אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת וישב

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת וישב

פרשת וישלח

בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אותו אביו. ויל"ד דהנה תיבת ויבך אותו אביו א"ל הבנה והמדרש והמפ' נדחקו דקאי על יצחק אך לדעתי י"ל כך דהנה רש"י פי' ארד אל בני שהי' קבלה בידו שאם ימות א' מבניו בחייו ירד לגהינם והנה (מדרך העולם הוא כשח"ו כשמת א' מבניו מתנחם באחרים וכ"ה במדרש איכה במלך שהי' לו ד' בנים וכו' עדיין הי' מתנחם בשנים ע"ש אך היינו דוקא אם לא הי' המת חביב ויקר עליו מכולם אז מתנחם באחרים אבל אם הבן שמת הוי יקר מכולם אז אין מתנחם באחרים כיון שכלם כאין נגדו וכן הוי ביעקב שהנה באמת יוסף הוי חביב לו יותר מכל בניו וכמש"כ אותו אהב אביהם מכל אחיו וא"כ הי' בוכה על העדרו ולא התנחם בהנשארים כיון שכולם כאין נגדו אבל בניו לא הבינו הדבר ולכך ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו והיינו שהקימה בעצמו יהי' לו לתנחומין כיון שנתאספו כלם יחד ויראה לפניו את כלם יתנחם בהם אף שנעדר אחד מהם מה בכך ואמר תכתוב שיעקב בהיות שכבר נכוה במה ששינה לבן בין הבנים וחז"ל אסרוהו מה"ט לא רצה עוד להטיל קנאת ביניהם לומר שיוסף יקר לו מכלם והם כאין נגדו ולא רצה לצערם בכך ולכך אמר להם טעם אחר שאינו מתנחם מכח כי ארד אל בני אבל שאולה והיינו כפרש"י שיש לו קבלה שאם ימות:

א' יורש גהינם וא"כ מצטער על עצמו ולא על בנו וז"ש ויאמר ר"ל דלהם אמר הטעם כי ארד אל בני אבל לפי האמת הוי הטעם ויבך אותו אביו דעל יוסף גופו בכה ולא על צער עצמו מחשש גהינם וא"ש בעזה"י:

בפסוק ויאמר יהודה צדקה ממני כי ע"כ לא נתתי' לשלה בני. פסוק זה אין לו הבנה מ"ש כי ע"כ לא נתתי' וכו' ולהבין זה בחמלתו ית' ויובן ג"כ מ"ט לא נתן לה את שלה ומצורף לזה יתבאר מ"ש החלה וינחם יהודה ויעל וכו' ואם הכוונה על אשתו הו"ל לומר וינחם יהודה על אשתו כמ"ש בפ' חיי שרה וינחם יצחק אחר אמו ולפרש זה בעזה"י נקדים מ"ש במדרש בפ' ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו וז"ל הה"ד בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל כי חלל יהודה קודש ד' אשר אהב ובעל בת אל נכר עכ"ל. ומאי בעי בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה כך עפ"י דברי הנזה"ק בפ' זו בביאור מ"ש חז"ל דר"ע כי מטי להאי קרא בכי דאישה הפרם וה' יסלח לה מה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה צריך כפרה. וביאור דברי הזוה"ק מ"ש תא חזי כמה עיוות הדין יש וכו' והעולה מדבריו בקיצור תוכיח דנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה בב"ד שלו ית' א"צ כפרה ובב"ד של מעלה צריך כפרה והיכי דהדור יש בהן צדיקים גדולים הם נדונים לפניו ית' אבל אם יש [אין] בהן צדיקים גדולים הם נדונון לפני ב"ד של מעלה ולכך כשהיו השבטים קיימין וכן אח"כ הי' העולם מתנהג עפ"י ב"ד שלו ית' ולא הי' להם חטא במכירת יוסף כיון דהי' מתכונין לעבירה ובאמת הוי טובה ורצונו ית' בכך אבל אחר החורבן הי' העולם מתנהג עפ"י ב"ד של מעלה ולכך צריכין כפרה ולכך נענשו הרוגי מלכות ע"ש והארכתי בזה בכמה דוכתא ובזה נבין כאן דהוי קשה להמדרש מ"ש וירד יהודה מאת אחיו מה הכוונה בירידה זו ומפרש כן דהנה מה שמתה אשתו של יהודה אחז"ל דהמהחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו והנה לפי האמת כיון דהוי רצונו ית' שיבא יוסף למצרים א"כ גמר יהודה המצוה רק לפי דעתו שלא ידע לא גמרה והוי נתכוון לאכול בשר חזיר ועלת בידו עלה דצריך כפרה ואם הוי יהודה נידן לפניו ית' ל"ה צריך כפרה ולמה נענש במיתת אשתו ובע"כ הי' יהודה נידן בב"ד של מעלה ולמה נשתנה מכל אחיו שנדונו לפניו ית' ולכך אמר וירד יהודה מאת אחיו שירד ממדריגתם והוא נידן בב"ד של מעלה והי' קשה להמדרש למה ירד יותר מכלם לכך אמר מה"ד בנדה יהודה וכו' ובעל בת אל נכר נעשה כמותם להיות נידן בב"ד של מעלה וא"ש בעזה"י. וכעת נקדים מ"ש הנו"ב מה"ק חאה"ע דביבמה לא שייך איסור קטלנית מכח דשומר מצוה לא ידע דבר רע והביא ראי' מהך קרא דאמר יהודה שבי אלמנה בית אביך וכו' כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ומה יועיל לו אם יגדל בע"כ דביבמה ל"ש איסור קטלנית רק אם הוא קטן יש לחוש שמא ימצא סריס ואף דאזלינן בתר רובא בפ"נ אין הולכין אחר הרוב לכך אמר עד יגדל ואז לא יזיק לו חשש קטלנית ע"ש. דהנה בחידושנו פרשנו בדרך אחר בעזה"י וכעת נראה לפרש דהנה אבא שאול ורבינו פליגי אם מצות יבום בעי כוונה לשם מצוה או לא ולכאורה בכתוב מפורש דבעי כוונה לשם יבום דהרי יהודא אמר לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך ולכאורה מאמר ויבם אותה מיותר דזה יהי' ממילא ובמ"כ דיבום צריך כוונה ולכך אמר לו שיכוון לשם יבום וא"כ ממילא בלי כוונה לאו מצוה הוי וקטן אין לו מחשבה א"כ לאו מצוה ונהי דמ"מ מותר לייבם דלו יהא קטן אוכל נבילות דאין ב"ד מצווין להפרישו ואף למ"ד מצווין ה"מ היכי דבגדול אסור המעשה אבל יבום דבגדול מותר דיכוון לשם מצוה א"כ בקטן אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"פ מצוה ליכא שוב יש חשש קטלנית לכך אמר עד יגדל שלה בני ויכוין לשם מצוה וליכא חשש קטלנית כן י"ל לפ' דרכו של הנו"ב אך לפי האמת נראה להוכיח דיש חשש קטלנית ביבום דבפ"ק דקדושין גבי ר' יעקב מעשה חזא מוכח שם דשליח מצוה עדיף מעושה המצוה ממש דעל עשיית מצות ממש מוכח שם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ממה שאמר לו אביו עלה לבירה דמצוה אינו מנין שלא יפול ופריך והא אר"א שלוחי מצוה אינן ניזקין א"כ מוכח דאף לר' יעקב דמצוה עצמה אינו מגין מן ההיזק מ"מ בשליח מצוה מוכח דאין ניזוק ומשני הש"ס שכיח הזיקא שאני וא"כ מוכח דאף בשליח מצוה דאינו ניזוק מ"מ בשכיח היזקא שאני מכ"ש במצוה עצמה בשכיח היזקא ניזוק וכיון דקטלנית שכיח היזקא וודאי ל"מ מצוה לתנן ומ"ר שומר מצוה לא ידע דבר רע שפיל לסיפא דקרא ועת ומשפט ידע לב חכם והכוונה עפ"י הנ"ל בשם נזה"ק דב' בתי דינין יש שלו ית' ושל ב"ד של מעלה ומה דשומר מצות לא ידע דבר רע היינו אם הוא בעצמו דן העולם אבל אם ב"ד של מעלה דן ל"ט מצוה להגן וטעמא קאמינא עפ"י ילקוט שמעוני בתהלים בפ' מלפניך משפטי יצא שאמר דוד לו ית' מלפניך משפטי יצא א"ל הקב"ה הלא תקנת סנהדרין לך ודן לפניהם א"ל דוד איני רוצה לדון לפניהם דהן אינן מקבלין שוחד אבל אתה לוקח שוחד ומהו השוחד מצוות ומע"ט וא"כ מוכח דהם אץ לוקחין מצוה עבור עבירת ולא מהני להגן אבל הקב"ה בעצמו כביכול נוטל המצוה להבן על עבירה וז"ש שומר מלוה לא ידע דבר רע ומה דשומר מצוה ניזוק היינו דעת ומשפט ידע לב חכם דהכל לפי העת אם המשפט לפניו ית' מהני שומר המצוה אבל בב"ד של מעלה ל"מ שומר מצוה ובזה כבין טעם יהודה כאן דתחלה סבר כיון דאחיו נדונין לפניו ית' כן הוא נידן ולפניו שומר מצוה לא ידע דבר רע ולכך אם יגדל לא יזיק לו חשש קטלנית אבל כשראה שמתה אשתו עבור שהתחיל במצוה ולא גמרה והוי נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה ובע"כ דהוא נידן בב"ד של מעלה ולפניהם ל"מ שומר מצוה לכך לא רצה ליתן לה את שלה וז"ש כיון שמתה בת שיע לכך וינחם יהודה וחזר בו ממ"ש כי יגדל שלה והוי האי וינחם כמו וינחם ד' על הרעה וכן וינחם ר' כי עשה את האדם בארץ וא"ש בעזה"י וז"ה דברי יהודה דהיא אמרה הכר נא למי החותמת והפתילים ויש במדרש דאמרה לו שלך הם ושל בוראך הם ופירשו המפ' הכוונה דבאמת נאבדו ממנה רק גבריאל החזירן לה וא"כ הוי שלו ית' דרך נס ולפ"ז המעשה גופא הוי עבירה לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף רק הקב"ה רצה כן כי מזה יבוא משיח כי כן הוצרך להיות כמ"ש בשם האר"י ז"ל ועכ"פ היא לא ידעה מזה א"כ הוי הוא נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידה טלה ואם היתה נדונת בב"ד של מעלה היתה יוצאת חייב ועכ"פ אינה ראויה לנס ומדוע נעשה לה נס מוכרח דהיא נדונת לפניו ית' ואין צריך כפרה לכך נעשה לה נס וז"ש יהודה צדקה ממני ר"ל שהיא צדיקת יותר ממני דהיא נדונית בב"ד שלו ית' ואני נידן בב"ד של מעלה כי ע"כ לא נתתי' לשלה בני ר"ל דלכך לא נתתיה לשלה מטעם דאני נידן בב"ד של מעלה והי' חשש קטלנית וא"כ היא צדקת יותר ממני וא"ש בעזה"י ונכון מאוד יהי אמרינו לפניו ית' לרצון לפי גודל ענוה שלו אמן:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה