גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
ו
עי"ל דטעמא דראב"י דבעלים מפגלין קמפרש בזבחים שם דהוא מקרא דוהקריב המקריב את קרבנו אלמא דבעלים נמי קרויין מקריב ומש"ה מפגלין ע"ש ולכאורה הדבר מתמי' באמת דאיך יחשבו הבעלים מקריב הרי אינם מקריבים כלל ורק הכהן הוא המקריב וע"כ נראה דודאי אילו לא היינו מוצאין כלל ענין הקרבה בבעלים בשום מקום לא הי' ראוי לנו לומר דיוחשבו הבעלים מקריב לשיועיל מחשבתם לפגל [דהאי קרא דוהקריב המקריב יש לפרשו על ההקדש עצמו שמקריבו לגבוה בהקדישו אבל לא שתתייחס ההקרבה של העבודות לבעלים אחרי שהם אינם עושים אותם כלל ואדרבה פסולים להם ותדע דרבנן דראב"י דפליגי עלי' ע"כ דמפרשי לקרא כך דאל"כ תקשי עלייהו מקרא] ורק כיון דמצינו פעם הקרבה בבעלים בבמה דזר כשר בבמה והבעלים עצמם עושים שם מעשה ההקרבה ע"כ נהי דבמקדש ניטל מהם ענין ההקרבה בפועל מעשיי ונמסר לכהנים עכ"ז מיסתבר לי' לראב"י לומר דלא לגמרי ניטל מהם שלא תתייחס להם עוד ענין ההקרבה כלל וכלל ורק הכהן הוא עדיין שלוחם וגם שליח דרחמנא וכתוס' קידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דאמר דרק אילו הי' הכהנים שלוחי דידן לבד שייך מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושלוחייהו דידן מצי עבדי משא"כ אם הם שלוחי דרחמנא וגם שלוחי דידן ליתא לסברא הנ"ל עש"ה דכתבו כן בחד שינויא וא"כ שפיר י"ל דראב"י הכי ס"ל דכהנים הם שלוחי דרחמנא וגם שלוחי דידן וא"כ גם הבעלים משתתפים במעשה ההקרבה ומאי דמיסתבר לי' לומר כן היינו משום דקודם שנאסרו הבמות הרי היתה ההקרבה בבעלים לגמרי ע"כ אף שבמקדש ניטלה מהם מ"מ מסתיין לומר דניטל מהם רק פועל המעשיי של ההקרבה אבל לא שלא יהי' להם עוד שום השתתפות בה וכיון דשיהי' הכהן שליחם וגם שליח דרחמנא זה שפיר יוכל להיות גם במקדש לכן מיסתבר לן לומר דהוא כן באמת ולכן עדיין שפיר הבעלים חשובים מקריב מפאת היות הכהן המקריב שלוחם ג"כ ומש"ה מהני מחשבתם:
ולפי"ז נראה לפי המבואר בירושלמי מגינה פ"א הי"א דאין אשה בבמה ופירשנו הכוונה במ"א דאשה פסולה להקריב גם בבמה דענין הכשר במה הוא רק עפ"י המבואר במכילתא בתחלתה ועוד בכמה דוכתי דמתחלה היו כל ישראל ראויים לכהונה וכיון שנבחר אהרן ניטלה הכהונה מהם וניתנה לאהרן וזרעו ע"ש הרי דהי' ענין כהונה באמת גם בישראלים ורק דמשנבחר אהרן כו' וא"כ כיון דאהרן נבחר רק במקדש ואילו בבמה עדיין א"צ זרע אהרן א"כ בבמה הרי לא ניטלה הכהונה מישראל מעולם וזהו ענין הכשר זר בבמה לא מפאת שא"צ כהן בבמה רק מפאת שבבמה גם הזר חשיב כהן וכנ"ל וזה טעם הירושלמי הנ"ל דאמר דאין אשה בבמה וזה וכיון דטעם הכשר ישראלים בבמה רק מפאת דגם הם חשובים כהנים א"כ כיון דבכהנים ממש נמי הא חזינן דנשים פסולות וכדדרשי' בני אהרן ולא בנות אהרן לכן גם נשים ישראליות לו יהא דחשובות כהנות ג"כ הרי פסולות ולכן שפיר אשה פסולה להקריב גם בבמה והארכתי בזה במ"א מאוד [ומ"ש ברש"י זבחים (דף קי"ח ע"א) ד"ה זר בשם הת"כ דאפי' עבד כשר בבמה תירצנו זה שם בארוכה ואכ"מ] ולפי"ז נמצא דלא מצינו כלל ענין הקרבה באשה בשום פעם כיון דגם בבמה אינה מקרבת וא"כ בקרבן אשה וודאי דאין לנו לומר כלל דהכהן הוא שליח שלה דמהיכי תיתי לן לומר כן אחרי שהכהן הוא העושה המעשה ומאין הרגלים לנו לומר דהוא שליח של האשה ושהיא משתתפת ג"כ במעשה ההקרבה אחרי דלא מצינו כלל המעשה ההוא באשה בשום פעם וכמובן וא"כ הא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בקרבן איש אבל לא בקרבן אשה וא"כ לק"מ מסוטה ודו"ק היטב: