אור ברסלב
גבורות שלמה דרוש לשבועות

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דרוש לשבועות

פרשת במדבר

תפלה לחבקוק הנביא וכו' עד הבנהרים חרה אפיך וכו' לבוא אל ביאור הפסוקים הללו א"צ לדייק בדקדוקים כי אין מובנים כלל פי' הדברים ומכ"ש חיבור והמשך הענין ומה שנ"ל בעזה"י הוא כך והוא דכל המזמור נתייסד על משאחז"ל במס' שבת שא"ל האי מינא לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו דברישא ה"ל למשמע אם מציתו קבליתו וא"ל מצ"תו לא קבליתו עדיין בפחזותייכו קיימותו והשיב לו רבא אנן דמסגינן בשלימותא כתיב בן ותימה ישרים תנחם אתון דסגיין ברמוותא כתיב בכו וסלף בוגדים ושדם והנה אם ישראל הם בשלוה והגוים י"ל פורעניות אז י"ל לישראל להתפאר על שאמרו נעשה ונשמע ולא שאלו מת כתיב בתו שא"ה שואלין אפשר שהיו נדחים מה"ת כמו עשו וישמעאל אבל עכשיו שאמרו נו"נ ולא שאלו כלל זכו לקבלת התורה ומזה נמשך להם טובה לגאולה שהרי באמת הם יכולין לקיימן וזוכין לכל הטוב ואוה"ע שנתייראו ולא קבלוהו הם דווין וסחופין ובכל יש לישראל לקנתר אותם על ששאלו מה כתיב בה אבל כשישראל הם בגלות כמו עכשיו ואות"ע בשלוה והם כופרים שאין לישראל ח"ו עוד תקנה אז הם מתפארין שהם עשו חכמה על ששאלו מה כתיב בה וכששמעו שאין ביכלתם לקיימה לא קבלוהו ולכך זוכין לייש בשלוח וישראל עשו שטות שאמרו נו"נ וקבלו התורה לכך הם בדיוטא התחתונה והם מקנטרין את ישראל כמאמר המין הנ"ל עמא פזיזא ועדיין בפחזותייכי קמייתו שיותר שטות אתם עושין שעכשיו כבר יש לכם להרגיש ששלא כהוגן עשיתם וכמה טוב להיות מתון והמהירות מקלקל ואעפ"כ אינכם מרגישין עדיין דאין שוטה מרגיש ובזה נראה גודל שטותכם וע"ז נתייסד תפלת חבקוק שבקש שנהי שאין ישראל ראוים להגאל ראוי שירחם עליהם הקב"ה להראות לכל העולם שישראל המה חכמים מחוכמים ולא כמו שאוה"ע אומרים שהם בעלי שגיאה והוא הנקרא בלשון תרגום עמא פזיזא רק להראות שהם כהוגן עשו (וכן אפי' שגיון לדוד הוא ג"כ על המהירות כי כל שגיאה בא מצד המהירות שאינו מדקדק במעשיו) וזה תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות ע"מ שנראה בעיני העולם לשגיונות והתחיל לומר ד' שמעתי שמעך יראתי דהטעם מה שבשאלת עשיו וישמעאל מה כתיב בה התחיל דוקא במצות שנוגע להם ומדוע לא התחיל במצוה אחרת ממצות התורה מפני שהם חטאו במה ששאלו להקב"ה מה כתיב בה דה"ל להאמין בהקב"ה שמסתמא כשהקב"ה ניתנה להם הכל טוב והם שלא האמינו בהקב"ה חטאו בזה ונתן להם הקב"ה מקום לטעות מה"ת והגיד להם מה שנוגע להם כדי שידחו ממנה אבל ישראל שהאמינו בהקב"ה ולא שאלו הגיד להם הקב"ה עיקר הטוב שיש בתורה ואף שיש איזה מצוה שקשה לקיימה הסתירה הקב"ה כדי שלא ידחו ממנה כי ידע הקב"ה שזכות גדול לישראל שאין למעלה הימנו אם יקבלו התורה וכן פ"י הנזה"ק פ' בראשית שזה כוונת רבא במה שהשיב להמין אנן דסגינן בשלימותא היינו שהאמינו בהקב"ה ולא שאלו מה כתוב בה כתיב בן ותומת ישרים תנחם והודיע להם עיקר מעלת התורה ופ"י בזה ג"כ המשנה חבה יתירה נודעת להם שנותן להם כלי חמדה כלומר שז"ה חבה יתירה מה שנודע להם בשעת מ"ת כדי שיקבלוהו אבל אתון דסגיאין ברמיותא ושאלתם מה כתיב בה כתיב בכו וסלף בוגדים ישדם שהקב"ה הגיד להם מצוה שנוגע להם ע"ש שהאריך וזה שתתחיל הנביא להתפלל שנהי שאין ישראל ראוין מ"מ ראוי שלא עזבם הקב"ה שלא יצא הפעולה טובה שעשו ישראל להם לרעה שעי"ז מקנתרים אותם ואומרים להם שהם בעלי שגיון ואמר שכ' אומרת שאני באמת נתכוונתי לטובה ה' שמעתי שמעך יראתי היינו בשעה שבא ליתן להם התורה יראתי לשאול מה כתיב בה כי איך שואלין להאל הטוב והמטיב מה כתיב בה לכן אמרתי נעשה ונשמע בכן אני מבקש עכשיו ממך ה' פעלך היינו ישראל בפ"י הרד"ק בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע שכדין וכשירה עשו שלא שאלו דהיינו שאם יגאלו ישראל הגאולה שלמה וחזרו האומות להכיר כי כהוגן עשו ישראל וזה בקרב שנים תודיע ואם כי אין לישראל זכות בזה ברוגז רחם תזכור. או יאמר ה' שמעתי שמעך יראתי כ' באמת אפשר אם לא הי' ישראל שומעין תחלה המשפט חרוץ שנעשה לעשיו ולישמעאל שאמרו מה כתיב בה אפשר שגם הם היו שואלין אך שכבר שמעו מהמשפט הנעשה להם נתיירא נשאול ובזה יש ליתן טעם ע"מ שהקדים הקב"ה תחלה התורה לעשיו ולישמעאל ולא לישראל כי נתיירא הקב"ה פן ואולי גם ישראל ישאלו מה כתיב בה ויהיו נדחין מקבלת התורה לכך הקדים הקב"ה לעשיו ולישמעאל תחלה ואז כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל ונתיירא ישראל לשאול ולפ"ז מה שהקדימו נעשה לנשמע ז"ה פעולת הקב"ה בעצמו שהוא גרם זה וז"ש ה' שמעתי שמעך מה שעשית לעשיו וישמעאל לכך יראתי גם אני לשאול מה כתיב בה בכן עכשיו שאוה"ע מתלוצצים ע"ז ה' פעלך אותה הפעולה שלך שאקדים נעשה לנשמע בקרב שנים חייהו דהיינו ע"ר המליצה שיהיו אותה הפעולה במה שייטב לישראל ויהיו ניכר שהפעולה היתה טובה ונותנת חיים לעושיה ובזה הוי כאילו מחייב הפעולה עצמה בקרב שנים תודיע שכהוגן עשו ברוגז דחם תזכור כנ"ל ואמר מאן אמר שמא באמת עשו ישראל שלא כהוגן ואפשר ל"ה הקב"ה כועס כלל א"ה מתבודדין על עמקם אם יוכלו יוכלו לקיימה יקבלו וא"ל לא יקבלו לזה אמר שהרי ניכר שהקב"ה כועס מאוד על ששאלו מה כתיב בה שהרי אלוהי מתימן יבוא שלא רצה ליתנה לישמעאל ואדום על ששאלו ואמר אלוהי מתימן יבוא הזכיר שם אלוהי ויבוא ול"א סלה ואח"כ אטר וקדוש מהר פארן סלה הזכיר לשון קדוש ולשון סלה ומה שהזכיר בישמעאל כלם ולא בעשיו יומתק עפמ"ש בדרוש לשבועות על המדרש שלכך נתנה התורה בחודש תאומים שאם יבוא עשיו וילמוד תורה יבוא וילמוד ופירשנו הכוונה שלא יבוש עשיו שאף אם יתגייר מ"מ אבד זכות של קה"ת בראשנה לכן הראה לו הקב"ה מחמת שי"ל זכות אבות והוא אח ליעקב מבטן אחד ומה שקיבל יעקב התורה קבל גם בשביל עשיו ואם יתגייר עשיו נותנין לו זכות קה"ת כאילו קבלה עם ישראל בשוה וזה דוקא בעשיו ולא בישמעאל שהוא א"ל זכות כל הג' אבות ולכך בעשיו אף שפירש הקב"ה ממנו אפשר לו לתקן ולקרב הקב"ה אליו כאילו קיבל התורה מתחלה אבל ישמעאל כיון שפירש פ"א א"ל תקנה ולכך לא הזכיר בעשיו סלה ובישמעאל אמר סלה שפירש ממנו לעולם ומה שאמר כאן אלוהי וכאן קודש הנה אף שבדברי חז"ל נזכר שלבני עשיו אמר הקב"ה לאו דלא תרצח ולבני ישמעאל לא תגנוב ולבני עמון לא תנאף מ"מ הואיל ובאגדה ניתן רשות ניתן רשות לדרוש אף שהוא נגד חז"ל לכך לולי דמסתפינא הייתי אומר דלבני ישמעאל אמר לא תנאף או עכ"פ כיון שבני עמון לא נזכר בקרא והיינו בע"כ שלא הוצרך להזכירם מחמת שמאותו עון שלא רצה ישמעאל לקבל לא רצו גם הם ולא נתחדש ענין אצלם לכך לא נתפרשו בפ"ע ותדע שהרי מבואר בילקוט פ' ברכה שעל כל שאר האומות ג"כ סיבב הקב"ה התורה ולא רצו לקבלה ולא הוזכר זה בקרא והיינו מחמת שלא נתחדש אצלם דבר ולכך לא חשבם הקב"ה בפ"ע רק לעשיו וישמעאל שזה פירש מעון אחר וזה מעון אחר ולכך נראה שעכ"פ לישמעאל נאמר שניהם לא תגנוב ולא תנאף ויש לנו ראי' גדולה מכתוב זה שהזכיר כאן אלוהי וכאן קדוש דהנה אמרו אחז"ל דלכך כתיב לא תרצח נגד אנכי ד' אלהיך שכל השופך דמים כאילו ממחק את הדמות שנאמר כ' בצלם אלהים עשה את האדם והענין הוא דדרך העולם שכל בעל מלאכה שפועל מלאכה יפה מאוד הוא כותב על המלאכה שמו אצייר צורתו כדי שיהיו נודע לכל מי עשאו וכ"נ הקב"ה שהיותר פלא שבכל מע"ב הוא האדם כמ"ש במדרש והובא בטאו"ח גבי ברכת אשר יצר שנתקן לומר א"י את האדם בחכמת שהוא נוד מלא נקבים ואין הרוח יוצא וכיון שבמלאכה זו יש יותר פלא מהכל לכך צייר הקב"ה צורתו כביכול עליו כדי שיהיו ניכר לכל עי בראו להוציא מדעת האפקורסים ומ"ש שאף שהם מודים בסיבה ראשנה ע"מ אומרים שעזב את הארן ואין כבודו להשגיח בתחתונים רק מסרם ליד אמצעים ולדידהו אין בריאת האדם מהקב"ה רק ע"י אמצעים ובפרט למה שאח"ל במס' נדה על פסוק ומספר את רובע ישראל שבלעם תמה מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים נסתכל בדברים הללו ועזה נמשך להם להוכיח שבריאת האדם אינו מן הקב"ה לכך צייר הקב"ה עליו חותמו להראות שאף זה ממנו היו:

והנה עצות אנכי ה' אלהיך הוי הכוונה דלשון אלהים הוא לשון מנהיג העולם ועיין ברשב"א בעין יעקב פ"ק דברכות גבי לעולם יהא אדם נזהר בתפלת המנחה שהאריך בזה ולכך ציוה הקב"ה שלא תהיו סבורים שהעולם מתנהג ע"י אחר רק אנכי ד' אלהיך שאני בעצמי המנהיג שלך והנה ההורג נפש מבואר במדרש שהרוגם איקונין של מלך כאילו רגם למלך עצמו ולפ"ז ההורג הנפש אם סי' הוא מודה שהאדם בצלם של הקב"ה ל"ה הורגו דהרוגם אקונין של מלך כאילו רגם למלך עצמו אך בע"כ שהוא כופר שאין האדם בצלמו של הקב"ה ואם אין האדם בצלמו של הקב"ה בע"כ שאין בריאותו ע"י הקב"ה וסובר שאין הקב"ה וא"כ כופר במצות אנכי ד' אלהיך וא"מ ולכך אמר הכא גבי עשיו אלוהי מתימן יבוא מחמת שהוא אלהי ומנהיג העולם נתרחק מתימן שלא קבלו עליהם לאו דלא תרצח ובזה כופרים כאילו אינו אלהי ומנהיג וגבי ישמעאל שלא רצו לקבל לאו דלא תנאף כי גם עתה יש ביניהם ניאוף גדול מאוד אמר קדוש מהר פארן שאחז"ל כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והקב"ה שהוא קדוש נתרחק מהר פארן סלה ודבר זה ניחא לי יותר מדברי חז"ל הקדושים שאמרו גבי ישמעאל לא תגנוב והביאו ראי' מקרא והוא יהי' פרא אדם עומד ומלסטם את הבריות והלא לסטים הוא גזלן וגזלן ל"נ בעשרת הדברות רק לא תגנוב והוא יהי' פרא אדם משמע שהבריות רואין שגוזלם וא"י להציל ממנו והוא בכלל לאו דגזילה וזה ל"נ בעשה"ד לכך נאמר אנן של ישמעאל נאמר לא תנאף כנ"ל:

והנה עכ"פ מזה מוכח שהי' הקב"ה כועס על ששאלו מה כתיב בה ובודאי כדיו עשו ישראל שלא שאלו שמא תאמר שבאמת התורה הוא רעה לאדם והם שאלו כהוגן והקב"ה עשה כהוגן במה שכעס עליהם כי איך כופין את האדם לקבל בע"כ דבר שהוא רעה לו לזה אמר שבוודאי התורה היא טובה גדולה ובודאי כדין עשה במה שכעס עליהם על שלא האמינו בו י"ת שהרי תיכף כשפירש מהם כסה שמים הודו ותפלתו מלאה הארץ דהנה נחזי אנן כשיש בחדר אור גדול והוא סגור ומסוגר רק איזה סדקים יש שמתנוצץ מהם אור לחוץ אז מתמעט אור שמתנוצץ יש להכיר כמה אור גדול בחדר הזה אם שאינו רואה האור עצמו כן נמי התורה הוא גוף השכר של התורה עין לא ראתה אלהים זולתיך והוא צפון ודומין רק כעין זריחה של אור קצת כאור היוצא מן הסדקים כן הי' נראה זריחות אור התורה בשטת מ"ת שבשביל שאמרו נעשה ונשמע לבר זכו לכל הכבוד הזה שירד הקב"ה אליהם עם כל הפמליא של מעלה ובאו שני מה"ש וקשרו שני כתרים לכ"א וכו' ומזה הבינו הכל אם בשביל דאור נו"נ כך מה יכול להיות עיקר אור התורה להמקיים התורה בפועל וכשעשה הקב"ה כ"ז ממילא נתפרסם שהתורה תהי' אור גדול אם יקיימוה ואינה רעה לאדם מזה הכירו הכל שכדין עשה הקב"ה שהעניש לעשיו ולישמעאל וז"ש שלא תימא אפשר שהתורה ה"א באמת רעה לאדם ושלא כדין ענש לעשיו וישמעאל לזה אמר שכדין עשה שתיכף שפירש מהם כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ ונוגה כאור תהי' שמזה שתחלתו מלאה הארץ וירד הקב"ה עם כל המפליא שלו הי' ניכר לכל כ' התורה יהי' נוגה כאור למי שיקיים אותה כי מן הזריחה המעט שעשה הקב"ה הי' ניכר כמה אור יש בה ושמא תאמר שמשא פנים יש בדבר דלמה צא עשה הקב"ה לעשיו ולישמעאל כן להראות קצת הזריחה לזה אמר שא"כ משא פנים רק קרנים מידו לו שזריחה אור הניצוץ מן החדר דרך סדקים ל"ה דרך משא פנים לישראל רק מידו של ישראל עצמו היתה לו כי גמול ידיו יעשה לו על שאמרו נו"נ לכך שילם הקב"ה גמולם והראה להם קרן האיר ול"ת שמה שנעשה כבר בסיני הוא האור מכש של התורה ואין כבוד יותר למקיים התורה לזה אמר שז"א דכ"מ שנעשה בסיני הי' כעין קרנים בלבד ושם חביון עוזו שעיקר עוז של הקב"ה כדכתיב עוז והדר לבושה עדיין הי' חבוי בשעת מ"ת ולא יהי' נגלה אלא לעתיד ועד עתה עין לא ראתה ולכן נראה מה דהוי הקרי עוזו בואו והכתיב עוזה בהא דבהתורה יש שני מיני אורות ה"א אור השכר שניתנת להמקיים אותה וכדכתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון ודרשו במדרש שהוא שגחקת מת"ש ליום אחרון והאור השני הוא גוף כוונת התורה בטעמיו וסודותי' שג"כ עמוק עמוק מי ימצאנה וזה נקרא אור התורה ג"כ והנה האור הראשון של קבלת השכר זה נקרא אקרקעתא דגברא העושה התורה והמצות י"ל שכר כאילו מגיע לו שכר פעולתו א"כ הוא נקרא ע"ש האדם אבל אור הבנת התורה בטעמיו וסודותי' זה נקרא אור התורה עצמה ע"ש התורה ובסיני נגלה לתם משני מיני אורות שישראל ה"ל שכל גדול והבנה במתק טעם התורה ובמצותיו כמה הוא מתוקה גם נגלה שם השכר שמגיע לעושי התורה שהרי זכו לכל הכבוד הזה שמה"ש הי' משמשין להם אך לא נגלו שם שני מאורות כולן הן מטעם התורה והן מהשכר רק כעין קרן אור דרך סדקים והעיקר הי' עדיין מכוסה ולכך לכלול שני האורות יחד אמר קרנים לשון רבים ומידו של ישראל ה"ל אלו קרנים ואעפ"כ שם חביון עוזו ולכן הוי הקרי עוזו וקאי על ישראל שעיקר העוז והשכר שיזכו בעבונ' התורה הי' צפין ונעלם אז והכתיב עוזה בה"א והוי הכוונה על התורה שהעוז של התורה עדיין העיקר הי' טמון או יאמר עפ"מ שהארכתי במס' סוטה בהא דאמרינן עוזיא בא לעוה"ב והעולה משם שלכך הי' הארון נושא את נושאיו לרמז שאין בכח האדם לבד לישא את התורה רק אם האדם מתעורר לישא את התורה התורה נושאת אותו ע"ש וא"כ לפ"מ שנראה לעין האדם כשעושה מצוה ונותנין לו שכר נראה כאילו השכר שלו ואקרקפתא דגברא מונח שהוא גרם לעצמו שכר זה אבל באמת אינו כן שכל השכר הוי של התורה עצמה שלולי התורה ל"ה אדם יכול לקיים שום מצוה רק התורה בעצמה עוזרתו ולכך הוי הקרי עוזו כאילו השכר שייך לו והכתוב עוזה שהשכר הוי של התורה והאדם זוכה בה מצד החסד:

והנה אחד שסיפר זה התחיל לבאר מ"ש מידו לו והיינו ע"ד שכתבתי בדרושי לשביעות בהא שאחז"ל במס' שבת בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שני מה"ש וקשרו להם שני כתרים ופרשנו הכוונה דלולא שהקדימו נעשה לנשמע אף שהיו ראוים לשני כתרים מ"מ ל"ה ראוין שמה"ש יהי' טפלין להם וישרתו אותם אבל כיון שהקדישו נעשה לנשמע והוא לשון שמה"ש משתמשין בו אז זכו שמה"ש יהי' טפלין להם ע"ש וז"ש הכא על ישראל לפניו ילך דבר יהיו פרושו כמו והלך לפניך צדקך שמחמת שהלך לפניהם דבר במה שהקדימו נעשה לנשמע ולכך זכו ויצא רשף היינו מלאכים כפרש"י לרגלו כלומר בשבילו וטובתו כפ"י הרד"ק כמו ויברך ד' אותי לרגלי ולדרכנו יומתק יותר שלכך נקט לרגליו שהמלאכים נעשו נופלים לישראל וכאלו מונחים לפני רגליהם וז"ש לפניו ילך דבר שרק דבר אחד דברו כהוגן ואעפ"כ רשף לרגליו וזכו לכל הכבוד הזה ועוד יותר זכו בשביל דבור זה שעמד וימודד ארץ שהנה מבואר בספרים שלכך ניתן א"י לישראל מחמת שהוא באמצעותו של עולם והוא ממוצע מכ"ד וראוי' שיכולין לקיים התורה בה גם הוא כדמות מעשר מפרשה מכל האדמה וז"ש שע"י אמירת נו"נ זכו שעמד הקב"ה וימודד ארץ שמדד כל העולם לראות איזה חלק יוכשר לישראל ואיזה חלק טוב להם ואז ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד דהלה מבואר בדברי חז"ל שהרגישו פנה והלך לו ונתן לו הקב"ה ארץ יפה הרי מבואר שהיו שני ענינים בהגוים של א"י שכמה גוים חלפו והלכו להם למ"א וכמה גוים שלא רצו לילך נשמדו לגמרי וז"ש ראה איזה חלק טוב להם ויתר גוים ממקומם למ"א וזה קאי על הגרגשי גם ויתפוצצו הררי עד עם שחו גבעות עולם קאי על שאר שבע אומות שהיו חזקים כהרים וגבוהין כגבעות עולם וכלו לגמרי ושמא תאמר שז"ה באמת גזל לישראל כיון שכבר נתנם הקב"ה לגוים איך נטלו ממנם אך התירוץ הוא כמ"ש רש"י בפ' בראשית שלכך לא התחיל התורה מהחודש הזה לכם שלא יאמרו הגוים אומה של בזוזים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים לכך ישראל משיבין להם עולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתן לכם וכשרצה נטלה מכם וז"ש הכא של"ת שז"ה גזל ביד ישראל וזה אמר הליכות עולם לו שעולם ומלואו של הקב"ה ואינו כגזל, או יומתק יותר דבאמת י"ל דאכתי לא הועיל רש"י ז"ל בתשובה זו דאטו אם יתן אדם מתנה לחברו יהיו רשאי ללקח ממנו בחזרה כיון שהיו שלו מתחלה דסוף סוף הרי כבר לתנו לי וזכה בו אך הענין הוא דחז"ל דרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית וזה תלוי בזה כיון שתנאי התנה הקב"ה בס'. שאם לא יקבלו ישראל התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו כדכתיב ארץ יראה ושקטה כמאמרם ז"ל וא"כ תנאי זה היו קודם למתנת האומות והיו מועיל התנאי ולזה א"ל היו ישראל מקבלין התורה היו העולם עומד לחזור לתוהו ובוהו וא"כ הצילו ישראל את העולם כמציל מן ההפקר וקיי"ל המציל מן הנהר מן הגוים ומן הלסטים הרי אלו שלו וזה דוקא בשלא היו יכולין גם הבעלים להציל אבל אם גם הם יכולין להציל ל"ה שלו ולכך יש ג"כ ליתן טעם נכון ע"מ שתקדים הקב"ה התורה לכל האומות ולא בא לישראל תחלה כי אם היו ניתן התורה לישראל ל"ה אפשר ליתן להם א"י כי אומ"ה היו אומרים שגזל הוא ביד ישראל ואף שלולי קה"ת היו העולם חוזר לתוהו ובוהו מ"מ היו האומות אומרים שגם הם היו יכולין להציל והיו מקבלין התורה ולכך אין הארץ של ישראל לזה הקדים הקב"ה התורה לאומות ואמרו שהם א"י לקבל התורה וא"כ ל"ה בידם להציל וכשהצילו ישראל זכו מן ההפקר וכל העולם מתקיים ע"י ורשאין לעשות בעולם כחפצם (ועיין בילקוט תהלים קל"ח וז"ל שב ע"ז אמר דוד אתה האל עושה פלא פלאות עשית בעולמך מה שהדעת תורתיך לאוה"ע ע"ש יומתק דברנו ע"נ בעזה"י) וזה כוונת חז"ל שאמרו הופיע מהר פארן שמפארן עמד ויותר ממונם לישראל שז"א דרך קנס רק דרך שמרת הדין שכל הממון של האומות זכו בם ישראל מן ההפקר והוי כשלהם ממש וזה נראה כוונת המדרש מ"ש בשעה שנתכנסו כל הגוים אצל בלעם בשעת מ"ת ואמר להם ד' עוז לעמו יתן והשיבו ד' יברך את עמו בשלום ולכאורה מה סיום זל"ז שאמר להם בלעם וכבר מלתי אמורה בזה במק"א וכעת נראה באופן אחר דבתחלה ל"ה הגוים מתייראין מישראל פן יבואו להתגבר עליהם ללחום עמהם כי ידעו שלא יבואו לפשוט ידיהם בגזל ומה לישראל ולהם שיבואו ליטול את ארצם אך כששמעו שישראל מקבלין התורה הרגישו שכל העולם נעשה שלהם ממש ויש בידם לעשות כרצונם נתייראו שיתגברו עליהם ליטול את ארצם לכך בקשו דרך תפלה להקב"ה ש"ה יברך את עמו בשלום שיהיו להם שלים עם האומות ולא יצאו עמהם למלחמה וכן נתקיימה באמת תפלתם שכן נצטוו ישראל בתורה כי תקרב אל עיר נקראת אליו לשלום.

ומעתה נחזור לענינינו שע"י הדבור נו"נ זכו שעמד וימודד ארץ דאל"ה גזל לישראל שהליכות עולם לו כלומר לישראל שכל מהלך העולם ומלואה של ישראל הוא שהם תחזיקו את כל העולם והתחיל לומר שלא תימא דמאן אמר שמה שזכו ישראל לארץ הוא מחמת (נעשה ונשמע שאמרו דלמא זכו רק מחמת רשעת הגוים שישבו בארץ לא מכח צדקתם וכמו שהארכנו בדרוש שהגוים אומרים אף בשעה שרואין שהקב"ה מטיב לישראל שהוא רק מצד שנאת הגוים לא מאהבת ישראל ויש להגוים לכאורה הוכחה ע"ז שתיכף במעט זמן שישבו בא"י תיכף נתגברו עליהם כושן ומדין והיו ישראל נכנעין זמן רב תחת ידיהן ואם כל העולם של ישראל הוא יש בידם כת להטות לכל אשר יתפוצו למה לא הכניע את כושן ומדין תחת ידם אלא ודאי שאין העולם כולו של ישראל לא זכו לארץ רק כרשעת הגוים ולכך כושן ומדון שלא היו רשעים כ"כ בתחלתן הניחן הקב"ה לשלוט בישראל ובשלמא כסוף החורבן י"ל שבאמת חטא ישראל הרבה לכך גלו אבל תיכף אחר שבאו לארץ בוודאי לא יתכן שהיו בידם חטאים הרבה ולמה נשתעבדו אלא ודאי שמתחלה לא באו בזכות עצמן לארץ לזה אמר הנביא שאינו כן לא שכושן ומדין הם בבחירתם ורצונם עשו בישראל ול"ה דרך עונש רק ז"ה מן הקב"ה דרך עונש והיו הגוים כמטה ביד החוצב בו כדכתיב הוי אשור שבט אפי וכן היתפאר הגרזן על החוצב בו וכן נמי אמר הכא שבעבור און אחד ראיתי ירגזון אהלי כושן ויריעות מדין ול"ה כח ביד ישראל לשלוט בהם ואף הגוים בתוכם נמשלו רק לאהלים ויריעות כאילו ל"ה בעלי בחירה רק הקב"ה כפה אותם לרגוז על ישראל תחת און והתחיל להוכיח זה שהנה הגוים האומרים שלא בעבור קה"ת זכו ישראל לכל הטובות דק מכח רשעת הגוים והם אומרים לפ"ז שגם הגאולה ממצרים ל"ה מאהבת ישראל רק משנאת פרעה (ובמ"א הארכתי בזה) והוכחה שזה ליתא ממה שמצינו שבשעת קי"ס לא הים לבד נקרע רק כל מימות שבעולם כמו שדרשו חז"ל על ויבקעו המים והנה זה ודאי היו לכבוד ישראל לפרסם בעולם שהם זוכין לנס זה שאם ל"ה הדבר לכבודם רק בשביל שנאת פרעה כדי להטעותו שיהיו נטבע היו די שהים לבדו יהיו נקרע אלא ודאי שהיו לכבוד ישראל והנה פורעניות המתנהג בב"א אפשר שיהיו פורעניות עליו ב"ב ענינים או שהוא בעצמו חטא יחרה עליו אף ד' ונענש או אף שהוא לא חטא כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טיב לרע ומגיע להצדיק ג"כ אך זה דוקא במין אנושי שהמה בעלי בחירה אבל בדומם וצומח אין שייך בו ב' מיני פורעניות דהוא מצע אין בו חטא וגם אין שייך כיון שניתן רשות למשחית וז"ש חבקוק שבע"כ נס הים הוי לטובת ישראל לא משנאת פרעה שהרי כל מימות נבקעו ואין שייך לומר שז"ה מכח חרון אף על המצרים שהבנהרים חרה ד' האם שייך לומר שבשאר נהרים חרה די עליהם שנקרעו שמצע ודאי אין בו חטא לומר שחרה עליו אף ד' גם אופן השני אם שייך בנהרות אפיך לומר כיון שניתן רשות למשחית אם בים עברתך כלומר אם בים היו כוונה רק למען עברתיך לא לאהבת ישראל רק מרשעת הגוים היתכן שיגיע מכה גם בשאר נהרות לומר שנוגע אף להם כיון שניתן רשות למשחית זה ודאי אינו אלא ודאי שאף בים ל"ה הכוונה למען עברתיך רק כי הרכב על מרכבותיך ישועה שכוונתך היו להושיע ישראל מצד אהבתן לא משנאת הגוים והיינו מחמת קה"ת שהוא טובה גדולה לישראל ולא לרעת וע"ז סובב הולך כל המזמור שהתורה טובה לישראל ושפיר עשו מ"ש נ"ו ולא כהגוים ששוחקין על ישראל ואומרים שהתורה רעה לישראל ושטות עשו מ"ש נו"נ וכ"מ שבמדרש פרשת נצבים שמא תאמר לרעתכם נתתי לכם התירה לא נתתי אלא לטובתכם וכו'. וכדי שלא תקשה הרי בשעת הים ויצ"מ עדיין לא קבלו התורה ואיך אפשר לומר שבשביל התורה זכו לזה לז"א עריה תעור קשתך שתיכף בשעה שהתחיל הקב"ה לגלות הקשת שלו והגיד להם ע"י משה שיגאלם ממצרים ויעניש להמצרים תיכף שבועות מטות אומר סלה שתיכף נשבעו השבטים לקיים המאמר לעולם שיקיימו ויקבלו התורה שהרי תיכף נאמר למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים ומשה אמר כ"ז לישראל ומאז תיכף כאילו נשבעו ישראל וכל השבטים לקיים התורה תמיד ובפרט קודם שיצאו כבר התחילו בפסח ומילה גם נאמר להם אז משכו ידיכם מע"ז ואמר עוד הוכחה לזה שהרי נהרות תבקע ארץ שמשה בקע להם הציר ויצאו מים וז"ה קודם מ"ת ובזה אין שייך לומר שהוא לשנאת הגוים שבזה לא נגרם שום פורעניות להגוים ואעפ"כ זכו לכ"ז א"ז רק כי התחיל קה"ת מכבר ומביא ראי' מן מים מהצור ולא מהמן הוא ע"ד שכתב בה"ע שנס הנעשה למטה בארץ הוא יותר נס חשוב מהנס הנעשה בשמים ולכך היו נסים של משה בארץ ונסים של יהושע בשמים וידוע דשל משה גדול ע"ש בטעמו וכבר מוזכר זה בחודשי תורה שלי ולכך מביא הכא ראי' שאף לנס הנעשה בארץ זכו ישראל אף שלא שייך רשעת הגוים אלא ודאי שבשביל התורה נעשה זה וקה"ת התחיל מאז ואחר שהוכיח שכל הטובות היו בשביל ישראל התחיל לבאר מ"ש לעיל הליכות עולם לו שכל העולם הוי בשביל ישראל איך זכו ישראל לזה והוא מפני שראוך יחילו הרים שבשעה שירד הקב"ה ליתן התורה לישראל נתייראו התרים פן לא יקבלו התורה ויחזרו לתוהו ובוהו וכדכתיב במשפטים אלהים בצאתך משעיר בצעדך בשדה אדום ארץ רעשה הרים נזלו מפני ד' והיינו מטעם שאמרנו וז"ש הכא ראוך בשעה שבאמת מאומות ולא רצו לקבל התורה אז יחילו ההרים וכ"כ נפל הפחד עליהם עד שנמוקו כמים וזרם מים עבר שנעשה תחתיהן נחל שוטף ועובר מגודל הפחד כדכתיב בשופטים ארץ רעשה גם שמים נטפו וכ"א דהע"ה וכן מכר בקרא הנ"ל בהרים עצמן הרים נזלו מפני ד' ועל משקל זה אמר הכא שמגודל הפחד נעשה עד שזרם מים עבר מהם והיינו מחמת שנתן תהום קולו שכבר ביקש התהום לעלות ולהטביע את כל העולם להיות רק מים כמו שהיו קודם בריאת העולם כדכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים וכ"א חז"ל שהביא הקב"ה את התהום ונתן חותמו עליו שלא יעלה ויפיץ את העולם ולולי שהניח הקב"ה חותמו היו מטביע העולם ונ"ל שהחותם הכוונה על התורה שנקראת אמת כדכתיב אמת קנה ואחז"ל חותמו של הקב"ה אמת וא"כ הוי התורה חותמו של הקב"ה והכוונה שהניח הקבה התורה לארץ וז"ה כחותם על התהום אך ובתחלה כאשר לא רצו הגוים לקבל התורה נתן תהום קולו להטביע את העולם ורום ידיהו נשא זה ג"כ קאי על התהום שכבר הרים ידו לכלות את העולם ואמר זה ע"ד המליצה כאדם הרוצה להרוג את חברו שמוכרח להרים ידיו עליו לז"א דאף התהום הרים אה ידו לאבד העולם לכך יחילו ההרים קודם שקבלו התורה ואמרו שמש ירח עמד זבולה והנה ש"ס פריך שמש וירח בזבול מאי בעי ומשני שעלו לזבול לפני הקב"ה ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא והנה ע"פ דרכנו בפירש הפסוקים יתיישב ג"כ קושיא זו שלא מבעיא הארץ וכל אשר עליו שצריכין לתורה ובלא"ה א"ל קיום וזה דבר שהשכל מחייבו שהם למטה מן האדם ולכך האדם ע"י מעשה התורה יכול להוריד להם השפע למטה ואם אינו עוסק בתורה אינו מוריד להם השפעה אלא אף גם השמש וירח אף שהם למעלה מן האדם א"א להם להתקיים רק ע"י שמקיימין ישראל התורה וכמשחז"ל על פסוק אם לא ברייתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי והתורה יש לה כח כ"כ שע"י שאדם מקיים התורה למטה האור חוזר והולך למעלה ובכח האור הזה יש כח לשמש וירח לסבב ולהתנועע וכמ"ש כל הספרים שהאדם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכל מצוה ומצוה יש לה אור גדול ועושה רושם למעלה ובכח אור הזה שמש וירח מהלכין.

והנה המצות והתורה נמשלו לחרב וכלי זיין ביד ישראל כדכתיב הנה מטתו שלשלמה כלם אחוזי חרב וכתיב וחרב פיפיות בידם והענין אם אדם נלחם עם הקרוב אצלו הוא נלחם בחרב כיון שיכול לנגוע בו ואם נלחם עם הרחוק ממנו שא"א לנגוע בו אז צריך לחץ לירות למרחוק וכ"נ התורה אם רוצה לפרש מה שאדם יכול לפעול בה בעוה"ז שהאדם קרוב לו אז משלה לחרב כדכתיב וחרב פיפיות בידם נעשות נקמה בגוים שהמה שוים למטה לישראל וקרובים להם אך כשרוצה להורות שיש בכחם לפעול בתורה למרחוק כגון בשמים אז הוא מדמה אותה לחץ וחנית שאדם זורקה למרחוק וז"ש הכתוב הכא שהנה השמש וירח וכל גלגלי השמים יש בהם ג"כ אור רוחני למעלה בזבול מקום השראת שכינתו ית' ומשם כאצלו ונעשו מערכת שמים להאיר על העולם כ"א כפי מלאכתו אך כאשר לא רצו הגוים לקבל התורה אז לא מבעיא שהין היתה עתידה ליחרב אך גם שמש וירח שהם ראשים לכל מערכת השמים ג"כ עמד זבולה ורצו להתבטל ממציאתם למטה ממה שנתגשמו ונתן טעם לזה כי הם א"ל מהלך רק לאור חציך יהלכו הייני אור המצות שהמה החצים המורים למרחוק כן נמי אור המצות מכה למעלה ומנהיג מערכת השמים לנהג ברק חניתך לכך א"ל היו מקבלין התורה היו חוזרין לבטולה. ואחר שסיפר זה איך שע"י ישראל נתקיים העולם התחיל להראות חסדי הקב"ה וטובת ישראל שהם טובים בטבעים ואין רוצין לכלות הגוים לגמרי אף שהיו זה בכחם ואמר שלפ"ז ראוי היו שבזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים כיון שלולי ישראל היו מתבטלין הכל אעפ"כ אין הקב"ה מכלה את האומות שאין ישראל חפצים בזה ול"מ בסתמא אין הקב"ה מכלה אותם אלא אף יצאת לישע עמוד לישע את משיחך בשעה שהולך הקב"ה להושיע את ישראל מיד הגוים ההכרח לעשים בגוים משפט אעפ"כ לא עשה בהם כליו לגמרי רק מחמת ראש מבית רשע שלא יהיו להם גדולה להתגדל על ישראל וז"ש ערות יסוד ער צואר סלה שלא כלה אותם לגמרי אף להגוף רק עד הצואר שלא יהיו להם ראש סלה שלא יוכלו להתגבר ואמר נקבת במטי' וכו' דהנה ביתרו נאמר עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ואחז"ל שפרע להם הקב"ה מדה כנגד מדה והכוונה הוא שהנה אם לא הי' הקב"ה פורע להם מ"מ ל"ה ניכר ונרגש החטא כ"כ מה שהרשיעו והיו א"ל שהקב"ה מעביר עליהם הדרך והעונש יותר מדאי ואם שאף זה ל"ה עולה כיון שהכל מע"י ורשאי לעשות בהם כרצונו וכמ"ש בעה"ק בפ' אמור בדרוש לר"ה שזה חסד גדול מאוד מה שהקב"ה בא במשפט עם ברואיו ומצד הדין ל"ה מחויב לביא במשפט עמהם כלל לכך אף של"ה עולה בידו מ"מ חסדו הגדול וטובו לא הי' ניכר כ"כ אם לא הי' פורע מדכמ"ד אך ממה שפורע מדה במדה ניכר חסדו וטובו של הקב"ה שאינו מחמיר עליהם העונש וז"ש יתר עתה ידעת כי גדול ד' אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם וניכר שבא עמהם במשפט ולפי"ז במצרים הי' שני מיני חטאים שהמצריים לא עבדו בישראל במים רק פרעת לבדו כמ"ש ויצו פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כי הוא הי' אצטגנין גדול וראה שמושיען של ישראל ילקה במים וגם ידע שלא יביא מבול לעולם לכך התחכם לדונן במים, אבל ההמון עם לא עבדו אתם במים רק בחומר ובלבנים כדכתיב ויעבידו מצרים בחומר ובלבנים ולפי"ז מה שנטבעו המצריים בים ל"ה מכ"מ רק לפרעה וזה נראה הטעם שאיתא בילקוט בעשרה ניסים נעשו לישראל בים ואחת מהם שנעשה הים טיט כדכתיב דרכת בים סוסיך חומר מים רבים ולכאורה במה הוי צורך הנס להיות טיט ולפ"ז א"ש כיון שידע הקב"ה שהטביעה בים מכ"מ רק לפרעה ויאמרו המצריים שאינו בעבור ישראל ונתן הקב"ה שיהי' בים טיט ונטבעו המצריים בטיט ועליהם באמר ירדו במצולות כמו אבן שנטבעו בטיט כדי שיהי' עכ"פ מקצת מכ"מ ויכירו שהוא בעבור ישראל וזש"ה שלא מבעי' שאינו מכלה הגוים הרשעים לגמרי רק נוטל מהם הראש לבד אף גם שאינו מענישם רק מכ"מ להורות חסדי שבא עמהם במשפט וז"ש נקבת במטי', ראש פרזיו יסערו להפיצנו שכל פרזיו של פרעה ועמו כולם סערו להפיצנו ובקשו לכלות את ישראל ועבדו בהם בחומר ובלבנים רק במים לא עבדו המצרים רק עליצתם הי' כמו לאכול עני במסתר כן נמי הי' המצריים כיון שעשה פרעה המלאה זו להשליכם ליאור המה ראו וישמחו ולכך ל"ה עיקר דינם לדונם במים רק מחמת שראש שלהם שראש פרזיו נענש מכ"מ שהוא השתעבד בהם במים בפועל וזה נקבת במטיו היינו במטה של עצמו כפ"י המפרשים והיינו שנענש מכ"מ ראש הפרזים אשר הם כולם יסערו להפצינו וכיון שהמים ל"ה מכ"מ להפרזים עצמן לכך דרכת בים סוסיך חומר מים רבים שיהי' עכ"פ חומר שם ובזה ניכר חסדו שבא עמהם במשפט כבין ארם מחבירו. ואחר שסיפר כ"ז התחיל לענין ראשון שע"ז נתייסד תפלתו שאמר תפלה לחבקוק הנביא ואמר שמעתי ותרגז בטני כלומר לאחר שביאר איך מקה"ת נמשך טובה גדולה לישראל ולכל העולם שבלא"ה כלם חזרו לתהו ובוהו וא"כ כל הגוים מתקיימין ע"י קה"ת של ישראל ואעפ"כ אין הקב"ה עעביר עליהם את הדרך ל"מ כשאין מצירין לישראל אינו מכלה אותם אלא אף בשעה שמצירין להם אינו מכלה אותם לגמרי רק מכניס אותם ואף גם זה הוא במשפט מכ"מ א"כ קה"ת ואמירת נו"נ הוי טובה להגוים ולא רעה כלל ועכשיו שישראל בגלות מקנטרין אותם הגוים על שקבלו התירה ואמרו נעשה ונשמע כמו שאמר המין עמא פזיזא וז"ש שמעתי מן הגוים קנטור הנ"ל ותרגז בטני לקול הזה צללו שפתי וכו' ותחתי ארגז וביאר מה הוא הקול הזה והוא שהאומות אומרים אשר אנוח שממה שקויתי שאנוח בעבורו היינו ע"י קה"ת ואמירת נו"נ אדרבה זה גרם לו ליום צרה לעלות לעם נגודנו כלומר שבזה עשיתי עלי' וגדולה לעם יגודנו המה האומות שתמיד חונים על ישראל בגדודי חיל ומצירין להם ולולי שקבלו ישראל התורה ועברו עליו ל"ה כח להגוים להשתעבד בהם כ"כ אך ע"י קה"ת ולא קיימוהו עשו עלי' לאומות שיעלו עליהם מעלה מעלה וא"כ הרעו לעצמן באמירת נו"נ ושמא תאמר עכ"פ מה הפסדתי דהרי הקב"ה לא הוציאנו ממצרים רק בעבור קה"ת ולולי זאת היינו משועבדים לפרעה ומה לי הכא מה לי התם לזה אמר שאעפ"כ יש חילוק כי במצרים הי' להם עכ"פ כל טוב לאכול כדכתיב זכרנו את הדגה בשבתנו על סיר הבשר אבל בגלות הזה אחר קה"ת כי תאנה לא יפרח ואין בקר ברפתים וא"כ נשארנו קרחים מכאן ומכאן. לכך משחקים האומות ואמר הנביא שזה אמת שעל שמועה זו תרגז בטני ואעפ"כ איני נמשך לילך אחריהם רק ואני בד' אעלוזה אגילה באלוהי ישעי ה' אדני חילי וישב רגלי כאילות לא כמו שהאומות קוראין אותם עמא פזיזא על שקדמו נעשה לנשמע אני איני מתחרט ע"ז רק אדרבה בטוח אני ב"ה כמו שמיהרתי בדוברי כן ישיב רגלי כאילות לרוץ במהרה לדבר מצוה כי הבא לטהר מסייעין אותו ונקל מאוד לקיים התורה לא כאומות שאומרים שקשה לקיימה והקב"ה ישיב רגלי כאילות לדבר מצוה ועל במותי ידריכני היינו מה שהי' גבהית שלי מתחלה במה שאמרו נו"נ וז"ה גדלות גדול לישראל כן ידריכנו לזה שבסוף והי' ג"כ ניכר שטוב עשו ישראל למנצח בנגינותי שמה שאמרו ישראל נו"נ זה נמשל לנגינות וכמ"ש בשה"ש כי קולך ערב ודרשו במדרש שזה הקול הוא של נו"נ וכ"נ הכא שעיקר הנגינה אצל הקב"ה אינו זמר רק עיקר הניגון הוא הדבור נאה ביראת ד' וקבלת מצותיו וז"ש שבטוח בהקב"ה שכאשר התחיל לומר נו"נ יהי' נחשב זה להתפארות וגבהות כן נמי ידריכני בדרך הזה שאקיים התורה ויבוא משיח צדקינו למנצח בנגינותי שבנגינות הללו של נו"נ אנצח את הגוים ויכירו הכל כי דבר גדול עשו ישראל באמירת נו"נ אמן כי"ר. ויש להוסיף בביאור מ"ש ואני בד' אעלוזה אגילה באלהי ישעי דלכאורה הוא כפל לשון במלות שונות אך נראה דיש חילוק בין עלז ובין שמחה או גילה שגילה ושמחה נקרא על העבר כגון שכבר הרויח במו"מ זה נקרא שמחה ועלז נקרא על להבא כגון שעשה מו"מ שלפי הנראה יוכל להרויח הרבה זה נקרא עלז וא"כ העושה מו"מ טוב שיש להרויח בו ובאמת הרו"ח בתחלה ה"ל עליזה ובסוף שמחה וכ"נ בעסק התורה בתחלה שקבלו התירה וקבלו את הקב"ה לאלהים הי' להם עליזה שעשו מסחר טוב עם הקב"ה שיש בידם להרויח הרבה אם וקיימו אותה ואח"כ כשמקיימין ומסייע להם הקב"ה ונותן להם שכר ה"ל שמחה וז"ש ואני בד' אעלוזה שכעת ה"ל עליזה שנתדבקו בד' אך אקוה כי אח"כ אגילה באלהי ישעי כשיושיע לי באמת וכ"נ י"ל הפסוק וצדקים ישמחו יעלצו לפני אלהים דהנה העושה המצוה יש בידו ב' עניני שמחה הנ"ל דעל לעבר יש לי שמחה דשכר שלו כמונח בקופסא גם י"ל עליזה על להבא דמצוה גוררת מצוה ויוכל עוד להרויח וז"ש וצדקים ישמחו יעלצו לפני אלהים שיש בידם שני שמחות הנ"ל וי"ל ג"כ סוף הפסוק שמסיים וישישו בשמחה דהנה החילוק בין ששון ושמחה דשמחה הוא רק בקרב האדם בפנים וששון הוא חוץ לנפש שמראה השחוק בחוץ ולפעמים משכחת לה זה בל"ז שלפעמים האדם שמח ואינו מראה השמחה לחוץ ולפעמים מראה השמחה לחוץ ולבו בל עמו והנה הצדיקים בעוה"ז אף שמקיימין התורה ויש להם שמחה אין מראין השמחה לחוץ דשחוק אסור בעוה"ז ובפרט דאל תאמין בעצמך וגילו ברעדה כתיב והוי השמחה רק בפנים אבל לע"ל בעוה"ב אז רשאין להוציא השמחה לחוץ והוא הנקרא ששון ול"ת שאולי יהיו מוכרחין לעשות בפועל מפני הקב"ה ולבם בל עמם לזה אמר וישישו בשמחה שפיהם ולבם שין וא"ש בעזה"י:

וע"פ הרמזים האלה י"ל מה שייסד הפייטן עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני תואר כלה מאוד נתעלה בקבלת יום זה עשרת הדברים הפייטן הנ"ל אינו דהול"ל בקצרה עליונים ותחתונים עלזו או ששו שנית מ"ש בקבלת תורה הכתובה מסיני תצא אלפים שנה קודם בריאת העולם היתה התורה כתיבה ואיך אמר שכתובה מסיני והול"ל בקבלת תורה בסיני וגם מה המשך י"ל עם תואר כלה מאוד נתעלה. אך נראה עד"מ במדינה שהי' האנשים מסתתרין בצמר ופשתים וכדומה והי' מוכרין אותה למדינה אחרת אשר שם בעלי מלאכות גדולות שעושין מצמר ופשתן כלים יקרים וחוזרין ומוכרין לאנשי מדינה עצמה שמכרו להם צמר ופשתים הזה לימים התאספו אנשי המדינה מצמר ופשתים מה לכו להוליך הצמר לשם והם יעשו סחורה וימכרו לנו הלא טוב לנו שנשתדל לעשות בפה הסחורה מהצמר ונרויח בשתיים שלא נעשיר למדינה אחרת וגם לנו יהי' בזול וכן עשו וצוו לבל יוליכו לשם שום אדם הצמר והתחילו לעשות בעצמן הסחורה ההוא אך אנשי המדינה הרחיקה היו מסוגלים לזה גם ה"ל הסממנין שנצרכין והי' הסחורה בתואר והדר אבל הם ל"ה מסוגלים לזה ול"ה הסממנין והי' הסחורה מקולקל מאוד לא תואר ולא הדר ויהי בראותם שא"ל דמיון להסחורה של המדינה הרחוקה התחילו להתחכם מה בצע שלא נמכור לשם והם לא ירויחו הלא לנו לא יהי' ריוח בדבר כיון שחין אנו יכולין לעשות סחורה יפה כמותם נחזור הדבר ליושנה ויהי' טוב לשנינו וכן עשו הנמשל הוא שהנה התורה היתה בשמים ורצה הקב"ה ליתנה לארץ למרחקים התכלית הוא כדי שיקיימו ישראל התורה והמצות ויחזרו ויוליכו הסחורה לשמים כדי ליזון מזה את מה"ש כמשחז"ל בזמן שישראל ערש"מ מוסיפין כח בפמליא ש"מ וכן פרשתי לעיל הפסוק לאור חציך יתהלכו א"כ עיקר נתינה התורה למטה כדי שישראל יעשו ממנו אורות גדולים ואור ההוא יחזור למעלה לשמים לכך טענו המלאכים הפוכי מטרתא למ"ל ליתן את התורה למרחקים כדי שיחזרו ישראל אותם למעלה וירויחו ישראל שכר הרבה מוטב שתשאר בשמים והם יקיימוהו אך הקב"ה השיב להם כמ"ש במדרש מה כתיב בה לא תנאף לא תגנוב כלום יש יצה"ר ביניכם והנה זה פשוט שודאי המלאכים ג"כ ידעו מזה שכל המצות הללו ל"ש אצלם רק רצו לקבל התורה שבאמת למעלה בשמים לא הי' כתוב בתורה לא תגנוב רק כל מצוה ומצוה יש לה אור גדול למעלה ע"י השתלשלות העולמות האור הגדול ההוא בירידתו למטה כ"מ שירד יותר נתגשם יותר כפי ערך העולמות שיורד בהן ובהגיע למטה בעוה"ז שהוא גשמי ממש נעשה מהאור הזה לא תגנוב ולכך המלאכים בקשו לקבל התורה ותשאר למעלה ולא יהיו נעשה לא תגנוב וכדומה והם יקיימו הסוד והאור של מעלה אבל הקב"ה השיב להם כיון שא"י לעשות ממנה סחורה יפה כמו לא תגנוב שאז ניכר מעלת התורה איך יכולה להשתנות לדמיון הזה גם אם ב"א ילידי אשה מקיימין מצות הללו שטבע שלהם נמשך שלא לקיימם זה חידוש גדול ובזה נתייפית התורה מאוד ולכך נטל הקב"ה את המלאכים עמו להר סיני כדי שיראו למטה בסיני איך התודה נשתנות ששו למפרע על שלא עבדוהו למעלה ששם ל"ה נעשה ממנה סחורה כזו ולכך הי' אז שמחה לישראל ולמלאכים יחד שהמלאכים ששו שלא עבדוה למעלה ולכך נאמר לשון ששו שהוא שמחה ממש וישראל ג"כ שמחו כיון שניתן להם התורה יכול להיות שיקיימוה ויטלו שכר הרבה והוי טוב שנראה בעיניהם שירויחו ונאמר בהם לשון עלזו שהוא על להבא ושייך לשון עלז וז"ש עליונים ששו לשעבר ותחתונים עלזו להבא והיינו בקבלת התורה הכתיבה מסיני דוקא איך הוא נכתבה למטה בסיני שנשתלשלה בעוה"ז ונעשה ממנה מצות גשמיות ובראות המלאכים כן אף הם שמחו שלא עבדותו למעלה והיינו מפני שתואר כלה מאוד נתעלה בקבלת יום זה עשרת הדברים שהתואר שיש לה בעוה"ז שנעשה ממנה מצות עשרת הדברים תואר זה מאוד נתעלה מהתואר שהי' להם בשמים ולכך ששו המלאכים וא"ש על נכון בעזה"י:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה