אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

מז

מו

עי"ל דכבר כתבתי דאין לבעלים לפגל כלל אפי' לראב"י כיון דפיגול צריך הרצאה תחלה וכיון שהקרבן באמת איננו של בעלים ואין להם בו רק הכפרה וההרצאה א"כ בפיגול שא"א לו שיחול כ"א אחרי ההרצאה א"כ כיון שהיתה הרצאה הרי כבר קיבלו הבעלים את שלהם ואינם בעלים עוד וא"א לפיגול שיחול עוד דה"ל כאוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ע' אות מ"ד עש"ה ומחשבת חוץ למקומו נמי אע"ג דלא בעיא הרצאה כבר כתבתי באות ל"ב דכיון דחוץ למקומו הוקש לחוץ לזמנו ע"כ מי שאין לו מחשבת חוץ לזמנו גם מחשבת חוץ למקומו אין לו ע"ש:

וע"כ נראה דהא דאמר ראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין הכוונה על מחשבת שלא לשמה שמחשבת שלא לשמה דבעלים פוסלת כמחשבת שלא לשמה דכהן וקרי למחשבת שלא לשמה פיגול כדאשכחן בכמה דוכתי דקרינן לי' הכי ע' רש"י פסחים (דף קכ"א ע"א) ד"ה חד תני אפיגול וברשב"ם שם וע' תוס' זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה מודה וע' מנחות (דף מ"ט ע"א) והכי משמע לכאורה לפירש"י דפי' במשנה א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ופירש"י שהוא תנאי ב"ד שישחוט סתם דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו. שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הילכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמרו לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתי' המקריב אותו לא יחשב עכ"ל הרי דהאי שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דמתני' הכוונה על מחשבת שלא לשמה דאינה הולכת אלא אחר העובד ולא תליא בבעלים ובגמ' אמרו אהך שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין וא"כ משמע דראב"י נמי אמחשבת שלא לשמה הוא דקאי וזה קרוב ונראה בס"ד:

ומעתה נראה דהנה במחשבת שלא לשמה הרי יש שינוי קודש ושינוי בעלים והנה מחשבת שינוי בעלים וודאי נראה דאין לבעלים כיון דכל כ מחשבתם הוא רק מפאת ענין בעלים וא"כ אם יחשב בקרבן שאיננו לשמו רק לשם איש אחר א"כ הרי היא עצמו מפקיע ומסלק זכות בעלים שלו שהרי מחשב שאין הקרבן לשמו רק לשם בעלים אחרים וע' זבחים (דף ה' ע"א) תוד"ה הג"ה מצינו בבאין לאחר מיתה כו' שכתבו דקרבן הקרב במחשבת שינוי בעלים דומה לקרבן הקרב לאחר מיתת בעלים דכיון ששינה אותו מבעליו הוי כאין לו בעלים עכ"ל וע"ע פסחים (דף ס"א ע"א) אמר רבא פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול ע"ש בתוס' דפירשו הכוונה ממש ג"כ דמחשבת שינוי בעלים הוי כאילו אין לו בעלים לקרבן ודמו למתו בעליו עש"ה וא"כ ע"י מחשבת שינוי בעלים הרי מסתלק ענין בעלים שלו דהוי כאילו אין בעלים עוד לקרבן וא"כ ממילא אין יכול לחשב מחשבה זאת כלל כיון דכל כח מחשבתו רק מפאת ענין בעלים והרי במחשבה זאת עצמה הוא מסלק ענין בעלים שלי ואיננו בעליו ואיך יוכל לחשב מחשבה זאת וא"כ נמצא דאין לבעלים רק מחשבת שינוי קודש לבד:

ולפי"ז י"ל דס"ל לראב"י כר' שמעון במנחות (דף ב' ע"ב) דאמר דקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת כשירה ועלתה לבעלים לשם חובה שהרי מעשי' מוכיחין עלי' שהיא מחבת וע"ש דאמר מעשי' מוכיחין דא"ר שמעון סברא הוא דריש דריש טעמא דקרא מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה דמינכרא (שניכר ממעשהו שהוא היפוך מחשבתו) לא פסל רחמנא כו' דאין סברא שיפסול דמחשבה כזאת לאו כלום היא הואיל וניכר ממעשהו היפוך מחשבתו וא"כ במנחת סוטה נמי הא לא שייך מחשבת שינוי קודש כלל שיחשב בה לשם מנחה אחרת שהרי מעשי' מוכיחין עלי' דמנחת סוטה היא דאין עוד שום מנחה הבאה שעורים קמח חוץ מזו:

[ועוד דאין עוד שום מנחה באה שעורים כלל רק מנחת העומר הקריבה רק בט"ו בניסן וא"כ כל שאר ימות השנה הרי מעשי' מוכיחין עלי' דהיא מנחת קנאות ובט"ז בניסן גופי' י"ל דס"ל לראב"י דבלא"ה אין משקין את הסוטה דנהי דמבואר בירושלמי שקלים פ"א ה"ג דמשקין את הסוטה בחוה"מ וכן בש"ס דידן בתמורה (דף י"ד ע"ב) דריש קרא דולמנחותיכם על מנחת חוטא ומנחת קנאות שקריבות בחוה"מ ע"ש מ"מ י"ל דאין זה פשוט לכ"ע וזה לפי המבואר בס' בנין אריאל עה"ת פ' שופטים יעוי"ש שדיקדק מדברי רש"י דבן סורר אין נסקל במועד וכ' הטעם דאף דדנין דיני נפשות במועד מ"מ באמת הרי מלאכה היא וגם יש בו ביטול שמחת יו"ט רק דהמצוה דוחה וע"כ בן סורר שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין ה"ל עשה קלה ואין בכחה לדחות כי הך דכתובות דף מ' ע"א) דהואיל ואי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל אין בכחו לדחות עש"ה בארוכה וא"כ סוטה נמי למ"ד בסוטה (דף כ"ה ע"א) שאם רצה הבעל למחול על קינויו אפי' לאחר סתירה מחול א"כ נהי דלא קיי"ל הכי מ"מ למ"ד הנ"ל מיהת אין משקין את הסוטה בחוה"מ וא"כ שפיר י"ל דראב"י נמי הכי ס"ל וא"כ בט"ז בניסן בלא"ה אין משקין את הסוטה דאין משקין את הסוטה בחוה"מ כלל ושאר כל ימות השנה הרי מעשי' מוכיחין עלי' וכנ"ל ואולם בענין מלאכה יל"ע אם השקאת סוטה יש בה משום מלאכה דנטיל נשמה דכיון דהיא מיתה נסיית י"ל דאין באה ע"י מעשה האדם בעצם והיא רק מיתה ביד"ש וחשיבא מעשה האדם רק גרם לה וגרמא הא שרי במלאכה כמבואר בשבת (דף ק"כ ע"ב) ואולם הרי יש עוד מלאכה כתיבת המגלה ובאתי רק להעיר וא"כ ממילא במנחת סוטה לא הי' לסוטה במה לפסול כלל כיון דאין בעלים פוסלין רק במחשבת שינוי קודש ומחשבת שינוי קודש ליכא כלל במנחת סוטה:

[וי"ל עוד מטעם אחר דליכא מחשבת שינוי קידש במנחת סוטה לראב"י וזה די"ל דס"ל לראב"י כשמעון אחי עזרי' דזבחים (ד' ב' ע"א) דשחטן לשם גבוה מהן כשרין וע"ש (דף י"א ע"ב) דמסופק הש"ס אי כשרין ומרצין או לא ע"ש דנשאר באיבעיא דלא איפשיטא וא"כ הא י"ל דס"ל לראב"י דכשירין ומרצין וא"כ לפי המבואר בזבחים (דף פ"ט ע"א) בהך דכל המקודש מחבירו קודם את חבירו דזבחים קודמין לעופות ועופות למנחות ומנחת חוטא קודמת למנחת נדבה ובגמ' שם (דף צ' ע"א) איבעי' דלא איפשיטא במנחת נדבה ומנחת סוטה הי מינייהו קודמת ע"ש דמסופק הש"ס דמנחת נדבה קודמת אי מפאת דטעונה שמן ולבונה ואי מפאת דבאה חטין עש"ה וא"כ הא י"ל דס"ל לראב"י כצד הסברא דמנחת נדבה קודמת וע' תוס' מנחות (דף ס' ע"ב) ד"ה יכול וא"כ שוב מנחת סוטה היא הפחותה במנחות דמנחת העומר נמי דמשעורים קודמת לה מפאת דמנחת העומר טעונה שמן ולבונה וכנ"ל וע' סוטה (דף י"ד ע"א) במשנה דמשמע נמי דמנחת העומר מקודשת טפי הואיל ובאה גרש וא"כ תו ליכא מחשבת שינוי קודש כלל במנחת סוטה דהא לכל מה שיחשב ה"ל לשם גבוה מהן כיון דזבחים קודמין לעופות ועופות למנחות וכל המנחות קודמין למנחת סוטה ונמצאת היא הנמוכה שבכל הקרבנות וע"ש בזבחים (דף י"א ע"ב) דהך גבוה ונמוך דשמעון אחי עזרי' הנ"ל נידון לפי הך דכל המקודש וחבירו קודם את חבירו דמשנה זבחים (דף פ"ט ע"א) הנ"ל וע"כ שפיר אין כאן עוד מחשבת שינוי קודש כלל דלכל מה שיחשב ה"ל לשם גבוה דכשר ומרצה ואין במחשבה כלום וז"פ]:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה