אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת בחקותי

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת בחקותי

פרשת בהר

במדרש וז"ל אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשבתי ברכות מה שכתבת לנו בתורה אם בחקותי תלכו ומה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם המדרש הזה תמוה חדא איך ס"ד שדוד יהי' עובד ע"ע לקבל פרס מיראת עונש ואהבת השבר לחשוב ברכות וקללות גם למה הביא ברכה זו ונתתי שלם בארץ גם מה צורך להביא בקללות מה כתיב ואם לא תשמעו לו הרי זיל קר בי' רב הוא אך כראה דבפרשה זו נאמר מצות הלימוד ומצות המעשים דאם בחוקתי תלכו פרש"י שתהיו עמלים בתורה והיינו הלימוד ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם היינו קיום המעשה ונאמר שם הרבה יעודי שכר ובסופו נאמר גם ונתתי שלום בארץ וידיע דמעלת השלום גדול מכלם כמ"ש בכמה דוכתא ובמדרש פ' נשא ופ' כי תצא ורש"י בפ' זי אם אין שלום אין כלום וכ' ולפ"ז יש להסתפק א"ה כל היעודים בשכר המעשה והשלום הוי בזכות לימוד התורה או להיפך השלום הוי בזכות המעשה והיעודים אחרים בזכות הלימוד ומזה יהי' מוכח אי מעשה גדול או לומר גדול דמסתמא דבר ששלום הוי עבורו הוא הגדול ולפי האמת הוי השלום בזכות התלמוד כמ"ש חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך וכתיב עוד דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום ובחבורי פ' זו על המדרש הנ"ל בארתי הדבר דהוי מדה כנגד מרה דע"י עסק התורה האדם משום שלום בנפשו כי עקר מלחמה היי מלחמת היצר שיצרו תקפו לעבור עה"ת ואז הוי תמיד במלחמה וע"י עסק התירה נעשה שלום בינו ובין יצרו כמשחז"ל משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נמוח ונעשה שלום עמו כמשחז"ל ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצה"ר וכ"א הנביא יצר סמוך תצור שלום וא"כ הוי עיקר השלום עם היצה"ר ולכך אם לומד התורה וגורם לעשות שלום עם היצה"ר פורע לי הקב"ה מדה כנגד מדה ועושה שלום עבורו לכל העולם ולכך ת"ח מרבים שלום בעולם עכ"מ והוכחה מה"ת שבשכר הלימוד הוי השלום הוא ממה שביעודי השכר נאמר ברכת השלום ג"כ וגבי הקללות דנאמר להיפך הוי ביטול השלום וכמ"ש הנביא כי אספתם את שלומי מאת העם הזה ולמה לא זכר בקללות ביטול השלום ובע"כ הטעם דבברכות נאמר אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה לכך הבטיחו בברכת השלום וא"ה נאמר בקללה אם בחקותי לא תלכו והיו מורה על ביטול לימוד התורה היו אומר כנגדו ביטול השלום אבל כיון דכתיב ואם בחקותי תמאסו והיינו מגוף קיום התירה ולא מיירי מביטול הלימוד לכך לא זכר מביטול השלום ולפ"ז בברכות נאמר השלום ובקללות ל"נ ביטול השלום בע"כ מוכח דהשלום הוי עבור הלימוד ומוכח התלמוד גדול וז"ש דוד שהוא היו מסופק אם מעשה גדול או תלמוד ואיזה מהם יותר עיקר שישתדל בו יותר ולכך אמר חשבתי ברכות מ"ש אם בחקותי תלכו עה כתיב כאן ונתתי שלום בארץ ובקללות כתיב ואם לא תשמעו ויספתי ליסרה אתכם ול"כ ביטול השלום גם לא אם בחקותי לא תלכו ומזה מוכח כח דהשלום הוי עבור הלימוד ומוכח דשלום גדול מכולם ותלמוד גדול ממעשה דהגדיל בשכר הוא הגדול לכך ואשיבה רגלי אל עדותיך יותר מאל המעשה וי"ל הדבר יותר מה דנקט המדרש דוקא הך קרא ויספתי ליסרה אתכם דהוא מאמרו י"ת ונתתי שלום בארץ י"ל בו שני כוונות א' שיהיו להם שלום מכל שונאיהם הן מאה"ע הן משונאי ישראל והב' שיהיו שלום בין הצדיקים עצמן ולא יהיו קטוגריא בין פ"ח וכשרים שבדור ולא יהי' ביניהם שנאת חנם והנ"מ דאם נימא בין הכשרים עצמן אין ההיפך מוזכר בקללות כלל אך אם הכוונה דשלום בין ישראל ובין העכו"ם אז ההיפך מפורש בקללות שהרי אמר שם ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם ועיין רש"י שם והנה הוכחה לכך איזה משניהם אמה הוא ממ"ש אחר הפסוק ונגפתם לפני אויבכם וכו' אמר ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם והנה לעיל פרש"י ונתתי שלום בארץ שמא תאמר אם אין שלום אין כלום א"כ דבלי השלום הזה אין כלום וא"כ אז. נאמר רמ"ש ונגפום לפני אויבכם והי' כנגד מאמר ונתתי שלום בארץ א"כ אין דבר גרוע ממני שהרי אם אין שלום אין כלום וא"כ מה שייך בזה תוספות לומר ויספתי ליסרה אתכם הרי הראשון גרוע מהכל ובע"כ מ"ש ונגפתם ל"ה ביטול מעלת השלום שאמר תחלה כי השלום שרש"י פירש בו אין שלום אין כלום היינו השלום שבין ת"ח עצמן וזה לא נזכר אח"כ בטולו ומ"ש ונגפתם אינו ביטול השלום ולכך שייך ויספתי ליסרה אתכם וז"ש המדרש רדוד הוכיח דבע"כ מ"ש ונחתי שלום בארץ הוי כנגד מ"ש אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה שהרי בקללות לא נזכר ביטול השלום מכח של"א ביטול התורה שלא כאמר ואם בחקותי לא תלכו וא"ל דמ"ש ונגפתם זה עצמו הוי ביטול השלום ולעולם יכולין לומר דהשלום הוי עבור המצות לא עבור התורה ז"א שהרי כתיב ויספתי ליסרה אתכם וא"ה בתחלה ביטול השלום א"כ תוספת מנה יותר ובע"כ דאין נזכר ביטול השלום ולמה באמת לא נזכר ובע"כ דהשלום הוי עבוד לימוד התורה וכיון דהעבירה כא נזכר בקללה גם העונש לא נזכר א"כ מוכח דתלמוד גדול ממעשה כיון דשכרו השלום הגדול מכולם ולכך אמר חשבתי דרכי ואשובה רגל אל עדותיך אל התלמוד הגדיל ועשה וא"ש בעזה"י:

בפסוק אלה המצות אשר צוה ר' את משה לנטוף סוף הספר לתחלתו לפ' ויקרא כראה בשום לב למה פסוק ויקרא כאמר באליף זעירא וגם גוף המאמר מ"ש ויקרא אל משה הוא מיותר שהי' די לומר וידבר אל משה כדרכו בכ"מ ויובן נמי מ"ש רש"י שם וידבר ר' אליו לאמור דאמר לו הקב"ה לך ואמור להם דברי תנחומין בשבילכם הדא נדבר עמי שכל ל"ח שנה הי' נזופים למקום לא נתייחד הדבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו ויאמר ד' אלי אלי הי' הדבור וזה ג"כ א"ל הבנה כלל חדא למה לא נאמר רמז זה שידבר אליהם דברי תנחומין רק כאן בר"פ ויקרא ולא במ"א גם איך יתכן שכל ל"ח שנה לא נתייחד הדבור הרי פ' נסכים ופ' קרח הכל נאמר אחר מעשה מרגלים וכמה אמירות בזה אך להבין כ"ז נקדים להבין הסמיכות בפ' זו שתחלה אמר ואם המר ימירנו והי' הוא ותמורתו יהי' קודש לא יגאל ואח"כ אלה המצות והוא עפמש"ל בפ' משפטים מ"ש הר"ן בדרושותיו משחז"ל שהיו מחולקין במתיבתא דרקיע בספק בהרת קודם וכו' ואמרו מאן מוכח רב"נ וביאר הר"ן הענין דיש בתורה שכל אנושי ושכל אלוהות והנה התורה נתנה להתנהג רק בשכל אנושי לא בשכל אלוהות דלא בשמים הוא ולכך הם הי' מחולקין דלפי שכל אנוסי מה הדין אם טמא או טהור לכך אין לנו מוכיח רק רב"נ ע"ש וקצרתי בזה כאן ולפ"ז גוף התורה כפי תחלת נתינתה וכפי כוונתו י"ת הוי שכל אלהות ויש תורה תמורה היינו מה שנדמה לשכל אנושי כגון בספק בהרת קודמת שמתיבתא. דרקיע אמרו טמא והקב"ה אומר טהור ורב"נ אמר טהור א"כ כפי שכל אלקות ז"ה גוף התורה וכן בתנור עכנאי כפי דעת ר"א הוי כן גוף הכירה כפי רצונו י"ת ומ"ש רבה טהור וכן בתנור עכנאי כפי דעת רבנן והכי קיי"ל והקב"ה אמר נצחוני בני ז"ה תמורת התורה ואנן קיי"ל דשניהם קדושים דאלו ואלו דברי אלהים חיים וכ"א בחגיגה דף ג' דר"ע שמא תאמר אלו אוסרין וכו' מרועה אחד נתנו אל אחד אמרן שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ומוכח משם שכל הדעות האוסר והמתיר נאמרו למשה מפי הקב"ה וזש"ה כהן דכמו שבקרבן קודש אם מומר באחר הוי הוא ותמורתו קודש כן נמי אלה המצות אשר צוה ד' את משה הוקשו לקדשים שהם ותמורתן הוי קודש ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואפשר להמתיק בזה מ"ש אשר צוה ד' את משה כלומר זה עצמו הן גוף המצוה הן התמורה שניהם אשר צוה ד' את משה וכלם נאמרו למשה בסיני ומעתה נפנה לפ' ויקרא דכבר כתבנו דבענין הלביאים יש שני ענינים יש נביא שאינו מתנבא עד שמגיע להתפשטות הגשמיות ומעלת משה הוי שזכה לנבואה בהיותו ב"א ממש קשור בגופו של אדם והחילוק ביניהם הוא כך שאם נעשה מופשט מגשמיות ל"ש לקראו בשמו כי הוא זה אינו דמכבר רק נעשה כאיש אחר כמלאך ויבואר יותר לפמ"ש העיקרים דלכך אין למלאך שם ולא רצו לגלות שמם ליעקב ולמנוח מכח כי המלאך כשהקב"ה מדבר עמו הוא בטל ממציעות ונחשב כמאן דליתא והוי כאילו אינו עומד בעצמותו כלל ע"ש וה"נ הנביא שנעשה מופשט מחומר ונעשה מלאך ול"ש לקראו בשמו עוד אבל אם נשאר בגופו כבתחלה שייך לקראו בשמו ולומר עליו שהוא הוא והנה כבר הבאתי בכמה דוכתא בשם העיקרים בפסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך דהיינו שמשה יהי' בעב הענן קשור בגופו כדי שישמע העם בדברי עמך ויוכלו להשיג הנבואה על ידך משא"כ א"ה משה מופשט מגשמיות ל"ה הם יכולין לקבל הנבואה ע"י ולכך משה מצ"ע אם הי' נעשה מופשט מגשמיות הי' קדוש יותר וכמ"ש מדברי בעל העקרים ע"ש וזש"ה ויקרא אל משה דמ"ר רצה להתפשט עצמו מגשמיות להיות כמלאך כשידבר ד' עמו ולא יהי' נקרא בשם משה כלל אבל הקב"ה קרא אל משה שציוה לו להיות דבוק בגופו שלא ישתנה שם משה ואעפ"כ ידבר עמו הקב"ה לכך נכתב א' זעירא כי הקב"ה ציוה להקטין את עצמו להיות דבוק בחומר ולא יעלה מעלה להיות רוחני ובזה א"ש פרש"י הנ"ל דהנה. אף לולי זכות ישראל במי הי' הקב"ה מדבר עם משה כי משה בעצמו הוי ראוי לכך רק אז הי' מדבר בהתפשטות הגשמיות ובזכות ישראל זכה להיות מדבר עמו אף כשדבוק בגופו וכמ"ש בעה"ע הנ"ל ולכך הקב"ה דבר תמיד עם משה רק כשהי' ישראל נזיפין לא דיבר עמו רק בהתפשטות הגשמיות והי' אז כמלאך ואינו משה שהי' מתחלה ולא כקרא הדיבור מיוחד אליו וכשלא הי' נזיפין דבר עמו בהיותו בגופו כדו שישמעו גם הם ואז הוי זה שהי' בתחלה ונקרא שהדיבור הי' אליו ממש וז"ש רש"י דברי תנחומין שבשבילכם נדבר עמי בלי התפשטות הגשמיות וכעת שישראל זוכין מדבר עמי בגופי שנאמר ויהי כאשר תמו ויאמר ד' אלי דאלו הי' הדבור דקודם הי' בהתפשטות הגשמיות והי' בטל במציאות כמלאך כדברי העקרים ומעתה הביא נבוא לנעוץ סוף הספר לתחילתו דהנה נבין מה נ"מ לישראל עם מדבר עם משה בגופו או בהתפשטות הגשמיות דבשלמא במ"ת אמר שפיר כיון שרצה הקב"ה שישראל ישמעו ג"כ אך כעת שהי' באהל ובין כך ובין כך לא ישמעו כמ"ש שהי' הקול נפסק וכשב או לאהל מה נ"מ להם א"ה בגופו או לא אך הכוונה כך דלכך רצה הקב"ה שיהי' משה ברוך בגופו כדי שיקבל התורה כפי שכל אנושי ואם הי' משה מופשט מגשמיות הי' מקבל את התורת כפי שכל אלקות והקב"ה רצה שיתנהג כפי שכל אנושי והנה מעלה זו נעשה בשביל ישראל שלכבודם נתן הקב"ה התורה כפי שכלם ולולי כבודם היתה נתונה התורה כפי שכל אלוהות והיו מ"ה מופשט מחומר כשידבר עמו ד' ולכך אמר שפיר בשבילכם נדבר עמי דייקא כשאני בגופי ובזה א"ש יותר מה שנאמר זה דוקא בהקמת המשכן דהנה מה שזכו ישראל להיות התורה מתנהג כפי שכל אנושי זה נמשך מזמן הקמת המשכן ולא קודם ובזה יובן ע"ש בשה"ש הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין וחז"ל דרשו כי טובים דודיך מיין שחבובין על דברי דודך דברי סופרים יותר מיינה של התירה הרי שדודיך דרשו על' דברי סופרים ונראה דאין כוונתו דברי סופרים היינו הדרבנן ממש כפי המובן כפשוטו רק הכוונה דדברי סופרי היינו מה שהם חדשו התורה כפי שכלם האנושי ודברי תורה היינו גוף התורה כפי שכל אלוהית כמש"ל וכיון דאמרו חז"ל דהקב"ה אומר נצחוני בני ע"כ שמח הקב"ה בשכל אנושי ומקיים דבריהם ולכך אמר חביבין דברי סוכרים יותר מיינה של תורה ומה דשמח הקב"ה וזכו ישראל לכך הוי מהקמת המשכן ואילך לכך אמר הביאני המלך חדריו למשכן אז נגילה ונשמחה בך כי אם נזכירה דודיך דברי סופרים יותר מיינה של תורה כי אז נחבב שכל אנושי יותר משכל אלוהית וא"ש המשך מאמר ויקרא הנ"ל דעד הנה שהיתה התורה מתנהגת רק כפי שכל אלוהית גם משה כשהי' מדבר עמו י"ת נתפשט מגשמיות ונעשה רק כמלאך אך כעת שהוקם המשכן וזכו להתנהג כפי שכל אנושי אז הוצרך משה להיות ברוך בגופו לקבל התורה כפי שכל אנושי וז"ש ויקרא אל משה דהקב"ה קרא אל משה שיהי' נשאר שעו משה שיהי' ברוך בגופו והטעם כי וידבר ד' אליו מאוהל מועד לאמור כיון שדבר אליו מאוהל מועד לכך קראו שיהיו נשאר קיים:

ביפו ולכך אמר שידבר עמהם דברי תנחומין שבשבילכם נדבר עמי כשאני בגופי ומזה נבין המשך הספר שאם ל"ה התורה מתנהגת כפי שכל אנושי ל"ה צריך משה להיות נשאר קיים בגופו אך כיון שאלה המצות אשר צוה ד' את משה הם ותמורתם קודש שהתורה נתונה להיות מתנהג כפי שכל אנושי ולכך ויקרא אל משה וציוה לו להיות נשאר בגופו כדי לקבל התורה כפי שכל אנושי והבן ובזה יובן מ"ש בתורה כ"פ שקרא הקב"ה אברהם אברהם משה משה וכפל למ"ל אך קריאת שם פ"א הוא כפשוטו וקריאת השם ב"פ הכוונה שציוה לו שאולי יחשב להתפשט עצמו מגשמיות להיות כמלאך ולא יהי' שמו הראשון עליו וציוה הקב"ה שלא יעשה כן רק שאברהם יהי' נשאר אברהם ומשה יהי' נשאר משה בלי התפשטות הגשמיות כמאמר העקרים וא"ש:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה