אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

לו

לה

עי"ל עד"ז בפשיטות טפי דכיון דהמנחה הוא שותפות של הבעל והאשה א"כ גם הקומץ הרי הוא של שותפות וא"כ כיון דאין אדם אוסר דשא"ש בדבר שע"י מחשבה והטעם דאין כח במחשבת אדם לתפוס במה שאינו שלו ורק במה שהוא שלו הוא תופס מפאת היותו בעליו וא"כ ה"נ מחשבת פיגול של האשה אין בכחה לתפוס בחצי הקומץ דשל בעל וה"ל כאילו חישבה רק בחצי קומץ וע"כ אינו פיגול כלל לכ"ע דאפי' לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר היינו רק אם פיגל בקומץ ולא בלבונה כו' דבקומץ מיהא הא חישב בי' בכולו משא"כ אם בקומץ עצמו הוא מחשב רק בחציו לכ"ע אינו פיגול ע' מנחות (דף ט"ז ע"ב) הקטיר שמשום לאכול שמשום עד שכלה קומץ כולו כו' חד אמר פיגול וחד אמר פסול כו' מ"ד פיגול כר"מ כו' ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא דחשיב בי' בשיעורו אבל הכא דלא חשיב בשיעורו לאו כו' עש"ה:

[והנה לפי דברינו באות זה ובאות הקדום נמצא דאף דבעלים מפגלין לראב"י מ"מ בקרבן שותפין ופיגל רק אחד מן השותפין לא הוי פיגול וכבר כתבתי כן גם באות כ' עוד מטעם אחר עש"ה ולכאורה יש להביא עוד ראי' לזה דאל"כ הרי יוקשה לראב"י מקרבנות ציבור דהי' יכול אפי' אחד מישראל לפסול כל הקרבנות ע"י מחשבת פיגול שלו וזה וודאי לא מיסתבר שאם רצה איזה רשע לפסול קרבנות הציבור היה זה בידו וא"ל דנהי דבב' שותפין יש כח לאחד מהם לפגל מ"מ מיעוט מן השותפין אין לו כח לפגל דז"א דאטו בעלים כתיב בקרא כי היכא דנימא דבעי' עכ"פ חצי בעלים אבל מיעוט לא מהני הרי כתיב רק והקריב המקריב וילפי' מזה דבעלים קרוין מקריב וע"כ איתנהו ממילא בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב וכפירש"י וא"כ הרי רק מקריב כתיב בקרא אלא דבעלים ג"כ בכלל מפאת דגם הם קרוין מקריב וא"כ אי נימא דמיעוט ליתי' בכלל המקרא על כרחך לט לומר דמיעוט מקריבים הוא דליתנהו בכלל כיון דקרא רק במקריבים משתעי וא"כ שוב גם בב' שותפין בקרבן ופיגל רק אחד מהם הרי ג"כ הוא רק מיעוט מן המקריבים שהרי גם הכהן הוא מקריב ויש ג' מקריבים איפוא לקרבן הכהן וב' הבעלים וא"כ אחד מן הבעלים שפיגל הרי הוא רק מיעוט מן המקריבים וא"א לו לפגל ג"כ ודו"ק היטב מאוד:

ועוד נראה דאפי' בענין בעלים אין סברא לחלק בין חצי למיעוט דאי איתא דמחצת בעלים יש להם כח לפגל גם מיעוט ראוי שיהי' להם כח לזה וע' הוריות (דף ו' ע"א) א"ר פפא כי גמירי חטא שמתו בעלי' ביחיד אבל לא בציבור לפי שאין מיתה בציבור מנא לי' לר' פפא הא אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהי' בניך (דמשמע דבנים במקום אבות קיימי וכאבות חיים דמי) אי הכי אפי' ביחיד נמי אלא דוקיא דר' פפא משעיר דר"ח דאמר רחמנא אייתי מתרומת הלשכה והא מייתי להו מישראל כו' ומשמע דחטאת שמתו בעלי' הוי אפי' במתו מיעוט בעלים דהא וודאי אין חשש בשעיר ר"ח שמתו חצי הציבור רק מיעוטם וכדאמר והא מייתו להו מישראל וע"ש בהוריות דנראה שם למסקנא דבחצי בעלים קיימים אמרי' דמגו דמכפר אחיים מכפר אמתים ורק במתו רוב בעלים לא אמרי' מגו זו ממיעוט לרוב עש"ה ואין לזה עוד ענין לכאן:

וע"ע יומא (דף ס"ה ע"א) אמר רבא קסבר ר' יהודה חובות של שנה זו (שהופרשו לשנה זו) קריבות לשנה הבאה איתיבי' אביי פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם (ונמצאו הראשונים) כו' כולן ימותו דברי ר' יהודה (ולא אמרי' יקרבו לשנה הבאה) כו' אמרוהו רבנן קמי' דאביי גזירה משום חטאת שמתו בעלי' הא תינח פר שעיר מאי איכא למימר כו' ובתוס' גזירה משום חטאת שמתו בעלי' שמא ימות אחד מן הכהנים דאפי' את"ל דמקופיא מכפרי (בפר) ראוי לגזור בפר כשמת אחד מן הכהנים משום חטאת שמתו בעלי' עכ"ל ומבואר דאי מקיבעא מתכפרי נפסל הפר מדינא וה"ל חטאת שמתו בעלי' ע"י מיתת אחד מן הכהנים וע"ש בגליון הגרע"א ז"ל שכ' וז"ל תוד"ה גזירה כו' את"ל דמקופי' כו' ומשמע דאי מקיבעא ניחא וקשה לי הא כהן אחד שמת הוי רק מתו מקצת בעלים עכ"ל ולא ידעתי מאי קשיא לי' ז"ל והרי בגמ' הוריות הנ"ל מבואר להדיא כך והא מייתו להו מישראל הרי דאפי' במתו מקצת בעלים ואפי' רק מיעוטם ה"ל חטאת שמתו בעלי' וגוף מ"ש ז"ל מסברא הא כהן אחד שמת הוי רק מתו מקצת בעלים לא אבין איך הסברא מחייבת זה דבמתו רק מקצת בעלים לא יפסול משום חטאת שמתו בעלי' וע' ב"מ (דף צ"ו ע"א) איבעי' לענין שאילה בבעלים שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו כולו בעליו בעינן והא ליכא או דילמא מההיא פלגא דידי' מיהא מיפטר עכ"ל הגמ' הרי דהש"ס מסופק בל' בעלים דכתיב בקרא אם בעליו עמו לא ישלם אי כלהו בעלים בעי' ואולי יש לספק כזה ג"כ בל' בעלים הנמסר בהלל"מ דחטאת שמתו בעליה הוא הלמ"מ ואולם הרי הדבר מפורש בהך דהוריות וכנ"ל וע"ע מנחות ש צ"ד ע"א) דמצריך קרא דקרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ומבואר דלולי קרא הייתי אומר דסמיכה בבעלים די במקצת בעלים וכן בתנופה פריך שם רק דניבעי כלהו בעלים מק"ו מסמיכה ע"ש הא לולי הק"ו אזי גוף מצות התנופה שעל הבעלים די במקצת בעלים עש"ה:

ויל"ע בזה עוד ברש"י תענית (דף כ"ז ע"א) אהא דאמר שם כהנים לוים ישראלים מעכבין את הקרבן וברש"י מעכבין את הקרבן אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן על כל משמר הי' מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכלהו בעלים בעינן דליהוי על גבי עבודה עכ"ל וע"ע בבדק הבית להרא"ה בית א' שלהי שער א' וז"ל ואפ"ה דאין אדם אוסר דשא"ש מחיצת שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במילתא וחשיבי תרוייהו כשותפין ואפ"ה איכא דפליג בההיא ואמר דא"א אדשא"ש משום דכלאים לא מיתסרי לעולם אלא בדניחא לי' וסבר האי תנא דניחא להו לכלהו בעלים בעינן עכ"ל ובאתי רק להעיר:

והנה הי' מקום ג"כ לחלק בין קרבן שותפין לקרבן ציבור ופיגל אחד מהן די"ל דבקרבן ציבור אין היחיד נחשב בעלים כלל וכלל דהוא רק קרבן של הכלל כלו יחד אבל איש פרטיי אפי' חלק בעלים ג"כ אין נחשב בכלל ישראל דכלל ישראל הוא ענין בפ"ע ולא דמי לשותפין דגם ב' השותפין יחידים הם והוי יחיד אחד חנק מהם משא"כ כלל ישראל הוא ענין בפ"ע ואין היחיד אפי' חלק בעלים בענין הכלל ודו"ק היטב מאוד:

ואולם בביצה (דף ל"ט ע"א) פליגי בזה בבור של עולי בבל אי בירא דהפקירא הוא או בירא דשותפי היא ופריך מהך דנדרים הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם הנודר אסור הריני עליך ואת עלי שניהם אסורין זה בזה ומותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בבל הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך כו' ואי אמרת בירא דשותפי הוא אמאי מותר והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסוכין ליכנס לחצר כו' וע"ש דמסיק דבירא דהפקירא הוא וא"כ בקרבן דלא שייך לומר דהפקירא הוא נראה דהוא דשותפין והוי גם היחיד שותף וחשוב בעלים כמו בבור של עולי בבל דהי' חשוב גם היחיד בעלים והי' יכול לאסור חלק בנדר על חבירו אילו הייתי אומר דבירא דשותפי הוא וגם מהך דהוריות הנ"ל הרי יש ראי' גם לזה דאילו לא הי' היחיד נחשב בעלים בקרבן ציבור א"כ אמאי יש לשעיר של ר"ח להפסל עבור מיתת יחידים וע"ע זבחים (דף ד' ע"א) דאמר דמחשבת שינוי בעלים ליתי' בציבור ובתוס' שם דאם שחטו לשם היחיד הרי הוא בעליו עכ"ל ומבואר ג"כ דגם היחיד הוא בעלים בקרבן ציבור וכזה מבואר עוד במנחות (דף צ"ב ע"א) ת"ר כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצוות ושעירי עכו"ם דברי ר"ש ר' יהודה אומר שעירי עכו"ם אין בהם סמיכה ואת מי אביא תחתיהם הם שעיר המשתלח כו' אמר לו ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה (שעיר המשתלח) אהרן ובניו סומכין בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו (עם הציבור וסמיכה בבעלים הוא, רש"י) עכ"ל הגמ' הרי מבואר ג"כ דגם היחיד נחשב בעלים בקרבן ציבור וחשיבא סמיכת היחיד סמיכה בבעלים ואפי' ר"ש לא פליג שם על ר' יהודה רק משום דס"ל דאהרן ובניו אין מתכפרין כלל בשעיר המשתלח עש"ה אבל כל שהיחיד מכלל הציבור המתכפרין בקרבן ה"ל בעלים לכ"ע וכן משמע ג"כ מהך דמנחות (דף כ"א ע"ב) אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין הרי דמפאת חלק אשר לכהנים בעומר כו' הי' ראוי שלא יהי' נאכל כדין מנחת כהן ומבואר ג"כ דגם היחיד חשוב בעלים בקרבן ציבור וע"ע תוס' פסחים (דף נ' ע"א) ד"ה מקום דהביאו ירושלמי דהי' ראוי שיהיה כל אחד ואחד מישראל נאסר במלאכה בכל יום מפאת התמיד עש"ה וברשימותי ובתשובה הארכתי עוד מכמה דוכתי בענין זה אי יחיד חשוב בעלים בקרבן ציבור ואכ"מ כ"כ ובאתי רק להעיר:

והנה מה שהבאתי לעיל ראי' מהך דמנחות (דף ט"ז ע"ב) הקטיר שמשום כו' דגם לר"מ בעי' מחשבה בכולי' קומץ נתיישבתי דאינה ראי' דשם אמר רק דבעי' מחשבה בשיעורו היינו בשיעור הקטרה כזית וא"כ אם הקומץ ב' זיתים ותופס מחשבתה בחציו הוי שפיר מחשבה בשיעור הקטרה כזית ור' יוחנן דס"ל במנחות (דף כ"ו ע"ב) דיש קומץ פחות מב' זיתים והי' אפשר שיקמוץ כהן שאין קומצו מחזיק ב' זיתים איהו הא ס"ל שם דיש הקטרה ג"כ בפחות מכזית וא"כ שוב שפיר ג"כ מהני מחשבתה התופס כחצי קומץ אע"ג דאין בחציו כזית ואולם י"ל דס"ל לראב"י כריב"ל דמנחות (דף כ"ו ע"ב) שם דאין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית ע"ש ורק שהיו מקטירין לדידי' קומץ דמנחת סוטה פעמים דהקטיר קומצה פעמים כשירה כמבואר שם (דף כ"ו ע"א) במשנה וא"כ כל הקטרה היתה רק כזית וא"כ אם מחשבתה תופס רק בחצי נמצא שאין תפיסה למחשבתה בכל פעם רק בחצי זית דאינו שיעור הקטרה ושפיר לא מהני מחשבתה ודו"ק וכ"ז אם תחשב הסוטה בשעת הקטרת הקומץ והוא כפי מה שכתבתי לעיל אות ל"ב דאין מחשבה לבעלים לראב"י רק בשעת זריקת דם והקטרת חומץ עש"ה ואולם גם אם נאמר דיש מחשבה לבעלים גם בקמיצה וקידוש קומץ בכלי והולכה מ"מ ג"כ י"ל דלא מהני המחשבה רק אם תופס בכל הקומץ וכמובן:

והנה נזכרתי עוד דמבואר הדבר להדיא בתוס' פסחים (דף ס"ב ע"ב) ד"ה ערלים דאפי' לר"מ דמפגלין בחצי מתיר מ"מ בעי' מחשבה מיהת בקומץ או בלבונה אבל בחצי קומץ או חצי לבונה לא הוי מחשבה גם לר"מ דלכ"ע בעי' דבר מסוים ושלם עש"ה והנה מה שכתבתי באות הקדום דלא שייך פיגול בחצי קרבן וע"כ גם לראב"י דבעלים מפגלין מ"מ בקרבן שותפין ופיגל רק אחד מהם כיון דא"א למחשבתו לתפוס בשל חבירו וא"א שיתפגל רק החצי שלו ע"כ לא הוי פיגול כלל דלא שייך פיגול בחצי קרבן נזכרתי עוד ראי' לזה מגמ' זבחים (דף מ"ה ע"ב) וז"ל הגמ' ת"ר יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין כו' ודין הוא ומה פיגול שהוא בקבוע כו' אין חייבין אלא על דבר שיש לו מתירין כו' טומאה שהיא בעולה ויורד כו' אינו דין כו' ת"ל אשר הם מקדישים לי יכול מיד ת"ל יקרב א"ר אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מת"ל יקרב בהוכשר בשר ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי אשכחן טומאה נותר מנ"ל אתי חילול חילול מטומאה וליליף עון עון מפיגול מסתבר מטומאה ה"ל למילף שכן גז"ל סימן וברש"י שכן גזל סימן נותר וטומאה פסול הגוף ופיגול פסול מחשבה נותר וטומאה אין זריקת הדם מביאתן לידי פסולן ופיגול זריקת הדם קובעהו בפסול נותר וטומאה נאמר בהן חילול ובתוס' ד"ה שכן גזל וז"ל פירש"י למ"ד היינו חילול חילול וקשה ע"ז כו' ופיר"ח למ"ד דגזל היינו כולו פיגול שייך בכל הקרבן אבל נותר וטומאה שייכי בחתיכה אחת עכ"ל הנה דהתוס' מפרשים ללמ"ד דגזל דהוא כולו היינו דפיגול הוא בכל הקרבן משא"כ נותר וטומאה אף דשייך ג"כ שיתותר ויוטמא כל הקרבן מ"מ הא שייכי ג"כ במקצת קרבן שיתותר ויוטמא רק מקצתו משא"כ פיגול לא שייך אלא בכולו וא"כ הא תיקשי דהא ברייתא דמייתי הוא מימרא דר' אליעזר ועלה קאי ואמר אשכחן טומאה כו' וא"כ הא אדר' אליעזר קאי ולכל הפחות עלי' נמי קאי ופריך דהא אשכח לי' קרא רק אטומאה ואכתי נותר מנא לי' וע"ז סובב הולך כל השקלא וטריא דבתרי' וא"כ הך דשכן גז"ל סימן ג"כ לר"א נמי קאי וא"כ לר' אליעזר מה זה סימן דאות למ"ד דהוא כולו הא ר' אליעזר ס"ל ג"כ כראב"י דבעלים מפגלין כמבואר בחולין (דף ל"ח ע"ב) וא"כ לדידי' הא משכחת גם פיגול בחצי קרבן לא בכולו וכגון בקרבן של ב' שותפין ופיגל רק אחד מהן דמתפגל רק החצי שלו דא"א למחשבתו לתפוס בשל חבירו וכנ"ל וע"כ דלא הוי פיגול כלל בכה"ג משום דלא שייך כל עיקר ענין הפיגול לכ"ע רק בכל הקרבן לא במקצתו ואם א"א לו שיתפוס בכולו אינו תופס כלל ובאתי רק להעיר:

ודע דגוף פי' התוס' הנ"ל בלמ"ד דגז"ל הנ"ל יש לו ראי' מפורשת בתוספתא זבחים פרק ה' וז"ל חומר בפיגול שאין בנותר וטמא כו' שהפיגול נוהג במחשבה ונוהג לפני זריקת דמים ואם נתפגל מקצת הזבח נתפגל כולו מה שאין כן בנותר וטמא עכ"ל התוספתא והנה אלו ג' דברים דחשבה התוספתא הם ממש כסדרן אותיות גז"ל הנ"ל היינו אות ג' הוא גוף דנותר וטומאה פסול הגוף משא"כ פיגול פסול מחשבה והוא הנחשב ג"כ בתוספתא ראשונה שהפיגול נוהג במחשבה ואות ז' הוא זריקה והוא הנחשב ג"כ בתוספתא בשני' ונוהג לפני זריקת דמים ואות ל' הוא כולו והוא הנחשב ג"כ בתוספתא בשלישית ואם נתפגל מקצת הזבח נתפגל כולו כו' וא"כ יש מכאן ראי' מפורשת דכוונת אות ל' הנ"ל הוא כולו וכפי' התוס' וגם ק' מכאן אמה דפירש"י על אות הז' דהוא זריקה וכ' הכוונה דפיגול זריקת הדם קובע לפסולו משא"כ בנותר וטמא ואילו מן התוספתא נראה דהכוונה דפיגול נוהג לפני זריקה משא"כ נותר וטמא נוהגים רק לאחר זריקה דהי' לבשר שעת היתר לכהנים וע' זבחים (דף ל"ד ע"א) ובכריתות (דף י"ד ע"א) שם ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ]:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה