אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

סז

סו

עי"ל לפמ"ש כבר באות מ"ט דבאמת הי' ראוי שלא תועיל שום מחשבה בקדשים לפסול ולפגל כיון דהמחשבה אסורה בלאו דלא יחשב ואין לעבירה לפעול דבר דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ואך הרי גזה"כ הוא וע"כ עכ"פ ראוי לומר דה"מ כאשר אין במחשבה רק לאו דלא יחשב לבד שהוא בכל קדשים משא"כ כאשר יהי' שם עוד איסור אחר במחשבה שוב שפיר הדרינן לכללין דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ואין המחשבה מועלת כלל לפעול פסול בקרבן וכדברי הרמב"ם לענין שלד"ע במעילה ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר וכנודע וע"כ נראה דאם תחשב הסוטה מחשבת פיגול כדי לפסול את המנחה ולא תובדק הנה היא עוברת בזה על לאו דמחיקת שם הנלמד מלא תעשון כן לד' אלקיכם וזה דכיון דנמחק השם בבדיקת הסוטה ואך דכך הגזה"כ לעשות לצורך בירור ובדיקת הסוטה והתירה תורה מחיקת השם עבור הצורך הזה ולכן ממילא אם הסוטה מבטלת ענין הבירור ע"י מחשבת פיגולה ונשאר מחיקת השם הנעשה בחנם בלי צורך המתירו לכן הנה היא עוברת בזה על לאו דמחיקת השם ואין וה גרם מחיקת שם דשרי מה"ת רק הוא מחיקת שם ממש דכך ל מוחק את השם באיסור וכך לי מבטל הצורך אשר התיר את מחיקתו ונשארת המחיקה איסור והויא לה הסוטה במחשבת פיגולה מוחקת את השם ממש כיון שע"י המחשבה נעשית המחיקה הנעשה בהיתר איסור על ידי שנתבטל הצורך המתירו ודו"ק היטב מאוד:

[ועיין תוס' נזיר (דף י"ו ע"א) ד"ה אילימא דכתבו דהעומד בביה"ק ונודר בנזירות חשיב לאו שיש בו מעשה ולקי דאע"ג דגוף העמידה שם והעדר היציאה מה שאינו יוצא משם אחרי נזרו הא אין בו מעשה מ"מ קבלת הנזירות הא הוי מעשה ויש שם ט"ס בדבריהם במה שכתוב שם וז"ל ולא הוי כלשאב"מ במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר עכ"ל והוא טעות דמוכח וצריך להפוך הדברים וכך צ"ל ולא הוי כלשאב"מ במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר דלאו שיש בו מעשה הוא במה שמקבל נזירות' והכוונה דקבלת הנזירות חשיב מעשה כיון דנעשה נזיר ע"י הקבלה וכהך דמימר דחשיב מעשה הואיל ובדיבורי' איתעביד מעשה שחל הקדש על ידו וה"נ הא חלה עלי' נזירות וכיון דיש חלות ע"י הדיבור מיחשיב מעשה (ומה גם לגמ' נזיר (דף ט' ע"א) דנזירות כהקדש חשוב ומש"ה לב"ש דאין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בנזירות א"כ הא הוי כמימר ממש דבדיבורי' איתעביד מעשה שנעשה מחולין קדשים וה"נ הרי נתקדש גופו של נזיר וכמובן] וכבר הארכתי בזה במ"א בתוס' נזיר הנ"ל:

וא"כ לפי"ז הא עדיין יוקשה בדברי התוס' דמה בכך דקבלת הנזירות מיחשיב מעשה ואכתי מדוע לקי עבור זה הלא המעשה של קבלת הנזירות איננה מוזהרת בלאו רק הטומאה היא המוזהרת בלאו והטומאה הרי איננה מעשה דמאיליו הוא מתטמא ע"י עמידתו שם וע"י בלתי יצאו משם וכנ"ל ואם כן אכתי אמאי לקי הלא המלקות בא אך על עבירת הלאו ועבירת הלאו הא אין בה מעשה:

וע"כ צ"ל טעם התוס' דכיון דלולי קבלת הנזירות היתה הטומאה שהוא מתטמא היתר וע"י קבלת הנזירות היא נעשית איסור להו דלא יטמא לכן ה"ל הקבלת נזירות עצמה עבירת לאו דלא יטמא כיון דעל ידה נעשית הטומאה עבירת לאו זה מה שבלתה היתה היתר וע"כ כיון דקבלת הנזירות הוא מעשה שפיר חשוב שעובר במעשה אלאו דלא יטמא דקבלת הנזירות גופה הואי לה עבירת איסור לא יטמא הואיל ונעשית הטומאה על ידה איסור זה וא"כ ה"נ דכוותה הואיל ולולי מחשבתה היתה המחיקה היתר וע"י מחשבתה נעשית איסור לאו דלא תעשון לכן ה"ל מחשבתה גופה עבירת לאו דלא תעשון ואין זה גרם רק עבירת גוף הלאו וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד:

וע"ע נדרים (דף נ"ז ע"ב) במשנה דאומר לאשתו קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג אזי אם נהנית ממנו לפני הפסח היא לאחר הפסח בבל יחל מלילך ומשמע שטחיות לשו המשנה לאחר הפסח בבל יחל דההליכה היא עצמה עבירת בל יחל ואף דלא הי' הנדר על ההליכה רק על ההנאה מ"מ כיון דההנאה כבר נעשית בהיתר ועתה ע"י ההליכה היא נעשית איסור בל יחל לכן ה"ל ההליכה גופה עבירת בל יחל וכ"ה עוד כזה בהך דמכות סוגי' דביטלו ולא ביטלו לגירסת הרי"ף דלמ"ד ביטלו כו' הואיל ותלתה התורה עבירת הלאו בביטול העשה אזי אם מתרין בו בשעת ביטול העשה לקי והטעם ג"כ כנ"ל דכיון דהעבירה תלוי' בביטול העשה ה"ל ביטול העשה גוף עבירת הלאו ושייך התראה על ביטול העשה ואולם בהך דשבועות (דף כ"ח ע"א) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו משמע דאי אכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי והתרו בו בשעת אכילת התנאי לא לקי וכבר עמדו שם הראשונים במכות בזה:

ואולם באמת מענין ההתראה אין ראי' כ"כ וכמובן ופשוט דגם באומר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי לא חשיבא אכילת התנאי גרם איסור רק איסור ממש כיון דהככר הראשון כבר אכלו ועתה ע"י אכילת התנאי נעשית אכילתו הראשונה איסור בהכרח וע"כ הוי אכילת התנאי איסור גמור כיון דנעשה בוודאי איסור על ידו בהכרח וא"כ ה"נ לפי מאי דקיי"ל דמשקה ואח"כ מקריב א"כ כיון דמחיקת השם כבר נעשה לפני ההקרבה והי' בהיתר ועתה על ידי מחשבתה שבשעת הקרבה היא עושאתו איסור למפרע אם כן וודאי דיש במחשבתה איסור מחיקת שם וזה פשוט:

וע"ע תוס' זבחים (דף ק"ח ע"ב) ד"ה שוגג דכתבו אדרשא דההוא דכתיב בשוחט בחוץ למעוטי שוגג כו' וז"ל ותימא ל"ל קרא למיפטרי' מכרת כשהוא שוגג פשיטא בר קרבן הוא י"ל סד"א אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת דהא לאחר הבאת הקרבן דווקא כתיב ונסלח לו עכ"ל והנה וודאי אין כוונתם דה"א דיתחייב כרת על גוף השוגג דזה וודאי אין סברא שיתחייב כרת על אשר לא עשהו בזדון ובמעל רק בשגגה ורק כוונתם נראה דכיון דבידו לתקן עתה חטא השוגג שעבר ע"י הבאת החטאת ואינו מתקנו להמנע הבאתו החטאת עתה הרי הוא בזדון לכן הוא עושה עתה בהמנע הבאתו החטאת מחטא שוגג שלו מזיד ומתחייב שפיר כרת וא"כ ק"ו הדברים דמה אם שם שכבר היתה המעשה בשעתה איסור אלא דהי' איסור בשוגג וע"י שהוא עושהו עתה ע"י העדר הבאתו החטאת מזיד הוא מתחייב כ"ש כאן שהיתה המחיקה בשעתה היתר לגמרי וכל איסורו נעשה עתה ע"י מחשבתה שעושאתו איסור למפרע ע"י מחשבתה אם כן לכ"ש דמתחייבת על מחשבתה משום מחיקת שם וכמובן:

[וי"ל עוד כוונת התוס' זבחים הנ"ל דכיון דאפשר לו לאתשולי על הקדישו ותתוקן עבירת השחיטה בחוץ למפרע ואינו נשאל לכן הוא מתחייב כרת ורק דאם מביא החטאת והחטאת מכפרת על החטא לגמרי והוי כאילו לא שחט כלל בחוץ אין חייב לאיתשולי כלל משא"כ כ"ז שאין מביא החטאת דהיתה השחיטה איסור אלא דהוא איסור שוגג ע"כ הרי הוא חייב לתקן עבירת השוגג עכ"פ במה שאפשר לו וכיון דיכול לתקנו על ידי השאלה לכן ע"י המנע השאלה בזדון הוא עושה מן השוגג מזיד ומתחייב כרת [וע' ב"ק (דף מ"ח ע"א) כיון דאית לי' למלויי' ולא קא מליי' כמאן דכרי' דמי] וגם לפי הבנה זאת יש ק"ו הנ"ל משם לכאן וכמובן]:

וע"ע ירושלמי כלאים פ"ז ה"ג דמייתי ברייתא לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך כרם אחר (עכו"ם) מניין ת"ל כרם ולא כלאים א"ר לעזר דר"מ היא דאמר אין לעכו"ם קנין בא"י לפוטרו מן המעשרות א"ר יוחנן דברי הכל היא תיפתר בעכו"ם שזר כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל עכ"ל הירושלמי ודנתי ג"כ במ"א בזה דלרש"י עירובין (דף צ"ב ע"ב) ד"ה גפנים בקטנה דכל היכא דהיתה הזריעה בהיתר אין איסור בקיומו עש"ה צ"ל דהך ולקחו ממנו ישראל ענין האיסור הוא דהלקיחה חשיבא עבירת זריעה גופה לא עבירת קיום לבד דכיון דהיתה זריעה אלא דלא הי' בקרקע קדושה להיות הזריעה איסור ע"כ מה שהוא נותן קדושה לקרקע ע"י קנייתו אותה ה"ל בזה כזורע באיסור דמה לי זורע באיסור ומה לי עושה מזריעה של היתר איסור ומיהו שם י"ל הבנה אחרת דמה לי מחבר זריעת כלאים לקרקע שיש בה קדושה ומה לי מחבר את הקדושה לקרקע שיש בה זריעת כלאים ודו"ק היטב מאוד:

וגם בהך דנוזר בביה"ק י"ל הכוונה כן דמשום הכי הוי קבלת הנזירות איסור דכך לי נזיר המטמא עצמו במת דכבר הוא קדוש ע"י הנזירות ומחבר ע"י הטמאו את הטומאה לקדושה וכך לי הנוזר בביה"ק דכבר הוא טמא ומחבר ע"י נזירותו את קדישות הנזירות אל הטומאה ודו"ק היטב מאוד ואין להאריך כאן בזה כי הדבר פשוט כאן לענ"ד דחשיבא המחשבה בהך דסוטה עבירת מחיקת שם הואיל ועל ידה נעשית המחיקה בהכרח הנעשית כבר בשעתה לצורך איסור]:

וע"כ כיון דאיסור מחיקת השם הוא איסור אחר מבחוץ ובו הא ליכא הגזה"כ שוב הדרינן לכללין דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וכנ"ל ואין כח למחשבתה לפעול פסול המנחה ואין המנחה מתפגלת כלל ובזה הרי יתוקן האיסור דכיון דאין המנחה נפסלת שוב הרי יעשה הבירור ובדיקת הסוטה והי' מחיקת השם לצורך שפיר וא"כ שפיר יש לנו לומר סברא דכ"מ כו' ושפיר אין מחשבתה מועיל לפגל ודו"ק היטב מאוד כי נכון הוא בס"ד:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה