גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
טו
עי"ל לפמ"ש באות ח' דבסוטה גזה"כ שאינה יכולה לפגל והקושיא רק דנילף משם לעלמא דאין בעלים מפגלין וזה לק"מ דבסוטה באמת אין המנחה שלה כלל רק של הבעל אלא שהוא מביא את המנחה עבורה וכמ"ש והביא את מנחתה עלי' וגו' וא"כ הרי יש ללמוד משם רק למקדיש קרבן להתכפר בו חבירו דאין המתכפר יכול לפגל אבל הרי אין ללמוד משם אבעלים גמורים שהקדישי בהמתם עבור עצמם שלא יוכלו לפגל דבעלים גמורים הא עדיפי טפי דהוא טפי בעלים ממתכפר גרידא דמתכפר גרידא הרי אין חשוב בעלים לענין הוספת חומש וכמבואר בנדרים א ל"ו ע"ב) ועוד בכ"ד. וא"כ הרי יוכל היות דהאמת כן הוא דלא אמר ראב"י דבעלים מפגלים רק בבעלים גמורים אבל בהקדיש קרבן להתכפר בו חבירו אה"נ דאין המתכפר יכול לפגל [וצ"ע אם המקדיש יכול לפגל כיון דאין ע"ז פירכא מסוטה א"ד מקדיש גרידא מסברא לא עדיף ממתכפר גרידא וכיון דיש לימוד על מתכפר גרידא דא"י לפגל ה"ה דמקדיש גרידא א"י לפגל ובעי' תרתי מקדיש וגם מתכפר]:
ואולם התוס' בסוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה כל כתבי דיש להסוטה חלק בהמנחה ואינה כמתכפר דעלמא בהקדש חבירו ע"ש ואולם אין שם לימוד ע"ז דהא דקריי' קרא מנחתה י"ל דהוא מפאת הכפרה דהא גם לענין תמורה בעינן בעלים כמבואר בתמורה (דף ט' ע"א) ואעפ"כ מתכפר עושה תמורה וא"כ שפיר קריי' קרא מנחתה מפאת הכפרה ומ"ש הר"ן בנדרים (דף ל"ו ע"ב) אהך דמתכפר עושה תמורה ולא מקדיש וכ' ע"ז וז"ל ובתמורה יליף לה מקראי עכ"ל לא ידעתי כוונתו דאין שום לימוד ע"ו בתמורה (דף י' ע"א) עש"ה] וכבר העיר ע"ז בגליון הרי"פ שם בנדרים וא"כ עכ"פ שפיר י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל פליג ע"ז וס"ל דענין המנחה בסוטה הוא רק כמקדיש קרבן בעלמא להתכפר בו חבירו וכלשון המקרא והביא את מנחתה עלי' וא"כ לק"מ: