אור ברסלב

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

לסוכות

פרשת האזינו

מאמר קצר לסוכות הנה ע"מ שציוה הקב"ה לעשות סוכות ככתוב אמרתי ת"ל י"ת טעם נחמד עפ"ש חז"ל בתענית כ"ד ע"ב ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משים דבעל כותית נגדי' רבא ומית אישתמע מילתא בי' שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה לי' איפרא הורמז אימי' דשבור מלכא לרבא לא להוי לך עסק דב דכל מה דבעיין ממרייהו יהיב להו א"ל מאי הוא בעין רחמי ואתי מטרא א"ל ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא ליבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיערא שלחה לי' לרבא כיין דעתך ובעי רחמי דליתי מטרא בעא רחמי ולא אתי מטרא חמור לפניו רבש"ע אלקים באזנינו שמענו וכו' אתי מטרא עד דשפיך מרזבי דצפורי לדיגלת אתא אבוה אתחזי לי' בחלמא וא"ל מי איכא דמיטרח קמי' שמיא כולי האי א"ל שני דוכתיך שני דוכתי' למחר אשכחי' דמרשם פוריה בסכיני ופרש"י שרצו שדים להורגו וחתכו מיטתו עכ"ד הג"מ ומוכח מכ"ז דמי שמטריח קמ' שמיא יותר מדאי יש לירא מפני המזיקין שלא יזיקו אותו וא"כ בימי נוראים שהטרחנו את בוראנו בת ובקשות יותר מדאי יש ג"כ לירא מפני המזיקין שלא ישלוט בני ח"ו לרעה ע"כ הקב"ה לשנות מקומנו ולצאת מן הבית ולישב בסוכה והוא טעם נכון בעזה"י הנה הנביא נחמי' אמר וימצאו כתוב אשר צוה ד' ביד משה את ישראל וכו' עד ויעשו כל הקהל השבין מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו כן מימות יהושע בן נון ותהי שמחה גדולה מאוד להבין אך ס"ד שלא יעשו סוכות מימות יב"נ ויתר דקדוקים כבר מלתי אמורה בכמי אנפי וכעת נראה עוד לאלוה מילין בזה ונקדים דהנה הרמב"ם והושיע ה' תרומות ומעשרות סי' של"א כתבו דעושה אדם שליח להפריש תרומות ומעשרות והקשתי בילדותי דמזה משמע דלכתחילה יכול לעשות כן ולמה לא כתבו דמצוה בו יותר מבשלוחו וכתבנו שם לתרץ זה וכעת נראה כך דהנה ענין זה דמצוה בו יותר מבשלוחו לא מצינו בש"ס רק בפ"ב דקדושין גבי קדושין וגבי שבת ומזה למדו הפוסקים לכמה דברים ולפע"ד אין מזה ראיה לעלמא דהנה אחז"ל כ"מ שעשה אברהם למלאכים בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו וכל מה שעשה להם ע"י שליח פרע לו ע"י שליח הרי דהוא ית' מדקדק עד קצה האחרון א"כ מכ"ש דלאדם ראוי לדקדק לפרוע לו ית' מדה במדה והנה כל התורה נאמרה לנו ע"י שליח מ"ר כמ"ש הורה צוה לנו משה דתרי"א מצות שמענו מפי משה וכן מקרא מפורש בפ' בחקותי אלה המצית אשר צוה ה' את ב"י ביד משה וע"ש בילקוט כדאי השליח למשלחו הרי דנאמר ע"י שליח והנה בפ' בשבח אמר עד אנה מאנתם לשמור ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"כ הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים והאריכות הלשון א"ל הבנה וכבר מלתי אמירה בזה בעזה"י בכמה אנפי ובעת נראה כך דמה שעושה בעצמו לא ע"י שליח מורה על חשיבות הדבר ועיין ביומא דף כ"ב חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ועפרש"י דכ"א מתפלל על עצמו והתוספות ושנים מפרשים דקא על יוה"כ דלא הוצרך לפעמון ורמון ע"ש ועכ"פ הוי זה חביבות וה"נ אמר הקב"ה ראו חשיבות השבת דשקול ככל התורה דאנכי ולא יהי' לך דהוי ע"ז דשקיל ככל התורה שמעו מפיו ית' כא ע"י שליח ושבת נאמר מפי מ"ר על ידי שליח אך זה אם לא הי' רואין שאין המן יורד בשבת אבל כיון דראו דאין המן יורד בשבת א"כ ראו ב עיניהם מצות שבת ואנן קיי"ל דלא תהא שמיעה גדולה מראי' א"כ נהי דלא שמעו מצות שבת מפיו ית' רק ע"י מ"ר הרי ראו שאינו נותן מן בשבת ובע"כ היי בשביל ישראל שלא יחלל שבת דבשבילו הרי מוריד גשמים ובע"כ הוי רק בשביל ישראל א"כ ראו כן בפועל והוי כשמעו מפיו ית' שלא ע"י שליח ולכך אמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי ראו כי שבת שקול ככל התורה וראי' דהרי ראו כי ה' ניתן לכם כנותן מיד ליד שלא ע"י שליח לכך הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים ולפ"ז כיון דשבת ניתן שלא ע"י שליח גם הם מחוייבין לעשות כן לכך מצוה בו יותר מבשליחו וכן בקדושין כיון דפ"ו נאמרה לנח ובניו ולא ע"י שליח לכך גם בזה הוי מצוה בו יותר מבשלוחו אבל שאר שנאמרו ע"י מ"ר כמ"ש בילקוט הנ"ל מותרין הם נמי לקיימן ע"י שליח ולפ"ז הנה בפ"ק דסוכה אמרינן דלכך סוכה פסולה למעלה מ"כ דכתיב כי בסוכות הושבתי את ב"י ער כ' אמה אדם יודע שיושב בכל סיכת ופרש"י דדריש כי בסוכות הושבתי צויתי לישב ואף דאין מקרא יוצא מידי אצא סוכות ענני כבוד מ"מ אתיא נמי לדרשא והנ"מ בזה הוי דאם הכוונה כפשוטו על ענני כבוד א"כ זה עשה הקב"ה בעצמו ולא תהא שמיעה גדולה מראי' כי עשה להם ענני כבוד להראות שכיחא לי' בקיום מצות סוכה א הוי מצוה בו יותר מבשלוחו ואם דרשינן צוית אז הוי חומרא דלמעלה מכ' פסולה וא"כ זה חדשו אז דבשבת דף מ"ג אמרינן שם דר"א אמר דסייף הוי לו תכשיט ויליף מקרא חגור חרבך על ירך ופריך ההיא בד"ת כתיב ומשני אעפ"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמר ר"כ כד הו נא בר תמני סרי הוי גמירנא לכולהו ש"ס לא הוי ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד דשמענא ובזה י"ל המשך כל הקפיטל הנ"ל דהנה י"ל דכמו דכמה דברים עלה מבבל כן י"ל דג"ז עלה מבבל הך מלתא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וז"ש ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל והכוונה דקרא מפורש היינו כפשוטו וגם שום שכל היינו הדריש וחדשו אז דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ובזה יובן מ"ש אח"כ וילכו העם לאכול ולשתות ולשמוח כי הבינו בדברים אשר דבר להם ולכאורה מה הבנה שייך הרי הפשט הוא כן אך דהנה מה יעשה לר"א דס"ל בכל יו"ט הוי כלו לד' ואיך צוה להם עזרא בר"ה לאכול מעדנים אטו עדיף ר"ה מכל יו"ט אך י"ל דהנה התורה נקראת לחם ויין וכמ"ש לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי וכ"ה במ"ד קהלת דאכילה ושתיה שבמקרא זה בתורה ומע"ט הכתוב מדבר א"כ י"ל מ"ש אכלו מעדנים ושתו ממחקים הכוונה על ד"ת וכדפריך בש"ס ההוא בד"ת כתיב וגם מ"ש ושלחו מנות לאין נכון לו י"ל דציוה להם לעסוק בתורה וג"ח או דזה נמי קאי על התורה להשפיע מתורתן לאחרים אך כיון דחידש להם נחמי' דאין מקרא יוצא מידי פשוטו לכך בזה עשו כן ויקיימו גם כפשוטו וז"ש וילכו העם לאכול ולשתות ואף שהבינו בדברים שדיבר להם דקאי על התורה מ"מ קיימו גם כפשוטו והוי כי זה מלשון אף וז"ש כיון דחידשו כן לכך גם בזה עשו כן וימצא כתוב אשר צוה ד' ביד משה אל ב"י לישב בסוכות והיינו הדרש צויתי לישב דהוי ע"י מ"ר וגם ראוי שאשר ישמיעו ואשר יעבירו לאמור צאו והביאו עלי זית שיצאו מעצמן ולא שלוחן כמו דדרשינן בסנהדרין ויצאו זקניך בעגלה ערופה הן ולא שלוחן וכן בעיר הנדחת וכ"כ כאן צאו אתם ולא שלוחן והיינו לעשות סוכות ככתוב כפי הפשט דהוי הושבתי וכיון דהוי ענני כבוד ע"י הקב"ה בעצמו גם הם מחויבין לעשות בעצמן וז"ש, אח"כ ויעשו כל השבין מן השבי סוכות דעשו בעצמן וז"ש כי לא עשו כן מימות יב"נ דהיו סבורין דהעיקר רק הדרש והוי ע"י שליח ואין מצוה לעשות בעצמן אך הם חדשי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו לכך עשו בעצמן ולא שלוחן ולכך ותהי שמחה גדולה כמ"ש במדרש דשאלו התלמידים על ר"א לר' יוחנן דר"א ס מא מצא על שראה פניו צהובות א"ל ר"י דלמא מלתא חדתא שמע ע"ש הרי דשמיעת תורה חדשה מעורר השמחה לכך ה"נ כיון דחדשו דאין מקרא יוצא מידי פשיטו שמחו בו וא"ש ואף מי שאין בידו לעשות בעצמן עכ"פ יעמוד ע"ג העושין והוי כאילו הוא עשה בעצמו כמ"ש בש"ע הל' פסח סי' ת"ס דהרא"ש הי' עושה כן ודו"ק:

מאמר ג' לסוכות הנביא ישעי' (קפיטל ד') אמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראי' ענן יומם ונוגה ואש להבה לילה כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיו לצל יומם יומם מהרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר להבין מקראי קודש אלו וחבורם יחד ובפרט הלשון כי על כבוד חיפה וסוכה תהי' לצל יומם ב"ל ונקדים מ"ש פ' אמור בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות וי"ל על שינוי הלשון תחלת הקדים בסוכת תשבו ואח"כ אמר להיפך ישבו בסוכות הזכיר הישיבה תחלה ואח"כ הסוכה ונקדים מ"ש בעזרא ונחמי' וימלא כתוב וכו' אשר צוה ד' ביד משה לישב בסכות בחג בחודש השביעי ואשר ישמיעו ואשר יעבירו לאמור וכו' לעשות סוכה ככתוב וכו' ויעשו כל הקהל השבין מן השבי סוכת וישבו בסוכות כי לא עשי כן מימות יב"נ והוא תמוה איך ס"ד דלא עשו כן מימות יב"נ וכבר מלתי אמורה בזה בעזרת החונן לאדם דעה הרבה דרכים יהי' לרצון לפניו אף שאיני כדאי לכך וכעת נראה כך ונקדים מה דפליגי ב"ש וב"ה בפ"ק דסוכה דף ט' דב"ש ס"ל דבעיין סוכה העשוי' לשמה וב"ה ס"ל דלא בעינן העשי' לשמה ובדרך, אגדה נ"ל דהם לשיטתם אזלי בפ"ק דערובין דהללו אמרים נוח שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים שנוח לו יותר שנברא וכיון דהללו אומרים דנוח שלא נברא נזכר תחלה מוכת דז"ה דברי ב"ש דתמיד מקדימין דב"ש תחלה וכ"א בערובין דלכך הלכה כב"ה דמקדימין ב"ש תחלה וגם מדהוצרך לומר נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא ולמ"ל נמנו הרי בכ"מ הלכה כנ"ה ובע"כ דז"ה דעת ב"ש וטעם פלוגתתן יהיו תלוי במאי דפליגו ר"י ורבנן בקדושין אם יש שכר בהאי עלמא או לא והני תנאי נראה דפליגי במשחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו והמפרשים הקשו למה שכר מצוה בהאי עלמא ל כא הרי הוי מצוה ביומו תתן שכרו והקב"ה מקיים התורה תחלה וכתבנו ליישב כיון דאין מגיע שכר מה"ד מכח שלולי עזר אלוה לא יכול לו להיצה"ר א"כ הוי כל מעשיו שלו ית' ולפ"ז רבנן יסברו דיש ביד האדם לכבוש היצה"ר מעצמו ומגיע לו שכר מה"ד ומשום ביומו תתן שכרו ומגיע שכר בהאי עלמא אבל ר"י סובר דאין ביד האדם לכבוש היצה"ר רק ע"י עזר אלוה ואין מגיע שכר מה"ד ול"ש ביומו תתן שכרו ולפ"ז הך פלוגתא דנוח שלא נברא הוי נמי כן דהנה עיקר בריאת האדם מבואר בראשונים כדי שלא לאכול נהמא דכסופא וא"כ למ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והוי רק מצד החסד א"כ גם עתה הוי נהמא דכסופא לכך אמרו דנוח לו שלא נברא והם סברו כר"י דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואידך ס"ל כרבנן דיש שכר בהאי עלמא דיכול אדם להתגבר על יצרו בלי עזר אלוה ומגיע שכר מן הדין ולכך נוח לו שנברא דנ"ה נהמא דכסיפא ובזה יהי' תלוי פלוגתתן אם בעינן סוכה העשי' לשמה או לא דענין הסוכה מרמז שהוא יתי לכו לצל ומחסה כמ"ש ובצל כנפיך תסחירנו ואנחנו חוסים בצילו ית' וענין המחסה בצילו הוי בב' אופנים ח' בגשמיות מן הפורעניות המתרגשות בעולם ומהמזיקין הקיימים עלינו ככיסלא לאוגיא והב' שהוא כנו למגן מהיצה"ר שלא יחטיא אותנו ולפי"ז הוי לב"ש הטעם דהוי העשי' לשמה כדי שיהיו לזכרון על ב' עניני הגנה דשמירה מפורעניות הוי שמירת הגוף ולהגן מיצה"ר הוי שמירת הנפש והנה הישיבה בסוכה הוי עיקרו בגשמיות בהגוף זה הוי לזכרון שהוא ית' למחסה להגוף מן הפורעניות והעשי' לשמה בזה היי העיקר המחשבה לא המעשה כי המעשה ממ"נ כ"ז שלא נגמר איכו סוכה ואם נגמר כבר אינו עושה דבר וא"כ הוי עיקר המחשבה שעושה לשם סוכה והמחשבה הוי עיקרו בנפש והוי רוחני א"כ הוי זה סימן שהוא ית' שומר הנפש ברוחניות מן היצה"ר ולכך ב"ש לשיטתם דס"ל דנוח לו שלא נברא וס"ל רא"א לא דם לכבוד ה' רק ע"י סיוע שלו ית' וח"כ הוי הסוכה להגן לכן ס"ל דבעינן לשמה ג"כ אבל ב"ה לשיטתם דס"ל דנוח שנברא ויש כח ביד האדם לכבוש היצה"ר בלי עזר אליה ואין צריך הגנה רק להגוף לכך די בישיבה לשמה וא"צ עשי' לשמה והוי ב"ש וב"ה לשיטתם ורבנן ור"י נמי בזה פליגי ולע"ז י"ל כך דחז"ל חמרו בערכין דלכך נאמר הושע בן נון חסר יו"ד דבשלמא מ"ר ל"ה יכול לבטל יצרא דע"ז אבל הוא הי' יכול ולא ביטל לכך חסר יו"ד ולכאורה מה ענין זה לכאן אך הכל ענן אחד מה דהקב"ה עוזר לאדם נגד היצה"ר היינו אם האדם מתגבר עניו רק שאינו יבול לו אז עוזרו הקב"ה אבל אם אינו מתחיל להתגבר עליו א"ן הקב"ה מצילו וכן דיוק לשון חז"ל הבא לטהר מסייעין לו וכן בדין דמה שהקב"ה עוזרו הכל מד"ת מדין טעינת ופריקה דהוי המצוה עזוב תעזוב עמו ואם בממון הוי כן כ"ס במשא הנפש לכך הוא ית' מקיים מצות פריקה וטעינה וקיי"ל בש"ע דאם בעל החמור הלך לו אינו מחויב לפרוק כן ה"נ אם האדם מתגבר על היצה"ר הקב"ה מסייעו אבל אם בידו לכבשו ואינו עושה אין הקב"ה מסייעו וא"כ בימי מ"ר של"ה בידם לבטל היצה"ר הי' הקב"ה עוזרם נגד היצה"ר א"ב היו עושין הסוכה לשמה אבל בימי יהושע שהי' בידם לבטל הע"ז ולא בטלו לא הי' עוזרם הקב"ה נגד היצה"ר לכך לא עשו הסוכה לשמה דהוי די בישיבה לבד וכעת שבטלו היצה"ר חזר הוא ית' להיות להם עזר גם נגד היצה"ר והי' עושין הסיכה לשמה ולכך נאמר כאן חסר יו"ד דזה תלוי בזה דלכך לא עשו הסוכה לשמה מכח שלא ביטל יצרא דע"ז וזש"ה בדיוק וימצאו כתוב אשר צוה ד' את ב"י לישב בסוכות ואשר ישמיטו ואשר יעבירו וכו' לעשות סוכות ככתוב דגוף העשי' יהי' לשמה וז"ש ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות ועשו הסוכה לשמה וישבו בסוכות כי לא עשו כן מימות הוש"ע בן נון להיות גם עשי' לשמה ולכך ותהי שמחה גדולה כי הבינו בדברים כי מעתה יהיו להם הקב"ה לעזר נגד היצה"ר ובזה כבין מ"ש המשורר קפיטל כ"ז כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני והכוונה דאמר דענין הסיכה הוי בתרתי א' בגשמיות כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני וגם בסתר אהלו הוי בצור מן היצה"ר ירוממני ויפרשני ובזה נבין מ"ש בפ' אמור בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ולמה פעם הקדים לשון סוכה לישיבה ופעם הקדים הישיבה תחלה גם תחלה אמר לשין נוכח תשבו ואח"כ אמר ישבו לשון נסתר אך נראה לפמ"ש בחודשינו מכבר דמ"ש דלולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ז"ה רק באדם גדול כיון שאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לזה הוי הקב"ה לעזר שלא יהיו זריז ונפסד אבל לאיש פשוט אינו עוזר לו נגד היצה"ר ולזה האיש הפשוט שא"ל עזר אלוה א"צ לעשות הסוכה לשמה אבל הצדיק שצריך לעזר אלוה יש לו לעשות הסוכה לשמה והנה העושה לשמה הוי שמה סוכה טרם היש בה בה אבל זה שאינו עושה לשמה ל"ה שמה סוכה עד שישב בה ולכך אמר בדיוק דלמשה ואהרן שהם צריכין לעזר אלוה אמר לנוכח בסוכות תשבו תחלה יהיו סוכה ואח"כ תשבו אבל כל האזרח בישראל תחלה ישבו ואח"כ יהיו שמה סוכה וא"ש בעזה"י:

ומעתה נפנה למאמר הפונה קדים דהנה אחז"ל רפ"ח דפסחים ביום ההוא תקראו לי אישי ולא תקראו לי עוד בעלי ככלה בב"ת חמי' ולא ככלה בבית אבי' ומוכח דכעת הוי רק ארוסין ולעתיד יהיו הנשואין והמופת לזה מה"ת מפ' פקידי בהקמ' המשכן כא' כי ענן ד' על המשכן יומם ואש תהי' לילה בו הרי דהענן והאש היי על המשכן אבל ישראל הוי חוץ לענן ולכך אפי כמ"ר נא' ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עציו הענן והיינו דמרמז כי הסרק כארוסין ואין ראוין לבוא לבית בעלה הקב"ה כביכול אבל לע"ל בא' וברא ד' על מכון הר ציון ועל מקראי' ענן יומם משמע דהענן יסבב את ציון וישראל יהיו לפנים מן הענן משום דהוי אז נשואין והם בבית בעלה לכך יקיף הענן אותו ית' ואת ישראל והנה לדעת הר"ן הוי עיקר החופה הבאת הכלה לביתו וא"כ ממה שיקיף הענן אות' בחוץ והם בפנים עמו ית' הוי החופ' וז"ש ובר' ה' על מכון הר ציון ועל ויקראי' ענן יומ' ולכך כי על כל כבוד חופ' ר"ל למעל' מכל הכבוד יהי' חופ' מרמז דהוי חופ' כעין נשואין ולא אירוסין ומה דהוי באמת כעת רק אירוסין הוא עד"מ במקדש אשה ומתנה עמה שיהיו לה כו"כ לבושי' אם נחסר לה לבוש אחד מתעקש החתן ואינו רוצ' לעשו' הנשואין והנ' המצו' המה לנו הלבושין כמשחז"ל סוף מגיל' נקבר ערום בלא אות' מצוה וכיון שהקב"ה התנה עם ישראל להיו' להם תרי"ג לבושין אם נחסר לבוש א' אינו עושה החופ' וא"כ כיון דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא נחסר לבוש א לכך אינו עושה הנשואין אבל לע"ל דיתבטל היצה"ר ויקיימו הכל ויהי' להם כל הלבושי' אז יהי' נשואין וזש"ה כיון דעל כל כבוד יהי' חופ' ולמה יהי' אז החופ' בע"כ דאז יתבטל היצה"ר וא"כ אז לא יצטרכו להגן להם מן היצה"ר ויהי' הסוכה רק להצלת הגוף בגשמיות לא נגד היצה"ר ולכך אמר כי אז וסוכה תהיו לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר אבל לא להצלת הנפש וא"ש בעזה"י:

איתא במדרש המות נפשי מות ישרים זה משה והוא תמוה מדוע נקט המדרש דוקא משה הלא כל האבות נקראו ישרים כידוע. אך נראה ליישב דהנה ידוע דבמלחמת מדין נהרג בלעם ע"י ישראל כדכתיב בפ' מטות. וג"ז ידוע דמיתת משה רבינו הי' תלוי במלחמת מדין וא"כ לפ"ז הי' לבלעם לבקש שתתעכב עוד מלחמת זו כדי שיחי' עוד ולא ימות אבל הרשע הזה יען שידע כי מיתת מ"ר תלוי במלחמה זו לכך בחר למות כדי שימות משה וז"ש תמות נפשי ר"ל שאני בוחר למות כדי מות ישרים זה משה שגם מ"ר ימות וא"ש ונכון. (כת"י):

אמר אברהם למען יזכר שמי לטובה על ספרי דני רב אא"ו הגה"ק זצ"ל הנני להעתיק פה שני כרגירי מפרי עשתונותי אשר חנני ה'. והמה בכתובים בספרי פרחי שושנים והי' כי ימצא חן בעיני הקוראים והי' זה שכרי:

א) ברמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסירות ה"ט יליף דטרפה אינה חי' מן הפסוק לכלב תשליכון אותו והיא דעת המכילתא. והקשו עליו כל נושאי כליו הלא בש"ס דילן ריש פ' אלו טרפות יליף זה מן הפסוק וזאת החי' אשר תאכלו ומדוע בחר הרמב"ם יותר הלימוד דלכלב תשליכון אותו ועזב תלמודא דידן, ואמרתי אנא זעירא ליישב קושיא זו בטוב טעם ודעת דהנה בגמ' דפסחים דף כ"א ע"ב אי' פלוגתא בי ר"מ ור' יהודא דר"מ יליף דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה מדפרט לך הכתוב בנבילה היתר הנאה ש"מ דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה ור"י יליף לה נפקא לי' מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה, והקשו שם ברש"י ובתוס' למה לי' לר"י למילף איסור הנאה מתיבת אותו הא יוכל למילף מדאיצטריך קרא לכלב תשליכון להתיר טריפה בהנאה ש"מ דשאר איסורין אסורין בהנאה ותירץ דאי לאו אותו הוה אמינא דקרא למצותי' איצטריך שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ונאמר במצרים לא יחרץ כלב לשונו לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו וכו' וכן איתא במדרש רבת ונראה דהרמב"ם לא ניחא לי' בהך תירוצא של רש"י דמילתא דדרש לחוד ואינו ענין לכאן, רק הרמב"ם ס"ל דר"י נפקא לי' מרישא דקרא לכלב תשליכון דטרפה אינה חי' כדעת המכילתא כיון דלכלב תשליכון הוא מיותר, אבל לר"מ לכלב תשליכון איני מיותר דצריך לי' לגופי' להורות היתר הנאה בטריפה דהא מנבילה משמע דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה וא"כ הו"א דגם טריפה בכלל שאר איסורין ולכך צריך הפסוק דלכלב תשליכון להורות היתר הכאה בטריפה, וא"כ אם אני צריכין לכלב תשליכון להיתר הנאה אין אנו יכולין למידרש מיני' דרש המכילתא דטרפה אינה חי' וע"כ צריך קרא אחרינא וא"כ א"ש דבש"ס באלו טרפות קאי על המתניתין ושם כחוב שאין כמוה חי' דטרפה וסתם מתניתין ר"מ ולשיטת ר"מ צריך הקרא דלכלב תשליכון לגופי' להורות היתר הנאה א"כ לא נוכל ללמוד מזה דטריפה אינה חי' צריך למידרש מזאת החי' וכו' דטריפה אינה חי, אבל לר' יהודא דקיי"ל כוותי' א"כ הקרא דלכלב תשליכון מיותר הוא א"כ נוכל למידרש מיני' דטריפה אינה חי' כמו שדריש במכילתא ומש"ה יליף הרמב"ם מקרא דלכלב וא"ש ודו"ק. ב) כתוב בתהילים (קט) אלהי תהלתי אל תחרש וכו' תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה וישימו עלי רעה תחת טיבה ושנאה תחת אהבתי הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהי' לחטאה וכו'. להבין ולהשכיל פי' המקראי קודש הללו לא אעמיסך קורא נעים ברוב דברים להציע לפניך גם הקושיות והדקדוקים שיש בכתובים הללו ולא אכתוב לפניך רק ביאור הדברים וישובם עד שידחו הספקות הנופלים במקרא מעצמן והקורא הנבון יבינם מאניו. והוא בהקדם אמרי נועם של הרי"ף בעין יעקב על מאמרם ז"ל בכריתות (ו') כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהוא תמוה בהשקפה ראשונה, וביאור הוא ז"ל הטעם דהנה מצינו אצל לוט שאמר להמלאך ואנכי לא אוכל להמלט ההדה וכו' ופירש ז"ל והוא מהמדרש וז"ל כשהייתי אצל אנשי סדום הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני העיר והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל וכו' וכן אמר הצרפית לאליהו וכו' עד שלא באת הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה עמי ואני צדקת ביניהם וכו' ע"כ. הרי חזינן דלפעמים אף אם האדם אינו ראוי מצד מעשיו להיות לו תשועה מעריך הקב"ה מעשיו נגד מעשי הרשעים שהוא שוכן בתוכם ונחשב הוא לצדיק ועי"ז ינצל מרעתו וזה חסדו וטובו הגדול של הקב"ה אשר יעשה עם ישראל עמו דבעת שהם טובעין בים צרה ומדת הדין מומד ומקטרג ומצד מעשיהם אינם ראוין להוושע אז מעריך מעשיהם נגד מעשיהם המכוערים של האומות או של רשעי ישראל ועי"כ יש מקום להצילם מרעתם וז"ש חז"ל כמתק לשונם כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית דאם אין רשע לנגדם שיוכל להעריך מעשיהם נגד מעשיו אז לא יועיל תעניתם מאומה מפאת המקטרג עכ"ד רש"י ועפ"י הדברים הנחמדים האלו כתב בס' בית שמואל אחרון (פ' וירא) לבאר בזה דברי החכם מכ"א (משלי ט"ז ד') כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה דדרשו חז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא לבטלה וז"ש (כל פעל ה' למענהו) ר"ל כל מה שברא הקב"ה בעולם לא לתהו בראו כ"א לצורך איזה דבר טוב ואם כי למראה עיני האדם נראה שהוא לרעה אבל באמת תוכו רצוף איזה דבר טוב אשר יצמח ממנו וז"ש (וגם רשע) ר"ל דמה שברא הקב"ה את הרשע הוא ג"כ לצורך העולם (ליום רעה) היינו כשישראל שרוין בצרה זוכין הציבור על ידו וא"כ גם הרשע צא ברא לבטלה עכ"ד הערבים ומה נעמו לחיך ברי פה קדוש השל"ה ז"ל שכתב לבאר מקרא שכתוב (דברים י' ט"ו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים. והכוונה עפ"י דרך הנ"ל דהנה דור המדבר הי' דור דעה והיו עומדים במעלה עליונה ומדרגה גבוה ולכך כשהיו נדונין לפניו ית' לא הי' צריכין להעריך מעשיהם נגד מעשה האומות כי מצד:

מעשיהם הטובים היו ראוין לקבל ברכה מאת ה', אך בניהם אשר קמו אחריהם הם לא היו עוד במדרגה זו וע"כ בעמדם לדין הי' מוכרח הקב"ה להעמיד נגדם את האומות שכנגדם המה צדיקים ועי"כ נצולו, וז"ש הכתוב רק באבות ך חשק ה' לאהבה אותם אות"ם דייקא מפאת עצמם ומעשיהם הטובים אבל ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמי"ם היינו שבזרעם בחר הקב"ה רק בהערין העמים נגדם וכנ"ל ודפת"ח. ומה יפה ומה נעים לבאר בזה אמרי קודש אשר הביע המלך החסיד בתהלותיו (קמ"ג ב') אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי וכו'. כוונתו סובב הולך על קוטב רעיון הנ"ל [אל תבוא במשפט את עבדך) בעת שהוא עומד בפני עצמו (כי לא יצדק לפניך כל חי) היינו אם האדם יהי' נשפט בפ"ע מי יעמוד לפניו בדין כי מי יאמר זכותי לבי וכו'. אך אימתי תבוא במשפט עמי (כי רדף אויב נפשי) ירצה באותו עת ובאותו זמן אשר האויב עומד לנגדי לרדפני בחמת אפו אז בהעריך הקב"ה מעשי נגד מעשיו המתועבים ונגדו אהי' נחשב לצדיק ואוכל לנאת נקי בהשפטי. ואפשר להעמים רעיון זה בכוונת הכתוב (שם ל"ז) טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים דהנה ידוע שהקב"ה מדקדק עם הצדיק כחוט השערה ומענישו בעוה"ז אף על עבירה קלה שעשה כדי שיקבל שכרו משלם בעוה"ב וא"כ לפי"ז אין להצדיק שום חלק ונחלה בטוב העוה"ז ומדוע אנו רואים כמה צדיקים שיש להם ג"כ מעט מתענוגי העוה"ז, אך באמת אם היו הצדיקים נדונין בפ"ע כי אז הי' עונשם בעוה"ז חזק מאד ולא הי' מגיע להם שום טובה בעוה"ז אבל הקב"ה חפץ חסד הוא ובעת שהצדיק עומד בדין לפני כס משפטו יעמיד איזה רשע לנגדו וכנגד מעשיו הנאלחים לא נחשב חטא הצדיק למאומה ואז יוכל להשפיע לו עכ"פ מעט ממעדני עוה"ז בכדי שיהי' לו קיום בעולם וז"ש הכתוב (טוב מעט לצדיק) ר"ל מה שיש מעט טוב להצדיק בעוה"ז ה א (מהמון רשעים רבים) ע"י המון הרשעים שיעמיד הקב"ה נגדו ועי"ז יוכל להאציל לו מעט מברכת עוה"ז. ומה יקרו בזה ג"כ אמרות טהורות של הרה"ג בעל שו"ת בית נפתלי (הובא בילקוט יוסף) שכתב לבאר ברעיון זה מסורה אחת בפ' נשא ישא תלת, ישא בדכה מאת ה' ישא ה' פניו אליך ישא עליך גוי מרחוק, והוא (ישא ברכה מאת ה') ר"ל שישראל עתידין תמיד לקבל ברכה מאת ה' רק קבלת הברכה הוא על שני אופנים דלפעמים (ישא ה' פניו אליך) פעמים ראוים לברכה מחמת עצמם אודות מעשיהם הטובים (ישא פליך גוי מרחוק) היינו דאם אינם ראוין מחמת עצמן אז מעריך הקב"ה מעשיהם נגד האוה"ע וטובים המה מהם אולם אנו מבקשים מהש"י (ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר) שלא נהי' במדרגה זו שיצטרך הקב"ה לערוך מעשינו נגד אחרים וגם לא נגד אוה"ע אלא קדוש ם נהי' בעצמנו עכ"ד וש"י:

ואחרי כל ההוצעות הנזכרות מה ימתקו הכתובים הנצבים בפתח דברינו ויתבארו כמין חומר, והוא כי שונאי דוד אמרו דמה שהוא מקרבם ואוהבם אינו מפאת שהוא אוהבם באמת רק מפאת שעל ידם יועיל תפלתו וצקון לחשו ועי"ז הוא מקרב אותם וז"ש דוד תחת אהבתי ישטנוני ר"ל שע"י האהבה שאני מראה להם עי"ז ישטמוני שאומרים דמה שאני מקרבם כיונתי (ואני תפלה) שע"י שהם אצלי אוכל להתפלל ולשפוך שיחי לפני ה' כי הקב"ה מעריך מעשי נגד מעשיהם הנשחתים ועי"כ אני עולה בדין, ולכך הם עושים לי מדה כנגד מדה (וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי) היינו שאומרים שאני עושה להם טובה לעיני הבריות ובלבי כוונתו לרעה כי ע"י שעומדים אצלי הם נחשבין לרשעים ויצאו חייב ואנכי ניצול על ידם ועי"כ הם עושין לי נ"כ רעה כזו אשר למראה עיני בשר נראה שהוא טובה אולם תחתי' תעמוד הבהרת דשנאה רבצה תחת אהבה ורעה תחת טובה לזה התפלל דוד ואמר גם אתה ה' מדוד להם כמדתם (והפקד עליו רשע) היינו שתעמיד עליו רשע גדול כזה שיהי' עולה ברשעו עלי"ו שלא יוכל לעמוד נגדו והוא ירדפהו בחמת אפו עד להשחית ויעשה גם הוא בערמה זו שלעיני הבריות יהא מראה עצמו כאלו הוא אוהבו (ושטן יעמוד על ימינו) ושהוא עומד על ימינו ודורש טובתו ובלבו אחרת יחשוב להשחיתו ולהאביד מארץ זכרו אך א"כ יוכל מצד אחר להיות לו רוח והצלה היינו כי בבואו לדון לפני הקב"ה והרשע הזה יהי' עומד לנגדו אז בהעריך הקב"ה את מעשיו נגד מעשיו של אותו רשע היותר מכוערים ויהי' נחשב הוא לצדיק כנגדו ויוכל לצאת נקי בהשפטו. לזה אמר בהשפטו יצא רשע ר"ל בעת שיעמוד למשפט נגדך אז יצא הרשע הזה ולא יעמוד נגדו בדין או אז אם יהי' נשפט בפ"ע ותפלתו תהי' לחטאת לא יועיל לו כל תפלה וכל תחנה ויקבל עונשו על כל חטאיו ועי"ז יהיו ימיו מעטים וכו' וכו'. וז"ש ונכון והדברים ת"ל שרים למוצאי דעת ותבונה:

הק' אברהם סגל אייטינגא נכד הגאון הקדוש המחבר זצ"ל:

סוף הספר

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה