בתי הנפש על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הלל
מסיימים את ההלל
פסקה ב
לא לנו ה' לא לנו. אפשר דהכונה לא לנו שם אלהים גימט' לנו לא יהיה מדת הדין לנו אלא לגוים תרדוף באף ותשמידם כמ"ש שפוך חמתך אל הגוים. כי לשמך תן כבוד כי ברחמיך קראת אותנו ישראל. ואמרו בירושלמי סוף ברכות חד ארכין דשמיה אלכסנדרוס הוה קאים ודאין חד לסטים א"ל מה שמך אלכסנדר. אמר אלכסנדרוס פניי לאלכסנדר וכו' ע"ש ולהבדיל עאכ"ו לשמך תן כבוד. וז"ש ושמך הקדוש עלינו קראת ודוק כי קצרתי:
מזמורי הודיה
פסקה א
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר כי מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצות אפס לא תהיה תפארתו כי הוא פעל ועשה דאלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ונמצא כי ה' ית' הוא היה עושה ואפשר זה כונת הכתוב וזכרת כי הוא הנותן לך לך כח לעשות חיל. וידוע מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דאנשי חיל ר"ל בעלי מצו' שמכל מצוה נברא מלאך א' והצדיק יש לו חיל ממלאכים שנבראו במצות שעשה עכ"ד וז"ש וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ממצות שנבראו מלאכים והוא יתברך נתן לך כח לעשותם. ולא די שמטיב עם הצדיק בעה"ז. אלא שאח"ך בעה"ב נותן לו שכר משלם על המצות שעשה ות"ת שלמד. וז"ש הודו לה' כי טוב בעה"ז שנותן כח ללמוד ולקיים מצות כי לעולם חסדו שבעה"ב משלם שכר כאלו הוא לבדו עשה המצות ות"ת:
שבשפלנו זכר לנו כל"ח. אפשר על פי מה שפירשתי בעניותי מ"ש דלות מעשים בשורך קרב צדק מאליך כי ח"ו כשלא יש מעשים טובים אין יחוד ואנו מתפללים דלות מעשים בשורך והשכינה ח"ו נפרדת קרב צד"ק היא שכינת עוזנו מאליך ויהיה יחוד וז"ש שבשפלנו דלות מעשים. ברחמיו זכר השכינה אלהים גימטריא לנו ליחדה אליו כי לעולם חסדו וכיון שיש ברכה בעולם וזה רמז זכר גי' ברכה לנו גימטריא אלהים שיתיחדו יחוד ומלכות. וישפיע החסדים למ' וז"ש כי לעול"ם חסד"ו. אז ויפרקנו מצרינו ותבא ישועת ישראל כל"ח. ויושפע שפע בעולם נתן לחם לכל בשר כל"ח. הודו לאל חסד השמים ז"א שהשפיע למ' כי לעול"ם חסד"ו.
פסקה ב
נשמת כל חי תברך את שמך. אפשר להסמיך מ"ש רבינו האר"י ז"ל וכתבו מז"ה בחס"ל ז"ל דמשה רבינו ע"ה לקח עדיי ישראל. וכן אמרו בש"ס ויתנצלו בני ישראל את עדיים ומשה יקח את האהל לשון אור. ומשה רבינו ע"ה בשבת באים לו אורות גדולים. ובטובו מחזיר לישראל עדייהם וזו היא הנשמה יתירה שבא לישראל בשבת עכ"ד ואמרו בר"מ כי נשמת ע"ה בשבת יש לת"ח בחול. ואפשר דלהיות דחכם מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל דז"ש בש"ס משה שפיר קאמר. א"כ חכם זה שיש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה זוכה גם באור העדי שלקח משה בימי החול ושפיר קאמר דנשמת ע"ה בשבת יש לחכם בחול. והנה נסח נשמת כל חי תקנוהו עיקרו בשבת קדש שבא לכל ישראל נשמה יתירה וזה רמז נשמת ר"ת נשמת שבת ממשה תבא. ובודאי דהצדיק וחכם שבחול יש לו נשמה יתיר' של ע"ה בשבת בשבת עתה יגדל נא כח נשמה יתירה שלו. וז"ש נשמת כל חי חי הוא צדיק ובכלל שהוא ת"ח וכמ"ש פ' ב"מ אמינא לך דחיל חטאין ואת אמרת צורבא מרבנן. תברך את שמך. ורוח כל בשר כלפי נשמת המון ישראל דלגבי הת"ח נחשבת רוח, אידי ואידי בהודא"ה לברך ולהודות ולשבח לו יתברך. ...
אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל. אפ' ד' לשונות כנגד ד' גליות שמושיענו מכלם. מלך עוזר וסומך תדיר על דרך שכתבו התוס' בחולין דף מ"ט דממ"ש מסייע כהני משמע דרגיל ע"ש.
פסקה ג
מלפנים ממצרים גאלתנו. פי' מהקליפה של מצרים מבית עבדים ארץ מצרים התחתונה פדיתנו. ברעב זנתנו וכו' להורות שכל מה שעשה במצרים לאהבת ישראל כמשז"ל.
פסקה ד
בפי ישרים. בפ"י גי' הויה אדני עם הכולל שתמיד כל מעשיהם לש"ם שמי"ם ליקבה"ו תתרומם בסוד גדלות. ובקרב קדושים תתהלל. הוא ברחמיו יזכנו לשרתו ולברך בשמו ולעסוק בתורה ובמצות דברי אלהים חיים.
ת"ו ש"ל ב"ע הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: כל הנשמה תהלל יה הללויה:
סוף הספר