גאולת עולם על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישרא' ברוך הוא. אפש' במשז"ל במקום שמצינו גדולתו של הקב"ה שם מצינו ענותנותו, ואמרו ז"ל בתנחומא פ' עקב שאמר הקב"ה לישראל איני אוהב אתכם על שאתם שומרים מצותי שהאומות עושים מצות שלא נצטוו יותר מכם והם מגדילים שמי יותר מכם שנאמר כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים אלא בזכות שאתם ממעטין עצמכם לפני אני אוהב אתכם עש"ב ומוכח שעיקר התורה והמצות הוא הענוה ואם לאו ח"ו טוב ממנו הגוי ח"ו והיינו שהקב"ה נתן תורה ע"י משה רבינו ע"ה שהי' עניו מכל ובהר סיני שהיה נמוך וכביכול ירד על הר סיני לתת התורה להראות ענותנותו הגדולה מאד מאד, ואפשר שזה רמז ברוך המקום כי במקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו ברוך הוא וס"ת המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה גימט' עניו.. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל מצד שהם ענוים ולזה הוא עצמו נתן התורה וירד ה' על ה"ס ברוך הוא, כי זה עיקר התורה וסימן לדבר עניו בגימטריא קול כי הקול קול יעקב נחשב לפניו ית' הקול כשהוא עניו כמספר קול.
פסקה ב
חכם מה הוא אומר מה העדות כו'. אפשר לו' כמ"ש בזוה"ק דכשהיו ישראל במצרים כד בעא קוב"ה לקרבא לון לגבי' יהב לון אתר דלחם עני דאיקרי מצה נוקבא בלי דכורא אתקריבו לגבי מצה בקדמיתא כיון דקריבו יתיר עייל לון קוב"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה איקרי מצוה עיין דבריו הקדושים באורך פ' ויצא הנה כי כן זו שאלת חכם דכמה דינים מינים ממינים במצה בקצירה וטחינה ולישה ועריכה ואפיה וסדר אכילתה וכל אלו הדינים השייכים למצה לא שייך גבן דאחר צאתנו ממצרים זכינו לאתר דאיקרי מצוה, וא"כ מה העדות והחקים והמשפטים אשר ציוה ה"א אתכם דייקא והלא כל זה היה שייך לאבותינו בארץ מצרים דשם זכו לבחינת מצה לא לכם ולנו דאח"ך זכינו למצוה ולמה כל הדינים בדיני מצה, ויאמר אביו כהלכות הפסח כלו' הבט ימין וראה הלכות הפסח והלא הפסח היה לבזות לאלוה של מצרים טל"ה תניא והכי אמר רחמנא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן, והאידנא לא שייך גבן כל זה, אלא דהוא זכר לק"פ שעשו אבותינו, ותו דינא אין מפטירין אחר הפסח כדי שישאר הטעם והכל זכר לק"פ של מצרים שיהי' הטעם בפינו ליפרד מכל מחשבת פיגול, והשיב לו ע"פ דרכו, אמנם בעיקרו של דבר לא דק דה' ציוה לעשות מצה והיינו מצוה ג"כ, וזה דקדוק אף אתה אמור לו ומה הלשון אף אתה דמשמע תוספת, אלא רמז דהחכם בעצמו בשאלתו לא דק כי הוא עצמו תירץ לחקירתו באומרו אשר ציוה ה"א וא"כ הוא מצוה מאת ה' ומאי בעי, לכך אמר אף אתה אמור לו כלומר מלבד דהתירוץ בשאלתו עצמה דה"א ציוה, עוד השב תשיב כהלכות הפסח כו' ככל אשר דברנו ודוק היטב. [ובטעם המצוה הזהר הקדוש ביאר דצריך בכל שנה לזכור ימים אלו ולאכול מצה וכבר רבינו האר"י זצ"ל שנה ופיר"ש דברים העומדים ברומ"ו של עולם והדברים עתיקים].
פסקה ג
רשע מה הוא אומר מה העבודה כו'. פי' הרב המקובל עיר וקדיש הרשב"א הלוי זלה"ה בפירושו כ"י דהרשע מבזה המצוה ומזלזל בה והוא יאמין היות השלמות בהשכלה לא במעשה כאשר הוא דעת אותם אשר לא זרח אליהם אור התורה ויראה ולכן דורש רעה מה העבודה הזאת לכם כלו' מה השלמות המושג במעשה אשר אתם עושים כי מאס בדבר ה' ותרע עינו במצות המעשיות האלה ומאחר שחול האלהות בנו הנה הוא ע"י המצות המעשיות ואפי' כלנו חכמים יודעים את התורה אם לא נקיים המצות לא יחול האלהות בנו וזה הרשע זלזל במצות והוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, והושב לו בתורה זבח פסח הוא לה' כלו' ראה אתה הרשע כי ע"י המצוה הזו אשר בזית חל האלהות בנו ודבקה עמנו ההשגחה אלהית עד שהי' מדלג מבתינו לבתי אויבינו ואת בתינ"ו הציל דוקא ולכן מצא מקום המגיד לדרוש אף אתה הקהה את שיניו כו' לדרוך דרך התורה לי ולא לו ואלו היה שם לא היה נגאל ומתשובת רשע הכתובה בתורה למד כן ופסוק בעבור זה לסימן נקטיה גם להורות כי אז היינו בריה חדשה וז"ש עשה ה' לי לי עשה ממש כי לפי שארץ מצרים היתה מלאה גלולים מחכמות ודעות זרות ואני נמצאתי שמה הוצרך לעשות לי בריה חדשה וזה הרשע אלו הי' שם לא הי' נגאל כי אינו מאמין בשלימות מעשה המצות וחדל מעשות הפסח ולא הי' נגאל.
פסקה ד
תם מה הוא אומר מה זאת וכו'. אפשר דלפי תומו ראתה עינו דגם הנשים אומרות הגדה ולכך שאל מה זאת שהיא מ"ע שהזמן גרמא ולא דמי למצה דאיכא הקישא דכל דישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים הוציאנו אנשים ונשים ואף הן היו באותו הנס ומזה חייבות מדאורייתא כדמשמע ממ"ש התוס' במגילה דף ד' משם ה"ר יוסף איש ירושלם, א"נ בחזק יד הוציאנו לכלנו וחייבות מיהא מדרבנן ואתי כתירוץ ראשון של תוס' שם דבמ"ע דאורייתא איכא שאף הן מדרבנן, והרב בית דוד א"ח סי' רנ"ז פטר לנשים מההגדה והרב המופלא מהרח"א בר דוד זלה"ה בקונטרס שבסוף ס' אשדו' הפסגה השיגו מדברי הרב החינוך פ' בא ע"ש וק"ק אמאי לא מייתי מתוס' מגילה הנזכר והתוס' בסוכה דף ל"ח שהבאתי אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף או"ח סי' תע"ג ושם הבאתי דברי הרב החינוך הנזכר ג"כ ע"ש באורך, ועמ"ש בעניותי בס' הקטן מחב"ר ובקונטרס אחרון שם סי' תע"ג ובדברים אחדים בסופו דף קפ"ד ע"ש.
והרב הגאון מהר"א מקראקא ז"ל בס' מעשה רקח מס' בכורות פירש בחקירה אחת דכיון שמתו הנקבות שהיו בכורתות במצרים כמ"ש בש"ר א"כ אמאי אינן טעונות הנקבות פדיון וניחא לי' להרב ז"ל דהזכרים היתה מדה"ד מקטרגת עליהם כמ"ש ז"ל והיו בסכנה הבכורות למות אך הנקבות לא הי' קטרוג עליהן דבזכות נ"ץ נגאלו ישראל ממצרים וכיון שלא היו בסכנה אינם חייבות בפדיון וז"ש מה זאת אחר שאמר בבניך תפדה בניך ולא בנותיך כאן הבן שואל מה זאת ויאמר אביו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שלא היינו ראוים דמה אלו אף אלו וא"כ הזכרים היו מסוכנים ולא הנקבות זהת"ד הרב ז"ל וכבר הבאתי דבריו בקונטרס זרוע ימין והובא בפני דוד ע"ש וצ"ל לדברי הרב ז"ל דאף בהמות ישראל היו בסכנה שימותו בכורות הבהמות של ישראל דמדה"ד הי' מקטרג על גופם וממונם ומשו"ה כל פטר רחם בהמה קדוש שמדה"ד היה מקטרג על בהמות ישראל להפסיד ממונם, לא כן נקבות ישראל שהי' צדקניות ולא הי"ל סכנה ח"ו.
ואני הדל עמדתי בחקירה זו בקונטריס שמחת הרגל וחתרתי לישב, ועתה נראה בעיני דאעיקרא אין כאן חקירה כי הנה העבודה היתה בבכורות, ובצאת ישראל ממצרים הוקדשו הבכורות לעבוד עבודת ה' כמו כהנים וכן פ' משפטים כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות והם הבכורות כמו שפירש"י שם. ואח"ך חטאו בעגל ונפסלו הבכורות ונבחרו הכהנים ולקח הלויים תמורת הבכורות כמ"ש פ' בהעלותך והבכורות העודפים על הלוים נפדו בה' סלעים וז"ש פ' בא וכל בכור אדם בבניך תפדה דהיינו אח"כ שחטאו ולקח הלויים תמורתם כמו שפי' המפרשים, ומעתה כיון שהבכורות נתקדשו להקריב לזה לא הוקדשו הנקבות דהם פסולות לעבודה ולא נבחרו והפדיון נמשך אחר שחטאו לזכרים שהיו קדושים, והנקבות מעיקרא לא קדשי ואינן טעונות פדיון, וזה נראה פשוט והרי הוא כמבואר.
ועוד אפשר לרמוז בשאלת התם במ"ש בזהר הקדוש דבמצרים לא זכו ישראל אלא לבחינת השכינה מצה אות ה' ואח"ך בצאת ישראל ממצרים זכינו למצוה בחינת דכורא ונוקבא ע"ש וזו שאל מה זאת אם במצרים שלא זכינו עדיין למצוה נצטוינו לאכול מצה, עתה אחר שזכינו למצוה מאי שיאטה דמצה, ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו וכו' כי לא הי' מדה"ד נותנת שיגאלו דמה אלו אף אלו והקב"ה ברב רחמיו הטה אלינו חסד וקרבנו ולזכור זה אנו אוכלים מצה לזכור כי הפליא הוא ית' חסדו לנו והיה מקרבנו לאט לאט ובתחילה זכינו לבחינת מצה.
פסקה ה
ושאינו יודע לשאל וכו'. כתב הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ש הלוי בן אלקבץ זלה"ה בפירושו כ"י וז"ל לאו בשופטני עסקינן אבל הוא ירא וחרד לדבר ה' ואינו שואל מפני היראה מהשגיאה ואינו יודע לסדר שאלתו על כל ענין וענין ככל אחיו ולכן פתח לו שתלהיבהו לשאול ותמשיכהו בדברים עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו וזהו והגדת לבנך לשון המשכה שתמשיכהו בדברים עד יסיר מחסום מפיו וימהר לדבר צחות עכ"ל לעניננו, וכדבריו דייק אומרו ושאינו יודע לשאול דהו"ל לומר ושאינו יודע ותו לא אבל דקדק ושאינו יודע לשאל כי יודע הוא ומבין רק שאינו יודע לסדר שאלה כאחיו אחד חכם ואחד תם.