גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
כא
עי"ל דכבר כתבתי באות ח' דבמנחת סוטה הענין מכריח לומר וגזה"כ הוא דלא מהני מחשבת הסוטה לפגל דאל"כ הרי כל סוטה תפגל מנחתה והקושיא הוא רק דנילף משם אלעלמא דאין בעלים מפגלין עש"ה ובזה י"ל דבאמת הרי נסתפקו התוס' בחולין (דף ל"ט ע"א) ד"ה אל ובכמה דוכתי אי פיגול הוא רק בדיבור או גם במחשבה והנה אי נימא דאין פיגול רק בדיבור א"כ הא לק"מ מסוטה דהא היו יכולים להעמיד עדים על גבה כל שעת הקרבת המנחה שאם תפגל ישמעו [ואפי' נימא דגם דיבור בחשאי מהני בלי השמעה לאוזן אף דיש מקום להסתפק בזה דלכמה דברים שבתורה דבעי' בהו דיבור בעי' ג"כ שיהי' השמעה לאוזן ואי לאו הכי נחשב רק כמחשבה גרידא ע' ברכות (דף ט"ו ע"א) ובפי' הרא"ש נדרים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה וא"ר יוחנן צריך שיבטל בלבו מש"ש בשם הר"א ממיץ עש"ה והארכתי בזה במ"א מאוד ואכ"מ כי כאן אין נפקותא בדבר דאפי' נימא דמהני בלי השמעה לאוזן מ"מ הא היו יכולין להזהיר אותה שתשתוק לגמרי כל שעת העבודות והעדים ישגיחו עלי' ואם יראו דרחושי מרחשו שפוותה נדע וודאי שפיגלה והויא לה כאומרת איני שותה ולא תוקרב המנחה וא"כ אי נימא דבפיגול בעי דיבור הא לק"מ] וא"כ י"ל בפשיטות דבזה עצמו נחלקו ראב"י ורבנן דראב"י ס"ל דפיגול הוא רק בדיבור וע"כ שפיר ס"ל דבעלים מפגלין ומסוטה אין קושי' דהיו יכולין להעמיד עדים על גבה שתשתוק כל שעת הקרבת המנחה וכנ"ל ורבנן ס"ל דפיגול הוי אפי' במחשבה וע"כ ס"ל ג"כ דאין בעלים מפגלין דיש לימוד ע"ז ממנחת סוטה דאל"כ כל סוטה הרי היתה יכולה לפגל מנחתה במחשבתה וז"פ: