה נתכוין המהרש"ל באמרו דלא אסיק אדעתי' כוונתו דלרבה ור"ז אינו עולה ע"ד לומר דאינו חשוד לקלקלה דהא לפ"ד, ואתי שפיר:
ומעתה גם קו' דלעיל ניחא דעדיין נשאר עלינו קושי' מהרש"א, דאם ר"ז לא ס"ל רק דאינו חשוד וכו', ברייתא במאי מתוקמא מנא ידעינן בהוחזקו דגט שלו הוא, וע"כ בראינו שנפל א"כ ניחזי ממאן נפל מאיש או מאשה וקושיא חזקה היא באמת:
אבל נראה ליישב דכבר הקשה הריטב"א דהא יחזיר דקתני היינו דתתגרש בעדי' ובהוחזק, ובהוחזק קיי"ל דב' יוסף בן שמעון שדרין בעיר א' אין מגרשין אלא זה בפני זה, וא"כ איך יסתפק דהגט הוא של יב"ש אחר, הלא איתא קמן ואומר שאינו שלו, ותי' דלא מהימן, וברור דכונתו דלא מהימן כב', אבל בע"א מי נפסלו וכי נחשד ישראל לעשות שקר בשביל קנוניא וזה פשוט, ולפ"ז י"ל דראינו שנפל מזה, היינו לא בב' עדים אלא בע"א ראה, ולכך אם אין הבעל מודה והיינו כמ"ש רש"י דזה הגט שלו, רק אומר שלא נתן לה ואין רצונו ליתן לה, ולכך לא יחזור א"א ע"פ ע"א, אין ענין לכאן דהבעל מודה שהגט הוא שלו, רק שלא נתן לה משא"כ כשהבעל מודה שנתן לה, א"כ אמרינן שתתגרש עתה ולא נשאר לו ספק רק אולי גט אחר היא, א"כ יש כאן ב' עדים א' שראה שנפל מידה והב' יב"ש חברו שאין זה גט שלו רק של הבעל ולכך יחזור ולק"מ, וקושית הש"ס ג"כ שפיר ס"ד דמיירי לזמן מרובה עדיין אין כאן רק ע"א שהוא יב"ש הב', דאותו עד שראה הנפילה ממנה אינו מצטרף ולא מהני דאולי גט אחר היא גט זה וגט הלך לו דהא יש כאן זמן מרובה וא"ש, ולפ"ז גם דברי נכונים דהא כבר כתבנו דבהוחזקו א"צ תוס' לשנויי דבאמת אמרינן דמתני' מיירי לר"ז לאלתר, רק ברייתא אלימא לי' לאקשויי כנ"ל, א"כ שפיר כ' תוס' דבברייתא א"א למצוא לאלתר רק ס"ל לתוס' ממ"נ א"א שנאבד הגט בידו אולי לא נאבד ממנו כלל ומיד אחר נפל לזמן מרובה, דהא חשוד לקלקלה דאי' לר"ז לא פ"ד כנ"ל, ול"ל דע"א ראה שנפל מיד יב"ש עדיין קשה איך נסמוך על ע"א, ואי דיב"ש השני מצורף הא בהך אוקימתא איירי בלא הוחזקו רק חיישינן ליב"ש דעלמא, ומיהו א' יב"ש אשר יעיד ועדים בצד (אסרל) [נ' צ"ל אסתן] להיתרה, ולכך מוכרח דמיירי לזמן מרובה, וכתי' הש"ס כשאין שיירות מצויות ול"ח לנפילה דעלמא, וא"כ שפיר י"ל שראינו בידו, ול"ק דילמא לא נאבד ומשקר דאם אין ממנו נפל ממאן נפל, דהא אין שיירות מצויות ול"ח לנפילה דעלמא, אך זהו בברייתא, אבל במשנה שפיר י"ל לאלתר דהיינו שראינו בידו בלבד, ול"ק דילמא משקר דלא נפל ממנו, דאין חשוד לקלקל, ולא קשה הא לא פלגינן דיבורא המשנה, לא אמרינן למפרע כלל כנ"ל, רק אמר מכאן ולהבא, ובזו ודאי אין חשוד לקלקל כנ"ל, ודברי תוס' ברורים כפתור ופרח:
אך לפ"ז קשה על המהרש"ל ומהרש"א בקיצור דהא הוצרכו תוס' לתרץ במשנה כגון דידע שנפל ולא דאינו חשוד לקלקל דהא במתני' תני שוברין בכלל ולאביי אמרינן להדיא על הך קושי' דילמא זבין כו', דליתא לדשמואל רק שובר בזמנו טריף ועדיו בחותמיו ז"ל, ובמהרש"א מבואר כן לעיל דף י"ג לישנא דש"ס דק' לי' לאביי וכי נמלך מאי הוי, וכו' ע"ש דאביי מפרש מתני' דלכך יחזור משום עבחז"ל וכן כ' תוס' בדוכתי טובי, וא"כ קשה לאביי איך נחזור שובר דילמא זבין כו' וכ"ת עבחז"ל, הא בעינן מטי לידו ול"ש עבחז"ל דיגבה שלא כדין וקושי' תוס' במק"ע על השטר ועל השובר כמו על הגט, ובהא ל"מ תוס' לתרץ כיון שאמר שממנו נפל נאמן דאינו חשוד לקלקל דתינח בגט, אבל בממון חשוד לקלקל וכל הפרק איירי דבנפילה ל"ח לקנוניא לכך הוצרכו תוס' לתרץ דראינו שנפל ולב' נפילות לא חיישינן, ואין מקום לקושייתם:
ולולא הנ"ל הוה אמינא דא"כ גם לר"י קשה דר"י אמר כן סתמא על המשנה דלקמן בד"ה מעולם וכו', ותי' תוס' דאין חשוד לקלקל ל"ס בממון ובשובר כנ"ל, ול"ל דר"י קאמר לאביי, דזהו דוחק דלא אמר תי' שלו אלא לרווחא דמילתא כמ"ש המפרשים, ויכנוס עצמו במחלוקת בזה, אלא ודאי אף לאביי אצ"ל עבחז"ל כמ"ש המפרשים תי' אחרים, דאיירי שהשטר יוצא מכת"י וכו', אבל לפמ"ש בלא"ה פליג על ר"ז דר"ז ס"ל כמ"ד לא פ"ד, והוא ס"ל כמ"ד פ"ד, וא"כ קושי' הנ"ל במק"ע וצ"ל דס"ל דזהו קשיא בתוס' דיהי' דבריהם על השובר מה שלא נזכר בהו רמי קצת, וכבר כ' תוס' בדף י"ט דיש לדחות קו' זו, ודלא טובא ע"ש במהרש"א:
אך לפ"ז קשה כאן קושיא אחרת על המהרש"א והמהרש"ל כשנדייק בהמשך, דמתחלה הקשו בד"ה אלא שהוחזק דהול"ל בלא הוחזקו וכו', ואח"כ הקשו מגופה דדינא אם הוחזקו האיך נחזיר, ול"ק הא דיש לכאורה קדימה לקו' א' שהרי קושיא זו היא על גופא דדינא, משא"כ קושיא א' היא רק קושיא בפלפול בעלמא דלמה אוקמי הכי ולא אוקמי הכי וגם אין שייכות ב' קושיות זו לזו, עד שכללם תוס' בדיבור א', ולכן נראה דגליון תירץ על הקו' דשמא גט הנמצא זמנו קידם לגט שלו, בדוחק ע"ש, והקש' על הגליון דהא אמרינן לקמן אין לדמות איסורא לממונא ועי' בדף כ', עכ"ל דהי' איסורא, וכ' דלענין ממון ל"ח לכך חששו, אבל באמת לק"מ דכי כ' תוס' לקמן היינו בלא הוחזקו דהמשנה במעשה ב"ד איירי בלא הוחזקו כנודע וחששא רחוקה היא לחוש לב' שמות, לכך אין חוששין בממון, אבל הגליון בהוחזקו ב' יב"ש, ואז ודאי אף בממון חוששין כיון דהוחזק וכל המשנה בסוף גט פשוט בב' יב"ש כו' והש"ס, הכל שם מענין ממון וכ"כ תוס' ביבמות דף קס"ו ע"ש ד"ה והא וכו', וא"כ לפמש"ל שכל דברי תוס' הם להך אוקימתא דאיירי בלא הוחזקו א"צ לתי' תוס', כנ"ל, ולזה ל"ק לר"ז ליפרך ממתני' כנ"ל וא"כ שפיר יש לחלק בין איסור לממון וא"צ לתי' של גליון בהוחזקו ולפ"ז קשה מהא דתנן במתני' שחרורי עבדים לרבה דמיירי בהוחזקו, איך נחזור דילמא שיחרור של יב"ש ב' הוא, וכ"ת כיון שאומר שממנו נפל אין חשוד לקלקל, זה אינו דילמא באמת שיחרור שלו לא נפל וכבר נתנו ליד עבד וה"ה משוחרר ואין כאן קלקול כלל, רק הואיל וזה השחרור הנמצא זמנו קודם לשחרור שלו מערים ואומר שהוא שלו שנפל ממנו כדי להפקיע נכסים שמכר שלא כדין כקו' הגליון, ותי' הגליון לא ס"ל כמש"ל, וכ"ת הא אמרינן אייתי ראי' זהו בגט, אבל בשחרור הוא זכות לעבד שיוצא לחירות וקיי"ל כאביי עבחז"ל וא"כ לא אמרינן אייתי ראי', כמבואר בגיטין דף י"ט הניחא וכו' וקושית תוס' בריא אולם, ולכך הוצרכו לתרץ כיון דידעינן דנפל, אבל בברייתא דלקמן דלא איתמר אלא בגט שפיר אמרינן כתי' מהרש"א דכיון דאמר דנפל אין חשוד לקלקל, וקו' הגליון לק"מ, דהא בגט אמרינן אייתי ראי' וא"ש:
אך תינח הך ברייתא דמצא גטי נשים אבל ברייתא ב' דמצא שחרור מא"ל, הא לא קשיא דבאמת הך ברייתא איירי בלא הוחזק, ול"ק קושי' הגליון בלא הוחזקו ממון מאיסור לא ילפינן, ור"ז מהדר דכ"מ שמצא לאוקמי' בהוחזק, מוקי, ומה דלא אפשר לא אפשר:
ובזה יובן המשך תוס', דהקשו, תימא אמאי לא מוקי מתני' בלא הוחזקו וכו', ותי' דעובדא כו' רק קשה מנ"ל הא, דילמא הואיל וסתמא נקט ודאי איירי אף בהוחזקו דאל"כ הו"ל לאפלוגי, וע"ז כתבו וא"ת מ"ט יחזור כיון שיש ב' יב"ש ותי' דאין חשוד לקלקל, שטר שחרור מא"ל כנ"ל כקו' הגליון, ועכצ"ל דראינו כמ"ש תוס' וקשה קושית מהרש"א מא"ל בברייתא, ועכצ"ל דברייתא מיירי בגט, ול"ק קושי' הגליון דאמרינן אייתי ראי', וא"כ אמרינן כתי' מהרש"א דאין חשוד לקלקל וקשה תינח הך ברייתא דגט, שחרור מא"ל וצ"ל דא"כ ברייתא (אמרינן) [צ"ל איירי] בלא הוחזק ותי' א' של תוס' מוכרח, וא"ש, וא"כ אין מקום לקושי' מהרש"א ומהרש"ל, וצ"ל דס"ל דא"א לומר כן די"ל מאי צורך תוס' בזה במ"ש דאם ראינו גט בידה פשיטא דיחזור, ומקמ"ל דהא ע"ז קשה קושי' הגליון ותי' הגליון דחיק ואף מש"ל לחלק בין איסורא לממונא ג"כ דחיק, חדא דבאמת לא קאי רק אמרינן מנ"ל דילמא לא ילפינן, אבל במסקנא מה"ת לחלק, ועוד מ"מ קמ"ל טובא, דיש חילוק בין ממון לאיסור, ואין זה ג"כ פשוט דהא התם גופא ה"ק משום דמצינו דממון חמיר מאיסור, ובאמת מאי לא הי' צריך להם ליישב הש"ס בהטיבו את אשר דברו אבל אין זה צורך דבהך דאי ראינו שנפל מידה אין הבעל מודה אמאי לא יחזור, סגי לי' בראי' ברורה, וכ"ת גם בזה יקשה קושי' הגליון דילמא משום הכי לא יחזור דדילמא אין הגט שלה, ז"א דבגט שחרור דפשיטא דיחזור שפיר הקו' דקמ"ל דל"ח לגט אחר, ול"ק הא בלאלתר הוא ול"ח לגט אחר היא גופא קמ"ל בלאלתר דל"ח לאחר, דבהך תי' לא אמרינן לאלתר פשיטא, אבל הך קושי' אין ח"מ אמאי לא יחזור לק"מ קושי' הגליון, דהא באמת לאלתר הוא ול"ח לאחר, ומשנה שלמה היא לאלתר כשר, וא"כ אין פי' תוס' לדחות קו' הגליון בכל הנ"ל, ולכן נראה דקשה לי' לתוס' קו' מהרש"א בהך ברייתא דמצא גיטי נשים, ותי' מהרש"א דאין חשוד לקלקל ל"ש בגט שיחרור דדילמא כבר נתן לו הגט ומערים לתת גט ב' בשביל קדימת הזמן, והא לא ס"ל לתוס' דתהי' הברייתא הראשונה איירי בהוחזקו וגט שחרור איירי בלא הוחזק, א"כ לפ"ז לק"מ קושית מהרש"א שהקשה בברייתא בזמן שהבעל מודה וכו' לשיטת תוס' ראינו כו', א"כ ממ"נ וכו' די"ל באמת ראינו שנפל מידה מ"מ אם אין הבעל מודה לא יחזור כיון דבאמת איירי לזמן מרובה, א"כ חיישינן שמא גט אחר הוא וזמנו של זה מקדם לזמנו, ותי' מהרש"ל אייתי ראי' וכו' ל"ק, דהא כ' תוס' דר"ז ס"ל כר"ל ולא אמרינן אייתי ראי' דכ' אין הבעל מודה אמאי לא יחזור א"צ לתי' מהרש"ל כמש"ל דהא איירי בלאלתר אבל בזמן שהבעל מודה יחזיר דהא ראינו בידה, ול"ח בשביל זמן כמ"ש הגליון בתי' כשהבעל מודה, ל"ח כולי האי, וא"ש, ואין קושיא לוקמי' כר"ז אף שיירות מצויות, ולא תקשה אמאי יחזור די"ל דראינו בידה קודם שנפל וקו' הגליון ג"כ לא קשה מידי, דהא הבעל מודה, ז"א דצ"ל בתוס' דגליון דכ' הואיל ובעל אומר שהוא אותו שנאבד אין לחוש דלמה יהא אמירה דבעל מועיל להוציא ממון, ודי שנכשיר אותו לעד א', אבל שנאמר שהוא כב' עדים זו לא שמענו, וצ"ל דממ"נ דבלא הוחזקו בלא"ה לק"מ, דאין חוששין בממון כנ"ל ובהוחזקו הא אין מגרשין אלא בפני יב"ש השני, וכיון דיב"ש הב' אומר על הגט הנמצא שאיננו שלו א"כ הבעל והוא הוו ב' עדים, אך זהו במסקנא דאין שיירות מצויות, ואין חשש ליב"ש דעלמא, וכן מהני עדות יב"ש אבל בס"ד דשיירות מצויות יש כאן חשש יב"ש דעלמא, וא"כ אין כאן עדות דיב"ש, כי מה הוא, ואין כאן הבעל רק, עד א' וקושי' הש"ס שפיר דאף ראינו בידו מאי מהני ואמאי יחזיר, והוכחת תוס' לעיל ג"כ ניחא דאס"ד לאלתר א"כ אין כאן חשש שמא גט אחר, וא"כ כשראינו בידו אף אין הבעל מודה ל"ל יחזור, דהא ל"ש קו' הגליון כאן, ול"ק קושי' מהרש"א, אך לפ"ז אין מקום לקושי' מה שהקשו תוס' דילמא אף אמר תנו אין נותנין מטעם נמלך, אבל, אי לא נמלך מחזיר לה הגט אף אינה שלה לראי', קשה איך אפשר להחזיר דילמא זמנו של זה קודם לזמנו של זה, וא"ל דס"ל לתוס' כתי' הגליון וכאן מיירי דאמר תנו ולכך אי לא נמלך מחזי' לראי', דהא הבעל מודה, אע"כ אמרינן כן בלא חששא שיירות דעלמא, א"כ הבעל ויב"ש הב' מצטרפים לעדות, אבל השתא קיי"ל בהס"ד שיירות מצויות חוששין ליב"ש דעלמא, וא"כ לא קאי תירוץ של גליון, וקושיא הנ"ל דאף לראי' אין מחזירין במקומה עומדת, ודו"ק היטב:
נשלם העתק חילוק אחד עשר. בסוגיא דמצא גטי נשים: בעזר אשר תורתו מסר. לעם קדושים: