גאולת עולם על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הלל
מסיימים את ההלל
פסקה ב
לא לנו ה' לא לנו. אפשר לרמוז ונבין הכפל כי רשעים מהפכים מדת רחמים למדה"ד כמ"ש רבי' האר"י זצ"ל ע"פ זכור ה' מה שם מ"ה רחמים היה לנו גימט' אלהים עכ"ד, וז"ש לא לנו ה' מסדר צלותא שמדת רחמים לא תתהפך למדת הדין וז"ש לא לנו ה' כלומר ה' מדת רחמים לא יהיה לנו גימטרי' אלהים, ולא זו אלא גם מדה"ד לא לנו לא יהיה מדה"ד כי לנו גימט' אלהים, כי לשמך תן כבוד אפ' לשמך מ' ת"ן גימטרי' אהי' בג' מילויים קס"א קמ"ג קנ"א בהסיר ד' אותיות שרשיות והכולל גי' תן כבוד גי' לב בסוד מוחין דאוא"י על חסדך המשכת החסדי' ועל אמיתך ת"ת וא"ש ההי"ב.
פסקה ג
חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. אפשר במ"ש המפרשים ז"ל דאמרו רז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו בני מעוהי אלא מאריך אפיה וגכי דילי'. נמצא דהוא מרחם אבל לא לוותר אלא מאריך אפיה וזהו שמרחם להאריך זמן אולי ישוב או עתיד לעשות מצוה או דנפיק מיניה זרעא מעליא גם בגמרא אמרו פ' הערל דלא מהלינן ביומא דשותא וכו' והאידנא דשו בי' רבים ושומר פתאים ה', גם בא"ה סי' ט' הדין הוא דאשה שמתו לה שני אנשים לא תנשא לשלישי וכתב הרב תרומת הדשן סי' רי"א דדשו בי' רבים ושומר פתאים ה'. וז"ש חנון ה' כי חונן ומרחם אבל לא תימא דמוותר רק צדיק דינו אלא דמאריך אולי ישוב או דנפיק זרעא מעליא וגם במדה"ד רחום בדין וז"ש ואלהינו מרחם, ועוד שומר פתאים ה' הגם כי דלותי מן התורה כגון שע"פ התורה לא מהלינן ביומא דשותא וגם למ"ד קטלנית לא תנשא ונמצא כי דלותי לפום דינא וכיוצא בזה עכ"ז שומר פתאים ה' מדת רחמים ולי יהושיע.
א"נ במ"ש הרא"ש פ"ק דראש השנה אני ה' קודם שיחטא שגלוי לפניו שיחטא וכתבנו בעניותנו בפ"ע שאינו מסתכל במה שעתיד לחטוא אלא באשר הוא שם ולטובה מסתכל וז"ש חנון ה' וצדיק קודם שיחטא דאינו מסתכל רק באשר הוא שם ואלהינו מרחם אחר שיחטא שרואה המצות שעתיד לעשות.
ואפשר לפרש דלותי ולי יהושיע במה שהאריך הרב פרשת דרכי' דרוש י"ב ותורף דבריו הנצרך לעניננו בקיצור נמרץ דאמרו רז"ל כי בברחו מפני אבשלום הי' מתכפר בשעירה כהדיוט וכשחזר למלכות הו"ל כמלך מחדש וגדולה מכפרת ונתכפר חטאו ע"ש באורך וברחב נפלאות מתורתו, וז"ש שומר פתאים ה' כמוני ששאלתי שתנסה אותי והוה מאי דהוה ואחרי כן דלותי כשברחתי מפני אבשלום לתת השעיר"ה לפני המזבח כהדיוט ועי"ז ולי יהושיע דכשחזרתי למלכותי גדולה מכפרת ונתכפר לי חטאי שובי נפשי למנוחיכי למלכות כי ה' גמל עליכי שיבא בלבול זה מאבשלום לטובה כי כשאחזור גדולה מכפרת.
ופירש בס' ארץ החיים דלותי ולי יהושיע במה שעשיתי עצמי כעני ודל אני נחשב כעני ובזה יש לי תירוץ להורות תשובת יחיד ואמר כי במדת הענוה הקב"ה מוחל כל העונות ובזה שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות לפעמים נגזר מיתה על החוטא ובמדת הענוה נתבטל ואם נגזר שימותו בניו את עיני מדמעה על מיתת בנים ואם גלות את רגלי מדחי עכ"ד.
ולפי דרכו אפשר במה שפירשנו בעניותנו ויקרא משה להושע בן נון יהושע ותרגם יונתן וכד חמא משה ענותנותי' וכו' וראשונים שאלו מה ענין ענוה לכאן ופירשנו לפי קצורנו במ"ש רבינו האר"י ז"ל דהגאה פוגם בשם י"ה א"כ דין הוא שהעניו נשפע משם י"ה גם על ידי הענוה נמחלים כל עונותיו לזה מצא מקום משה רבינו ע"ה להתפלל על יהושע בשם י"ה יה יושיעך מעצת מרגלים וא"ש מ"ש בתרגום וכד חזא משה ענותנותיה דיהושע דבענוה נשפע משם יה ואם נמחלים עונותיו דין הוא שלא יחטא ויקרא משה להושע יהושע ונתן שם יה בראש שמו להושיעו, ובזה אפש' לפי מש"ל משם התנחומ' פ' כי יעקב בחר לו יה שם רמז דמה שרצה הקב"ה בישראל הוא על הענוה לבד וזהו כי יעקב בחר לו יה דשם זה נשפע על העניו ועל זה דוקא ישראל לסגולתו וכמ"ש בתנחומא כי לזה בחר ה' בישראל שהם ענוים, עוד נקדים מ"ש הרב זרע ברך ח"ג דמי שהוא עניו אינו בא לגלגול, והטעם נראה פשוט דכיון דהעניו נמחלים לו כל עונותיו א"צ גלגול לתקן חטאתיו כי בעודו בחיים נתכפרו לו, ובעבור הענוה אפשר שיזכה לקיים מ"ע החסרים לו וז"ש דלותי דשואי אנפשאי כעני, ולי יהושיע י"ה בראש דשם י"ה מגן בעדי בעבור הענו', ומטעם זה שובי נפשי למנוחייכי בג"ע שלא תצטרכי לבא בגלגול כי ה' גמל עלייכי בשכר הענוה, והטעם שהעניו לא יבא בגלגול כי חלצת נפשי מכל הגזרות כמו שפירש הרב הנזכר דע"י הענוה נמחלים העונות ולזה לא יש גלגול, אתהלך לפני ה' בארצות החיים בג"ע, ואמר אתהלך יובן במ"ש המפרשי' דהמלאכים נקראים עומדים, ואם הצדיקי' מזכים הרבים או מניחים תלמידים ובנים טובים כל מצוה שעושים החיים מסיבתו יש להם חלק וגם בג"ע מרויחים ונקראים הולכים, וכזה פירש הגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל מש"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה כמ"ש במקום אחר, ודהע"ה זיכה הרבים ותקן ס' תהלים והניח בנים ותלמידים טובים לז"א אתהל"ך לפני ה' כי כל מצוה ולימוד שעושים בני ותלמידי יש לי חלק.
פסקה ו
דחה דחיתני לנפול וה' עזרני עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. אפשר דכלפי דומה ידבר אשר קטרג על דהע"ה והקב"ה הצילו דנתן גט ולא שמש בה אוריה לעלמין כמ"ש בהקדמת הזוהר הקדוש. וגברו רחמיו אשר הי' הנסיון בבת זוגו בת שבע דמזה נמשך דאוריה לא שימש בה דאם הי' הנסיון באשת איש גמורה ואינה שלו הי' צרה גדולה וזה אפשר כונת הפ' לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי וחוץ מהפשט רצה לרמוז שהי' הנסיון בבת שבע בת זוגו וז"ש עזרתה לי מלשון אעשה לו עזר כלומר לולי ה' עשה דבת שבע היא אשתי בת זוגי וזהו עזרתה לי דמזה נמשך שהיא ערוכה בכל ושמורה לי ולא שמש וכו' כמעט וכו', וז"ש דחה דחיתני ונקדים מ"ש הרב פני יהושע בהקדמה על לשון הזוהר, והעיר דענין הגט בפהרסי' ובודאי דדומה ידע ואיך דיבר שקר לפני ה' דדוד קלקל ברית בערוה ותו להבין מה שאמר אי הכי הו"ל לאורוכי תלת ירחי מאי אי הכי. ופי' הרב ז"ל במ"ש רש"י דלא הגיעה לעונת הפעוטות אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה בגיטין דף ס"ד וק' מבת שבע קטנה ואיך נתגרשה. ותירץ דכיון דהיו מולידים בני ו' שנים גם שני הגדלות פחותים וכו' והוי גט. אך דומה סבר דאין לחלק ואינו גט ומשום הכי אמר דוד דקלקל וכו' אבל על ההבחנה לא קטרג דקטנה אינה מתעברת ולא יש איסור הבחנה בקטנה אך אינו גט, וכשהשיב ה' דכבר נתגרשה א"כ צריך לחלק בשנות הגדלות דמשתנים א"כ ק' הבחנה וז"ש אי הכי הו"ל לאורוכי דבלא זה הייתי אומר שקטנה היא וליכא הבחנה דאינה מתעברת זהו תורף דבריו ז"ל, וז"ש דחה דחיתני שתי דחיות א' בטענת שאינו גט שהיא קטנה וכי אמר ה' שהגט גט דכיון דנתנו לה גט חכם או חכמים הלכה כמותם דהתורה נמסרה לחכמים ולא בשמים היא לומר דאינו גט, ואח"כ דחיתני דהו"ל לאורוכי ג' ירחי השתא דהורו החכמים דבת קבולי גיטא היא וזהו דחה דחיתני דטען וחזר וטען ממ"נ, והשיבו ה' דאוריה לא שמש בה מפני שהיא אשתו של דוד ולכן לא אסתייעא לי' לנהוג בה אישות, וז"ש וה' עזרני כבר גזר שזו עזרתי אשתי היא ולכך לא נתנו לשמש, עזי כלומר תורתי שהתורה נתנה לנו ולא בשמים היא שיאמר דומה שאינו גט, וזהו עזי מסיבה שהתורה שלי, וגם מה שאני קם בחצות ומשורר וז"ש וזמרת יה שזו עמוד גדול לעבודה והכל תלוי בזה כמ"ש בזהר הקדוש ודהע"ה בזה תקן הנצח והירך שנפגם והוא תקון גדול לו' וזהו וזמרת יה וגם שהי' עניו ושם יה בעזרו כמש"ל ויהי לי לישועה הן הנה היו סיבה להצילני בזהר ח"א דף קע"ח דרש דחה דחיתני על סט"א ע"ש וממנו נקח לדרכנו בס"ד. [וידוע מ"ש בספר הקדש קנה בפי' לא בשמים היא שבחינת שמים לא הסכים והבאתי אמרי קדוש בס' הקטן פתח עינים שם פ' הזהב ולפי דבריו צ"ל דרבי אליעזר אמר מן השמים יוכיחו מבחינת שמים ובא בת קול ואז אמר ר' יהושע על הבת קול לא בשמים היא ואינו בחינת שמים והיל"ל הבת קול כי בשמים מסכימים לדברי רבי אליעזר. ובפרט שהוא עצמו העמק שאלה מן השמים. נמשך לזה אפשר לרמוז לולי ה' שהוא בחינת שמים עזרתה לי שהוא הסכים בזה כמעט וכו'. והכא כתיב וה' עזרני ר"ל הוא ובית דינו.
ומ"ש בפנים משם הרב פני יהושע בענין זה עמדתי זה שנים והבאתי ראיה לסברת הרמב"ם דקטנה יש לה רצון ליאסר. וישבתי לדעת הראב"ד וכתוב בספר הקטן חיים שאל סימן פ"ה קצת ממה שכתבתי בזה].
מזמורי הודיה
פסקה ב
נשמת כל חי תברך את שמך וכו'. כתב הרב סדר היום לפי שבשבת יש תוספת נשמה לזה אמר נשמת כל חי תברך, ואפשר לרמוז ונקדים משז"ל כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם כת"ר ואמרו משם הגאון מהר"ר ליב זיניץ ז"ל דעל ידי כל מצוה נברא מלאך וכל מלאך הוא שליש עולם א"כ תר"ך מלאכים הם ר"ז עולמות ותוספת כתובה שליש הם ק"ג והכל ש"י עולמות והיינו דתנן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, ושמעתי כי בזה מצאנו טעם למ"ש בזהר והאר"י זצ"ל והביאו המופלא בספר קרבן שבת דף י"ט ע"ד דש"י עולמות ר"ז מהם עומדין בימין המרכבה וק"ג משמאל ע"ש ובזה א"ש דעיקר כתובה ר"ז מימין וק"ג שהם התוספת משמאל עכ"ד.
ויתכן בדרך אפשר לפרש משנתנו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כי הנה רחוק מאד ולא אפשר לקיים תרי"ג המצות ואפילו המצות שאינם תלויות בארץ ובבית המקדש כמה וכמה שלא יקיים האדם שתלויות במקרה וכיוצא, אמנם כתבו ז"ל דכיון שהאדם מקיים אשר בידו לקיים וחושק וכוסף לקיים כלם מחשבתו ואוות נפשו המה יעלו לרצון לפני ה' אל רחום ומעלה עליו כאלו קיימם, וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק יש עולמות והכפל לומר בין לצדיק שקיימם בין לצדיק שמתאוה לקיים כלם וזהו להנחיל שזה חידוש גדול לתת עיקר ותוספת כי אפי' למקיים תרי"ג הם רז עולמות דנהי דצדיק שקיימם כל ר"ז לא אנס ליה אמנם להשלים לש"י עולמות הוא מתנה טובה ונחלה מטובו יתברך שנאמר להנחיל אוהבי תרי משמע בין המקיימם בין החושק באהבתו לקיימם וזהו אוהבי, ואמר לכל צדיק וצדיק כי המטמא בריתו נאחז בש"י עולמות סט"א כמנין קרי וגורם שיונקת הסט"א מש"י עולמות דקדושה כמו שהאריך בזה הרב קרבן שבת וז"ש לכל צדיק וצדיק שומר הברית בסוד צדיק יסוד עולם.
ושמעתי משם הרב החסיד מהר"ר מרדכי ז"ל מעיר דרעא אשר במערב הפנימי שנגלה אליו אליהו זכור לטוב וגילה לו רזי תורה. הוא הי' אומר רמז בפ' זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו, עמר גימטריא יש רמז לש"י עולמות איש לפי אכלו לימודו עכ"ד, ובר מארחין אפשר במה שאני בעניי חקרתי בס' הקטן ראש דוד פ' קדושים אי מה שנוטלת אשת החכם דפלג' בהדיה אם נגרע מחלקו, ושם הבאתי משם המפרשים ז"ל דה' ברחמיו נותן לה משלו ע"ש באורך, וז"ש איש לפי אכלו' עמ"ר יש עולמות לפי לימודו אם בפשט אם בסוד וכיוצא מבחינה זו יהיו העולמות ולא תימא שהאשה מגרעת כחו שנוטלת החצי לז"א איש לאשר באהלו היא אשתו תקחו חוץ מעמ"ר כי ה' רב הסד לתת לאיש וביתו.
ולפי דרכנו אפשר לרמוז לפי אכלו הן רב הן מעט דתיסגי ליה שחפץ לקיים כל תרי"ג מצות רוצה וי"ש לו עמ"ר ש"י עולמות איש לאשר באהלו זו אשתו תקחו רמז כי הוא צדיק ואין לו מכיר אלא אהלו ולא הלך אחרי שוא הסט"א, אז זוכה לש"י עולמות כמספר עמ"ר ובזה מכניע הסט"א בזכות עמ"ר עין עשו, מר גימט' עמלק, ומטעם זה אמרו רז"ל דמצות העמר מכניע עמלק וכמו שכתבנו בעניותנו במקומו.
וזה רמז נשמת כל חי ר"ל נשמת צדיק שומר הברית דצדיק איקרי חי בסוד היסוד הנקרא כל וזהו נשמת כל חי הצדיק בצדקו דנוחל עולמות בעבור שקיים תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן והוא גי' תברך עם ב' כוללים למצות דאורייתא ודרבנן ועל זה תברך על כל חסד שעושה לו בתשלומי תרי"ג מצות וז' דרבנן וב' כוללים גימט' תברך: ואמר ורוח כל בשר תפאר ותרומם וכו' אפ' במ"ש פ"ק דסוטה אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים עצמו כבשר ופירש"י שהוא רך שנא' יבא כל בשר להשתחות, וז"ש ורוח כל בשר שמשים עצמו כבשר אז תפאר ותרומם וכו' כי מדת הענוה היא העולה ותפלתו תפלה על כן יאמר ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד.
מלך גואל ומושיע. אפשר במה שארז"ל דבתחלה יבא המשיח ואח"כ מלחמת גוג ומגוג והקב"ה יושיענו ואפ' דזה רמז מלך גואל ששולח המשיח, ואח"כ יבאו גוג ומגוג ונלוו אליו גוים רבים על ה' ועל משיחו ואז יושיענו ה' וזהו גואל ומושיע, ואמר פודה ומציל וכו' כמשמעו וכפשוטו על כל צרותינו בגלותנו, ומ"ש אין לנו מלך עוזר וסומך מלבד פשוטו אפשר שנכלל בזה לתגבורת היצה"ר ואמרו פ"ק דקדושין אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו וז"ש אין לנו מלך עוזר כשיש לנו התעוררות להתגבר על יצרנו אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה ואתיא כרבא פ' היה נוטל דאפי' תורה בעדנא דלא עסיק בה לא מצלא מן החטא ולז"א אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה דכשיש התעוררות הוא דוקא עוזר בכל עת ודוק היטב.
אלוה כל בריות אדון כל תולדות. אפשר דהכי פירושו אלוה כל בריות שיצר הנשמות והם באוצר הנשמות ואח"ך ברצונו יתברך מביאם בעה"ז ומכניסם בגוף על ידי איש ואשה והוא אדון כל תולדות הילודים בעולם הזה לעשות כרצונו הן לטוב והן למוטב בכל מכל.
פסקה ג
מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו וכו'. אפשר לפרש במ"ש בזהר הקדוש דהאלהים עשה שהשבטים ימשלו ביוסף ושוב יוסף משל במצרים וא"כ העבדים הם המצריים לשבטים שהם אדוני יוסף שהוא אדוניהם, ומשו"ה יצאו ישראל ממצרים ולא היה להם שליטה עכ"ד גם כתבנו בכמה מקומות מרז"ל כי היה מקום לומר דכל המכות שלקו המצרים היינו יען אשר התריס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וסרב מאד לפטור את ישראל ועל כן נגזר עליו גזרות רבות אמנם אם היה משיב כהוגן בתחינה ובקשה עדיין אפשר דהיה מניחם בעבדות אצל פרעה ומצרים. והמופת לגמר ברורן של דברים הוא שאם בצאת ישראל ממצרים הקב"ה מרחם על ישראל ולא זז מחבבם, אז למדנו דכל מה שעשה הקב"ה היה בשבילם, אך בצאת ישראל ממצרים אם עזבם ונטשם, בא האות כי כל מעשה מצרים הכל היה בעבור שהתריס פרעה ברשעו נגד ה', ואולם עין בעין ראו כל הגויים מעשה ה' כי נורא הקיפם בענני כבוד וה' הלך לפניהם ומן ובאר ונתבאר כי היה הכל בשביל ישראל הבן יקיר.
ובזה נבא אל הביאור. מלפנים ממצרים גאלתנו כלומר ממצרים ששולטים בה השרים הראשונים לכל הע' שרים גאלתנו והיא הבטחה גדולה לגאולתינו עתה מיד שאר השרים אשר אינם באותה מדרגה וכמ"ש מז"ה בחס"ל, ונתן טעם לגאולת מצרים מבית עבדים פדיתנו דלכי תדוק הם היו עבדים לנו כי הם עבדי יוסף והשבטים שלטו בו ונמצא דהם עבדי השבטים ולא היה להם בנו שום קנין ולכך לקו מאד, ואם כה יאמר האומר כי פרעה ברשעו גרם לו ולעמו מכות נמרצות ולהוציא ישראל כי התריס נגד ה' ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכהנה שטיות גדולות חס"ר תבונות כי אמר פרעה איה אפה מנחה ששלח אלהיכם וכיוצא ועוד סרב"ת המכוה להחזיק בם, אך אם פרעה הנה זה בא בשפל קול התחנה והוה מסדר המערכה לפני אל חי לא היתה כזאת ועדיין ישראל נשארים שם, לז"א לא היא וסברא גרועה היא דהא לא זז מחבבנו דהרי ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו והתמדת חסדיו מוכיחים הדברים כי לכבוד ישראל עשה הכל.
פסקה ד
עד הנ"ה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. אפשר במ"ש רז"ל כי בברכת כהנים לא יש בה תנאי כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל בין אם צדיקים בין ח"ו לא, וברכת כהנים יש בה ס' אותיות כמספר הנ"ה, וז"ש הנ"ה עין ה' אל יריאיו אל המיחלים לחסדו רמז שהוא מברכם בלי תנאי אף כי אין צדיק בארץ וכו' כמו ברכת כהנים שיש בה ס' אותיות וזהו הנ"ה עין ה' להשגיח עליהם בעינא פקיח' עינא עילאה רחמים גמורים, ואפשר שזה רמז עד הנ"ה רמז לס' אותיות ברכת כהנים שאין בהם תנאי עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך הוא ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ככל צדקותיו כן צדקה לחיים.
פסקה ו
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זאת לפנים פירשתי דמחסד אחד שעושה הקב"ה משם ישתלשל כמה נסים ונפלאות וז"ש הודו לה' כי טוב ועושה לפנים משורת הדין דמנס א' נמשך ומשתלשל חסדי חסדים וזהו כי לעולם חסדו.
נמשך לזה אפשר לפרש פ' ישעי' סי' כ"ה ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, כי ראינו מה עצמו חסדיו יתברך מאד מאד דרך משל דבקריעת ים סוף לא הכרנו אלא פלא אחד וכמש"ה נורא תהלות רבות וטובות. ואנחנו לא ידענו אלא אחד וז"ש עושה פלא. כן פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל ואתיא מכללא כי יודע הוא יתברך שימרו על ים סוף, וברוב רחמיו הכה מכות גדולות למצריים, ואח"כ כשישראל המרו על ים סוף הצילם משום קדוש ה' שאם הטביע לישראל על שהמרו בי"ס אז יאמרו הגוים שהכה את מצריים כמה מכות ולא היו חייבים דהרי ישראל אינם הגונים וטובעו בים סוף ולכן הציל את ישראל כמו שביאר הרב מהר"י קובו ז'ל, וז"ש ארוממך אודה שמך כי עשית פלא קריעת ים סוף, ומשום ק"ה הצלתם והן עצות מרחוק דעשה טצדקי להצילם דברישא הכם עשר מכות, ואח"כ משום קדוש ה' הצילם מים סוף, אמונה אומן אמונה שכדין עשית לתת להם המכות למצריים שיוסף הצדיק כיפר שני עבדות ולכך לקו שהעבידו העבדות שכבר נתכפר. אומן בקי"ס לקדש שמו יתברך, וכל זה מרוב חסדיו לרחם עלינו, וזהו פי' הודו לה' כי טוב ומטוביותו עביד טצדקי להטיב הכה למצריים כדין הגם שידע שישראל ימרו על י"ס, ואח"כ הושיע ישראל משום ק"ה א"כ הוא עושה המצאות לעשות חסד כי לעולם חסדו וכיוצא בזה דן באשר הוא שם ואינו מסתכל במה שהם עתידין לחטוא ומצילם ואם עתה אינן כדאין רואה מה שעתידין לעשות מצוה ומטיב להם במה שאין עתידין לעשות לעתיד וזהו כי לעולם חסדו כן יתן לידידו וברוך שם כבודו.
למכה מצרים בבכוריהם כל"ח ויוצא ישראל מתוכם כל"ח. אפשר בהקדמה שבתבנו לעיל דבבית אחד מתים עשרה כי היו בכורות מאביהם וזה מורה דכביכול מבחין בין טפה של בכור מאב ובין טפה שאינה בכור, ומזה נתברר שידע דישראל כלם קדושים ולא הי' בהם זנות כלל ובזכות זה נגאלו כמש"ל מבמדבר רבה פ"ג, וז"ש למכה מצרים שאינם פטר רחם עם בכוריהם פטר רחם, והטעם שהיו בכורות מאביהם וידעו הכל כי מבחין בין טפה של בכור. וא"כ ידע ודאי דישראל זרע קדש כלה זרע אמת ולכן ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו.
סוף הספר