אור ברסלב
בשמים ראש סימן לז

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן לז

סימן לו

שאלה לענין שני מוהלים בשבת אם בידינו להתיר למול ע"י שני מוהלים בשבת אם לא:

הנה ראיתי מבוכה בין גדולי האחרונים מר אמר הכי ומר אמר הכי והנה בעל הנו"בי מה"ת סימן כ"ב לא"ח החזיק ביד הרמ"א דשרי למול ע"י שני מוהלים בשבת דומיא דמצינו בקרבנות בשבת שהיה זה שוחט וזה זורק ומקטיר וה"ה נמי במילה שרי ע"י שני מוהלים שזה מל וזה פורע וע"ש שהביא דברי הרש"ל בים של שלמה ביבמות בפרק הערל סימן ג' וכ' הנו"בי על הרש"ל בזה"ל שהפריז על המדה לומר שאפי' חיוב כרת יש על המוהל כשאינו פורע בשבת ומה דאמרינן בשבת בפרק ר"א דמילה שאם לא הלקט מצי אמר אנא עבידנא פלגא דמצוה התם במל ופרע רק שנשארו ציצין המעכבין ואף שמעכבין מ"מ עבד עכ"פ פלגא דמצוה משא"כ במל ולא פרע לא עשה מצוה כלל רק הפורע הוא העושה ולכן חייב הראשון כרת כי אפי' חצי מצוה לא עבר ע"כ דברי הרש"ל וע"ש בנו"בי מה שהרבה לתמוה על דברי הרש"ל שמחייב כרת להמל שלא גמר הפריעה וגם שלפע"ד נראין דברי הרש"ל תמוהים ואמינא להוכיח דאין לדון על המל שלא פרע באיסור תורה ואביא גם אני בשנא אהבתי דברי חכמים הקדושים והטהורים ראיות ברורות מדברי הש"ס יתנו עדיהן ע"ז על מל ולא פרע בשבת שחלילה לדונו בהכרת ואביא ראשית:

דהנה בש"ס שבת דף קל"ג איתא גבי מילה בצרעת אמר מר בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול דברי ר' יאשי' ופריך הא ל"ל קרא דבר שאינו מתכוין הוא ודבר שאינו מתכוין מותר אמר אביי לא נצרכ' אלא לר"י דאמר דבר שאינו מתכוין אסור וכו' ופריך ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד ליה וכו' אמר רב משרשיא באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו מתכוין ופריך ואי איכא אחר ליעבד אחר וכו' דאמר ר"ל וכו' כל מקום שאתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת ומשני דליכא אחר עכ"ד הש"ס והנה קשיא לי דמה פריך הש"ס ואי איכא אחר ליעבד אחר ובשר ל"ל הרי כיון דמצות הבן על האב ומחויב האב למול בנו בתחלה כדילפינן בקדושין דף כ"ט ע"א מקרא וא"כ אצטריך בשר לענין האב גופא שיוכל לקיים מצות מילה בצרעת אצל בנו זה דאי משום דגם ע"י אחר ע"י שיהיה האחר שלוחו של האב דשלוחו כמותו הרי זה האב יכול לקיים המצוה דזה אינו דהרי כיון דהשליח ל"ה בר חיובא כיון דאצלו ליכא איסורא שאינו מתכוין ה"ל כדמצינו בעלמא שכתבו התוס' בקדושין דף מ"ג ובב"ק דף ע"ט דהיכא דהשליח שוגג יש שלד"ע והמשלח חייב וא"כ ס"ס יהיה האיסור קציצת הבהרת על האב ושפיר אצטריך בשר לרבות דשרי האב או ע"י שלוחו למול מילת בנו בבהרת ומאי פריך דליעבד אחר ואמרתי די"ל דמ"מ פריך הש"ס שפיר דליעבד אחר. דכיון דקיי"ל דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ הוי עיקר מצות מילה הפריעה שע"י נגמרה המצוה והבן נמול בשלמותי וכש"כ כלם וא"כ שפיר קאמר דיכול האחר שאינו שליח האב לעשות החיתוך בבהרת הבן והאב יעשה הפריעה ושפיר יתקיים מצות המילה של בנו ע"י הפריעה והאחר לא יעשה איסו' קציצת הבהרת לפי שאינו מתכוין ולכן שפיר פריך דיש עצה ע"י אחר ולא אצטריך בשר להתיר מילה בבהרת ואולם אי נימא דבשבת אסו' ע"י שני מוהלים ולדברי הרש"ל איכא חיוב כרת אצל החותך ולא פורע כנ"ל א"כ אכתי תקשה על הש"ס דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר ואמאי אצטרך בשר לר"ש הא שפיר אצטריך בשר לענין מילת בנו בבהרת בשבת שיוכל לקיים האב המצוה ההוא למול את בנו בשבת דהשתא ע"י אחר לית לי' עצה ותחבולה שהאחר אינו רשאי לעשות החיתוך לחודא בשבת וא"כ תצטרך בשר לרבות האב שצריך לעשות רק שניהם כ"א החיתוך והפריעה בשבת שיכול לקיים המצוה שפיר בשבת וא"כ למה פריך הש"ס דליעבד אחר ואלא ע"כ ש"מ שגם בשבת שרי האחר לעשות החיתוך לחודא והאב יעשה פריעה כנ"ל וא"כ ל"ה אצטרך בשר ואי איכא אחר ליעבד אחר החיתוך בבהרת והאב מקיים המצוה ע"י הפריעה שפיר ואפי' בשבת כנ"ל:

ועוד נ"ל ראיה מדברי הש"ס פסחים דף ע"ב דקאמר לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תנוקות אחד למול ע"ש וכו' ושכח ומל את של ע"ש בשבת דחייב על מה נחלקו וכו' אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות וע"ש בתוס' שכתבו דהוי מצי לפלוגי בדידי' גופא בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא וכו' ורישא נמי קמ"ל רבותא מה דנקט ערב שבת דאף דעשה מצוה חייב כיון שלא נתנה שבת לדחות ע"ש והשתא אי נימא כדברי הרש"ל דמל ולא פרע אסור וחייב כרת הוי להש"ס לאשמעינן רבותא דאפילו בבן אחד ובמל הבן של אותה השבת גופא ורק ששכח לעשות הפריעה ולח הי' רק חיתוך ואף דניתן שבת לדחות אצל מילה זו מ"מ כיון דלהרש"ל לא עבד מצוה באותה חיתוך יחייב החותך אפי' לר"י אלא ע"כ ש"מ גם מזה דלא נתן לעלות על הדעת לחייבו כרת ואמרינן דכיון דגלי התורה ביום ואפי' בשבת דשרי למול בשבת א"כ הרי שגם התחלת המילה דהיינו החיתוך הוי בהיתר גמור שהתורה שריא לי' לעשותה לפי שא"א להיות הפריעה של האחר בלתי החיתוך שלו וא"כ אחר שיעשה האחר פריעה הרי ה"ל החיתוך בהיתר גמור למפרע כיון דכל מלאכת המילה בשבת מלאכה המותרת היא דשפיר דמי לכל הקרבנות דמקריבין בשבת דשרינן הקרבה ואפי' ע"י כמה אנשים דזה שוחט וזה מקריב והיינו משום דכל ענין מצות הקרבה דשרי בשבת הוי מלאכת היתר ומלאכת היתר שרי לעשות ואפי' ע"י כמה בני אדם כמו באדם אחד וכמש"כ הרמ"א וגם לא זכיתי להבין החילוק שכ' הרש"ל בההוא דשבת בפ' ר"א דמילה בין ציצין המעכבין דרק התם במל ופרע שפיר עבד פלגא דמצוה משא"כ במל ולא פרע דמאי בינייהו הרי כמו במל ופרע כיון דנשאר ציצין המעכבין ולא יצא עדיין המצוה וא"כ כיון דזה חשוב מ"מ פלגא דמצוה כמו כן במל ולא פרע חשוב נמי פלגא דמצוה עכ"פ כיון דא"א לפריעה בלי החיתוך שיבא כמו בציצין המעכבין דא"א להלקט בלי המילה שעשה מקודם ולכן נלע"ד דגם החיתוך לחודא כל דא"א להתקיים מצות המילה מבלעדו חשוב פלגא דמצוה ושפיר קאמר הש"ס בשבת דמצי למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה כיון שעשיתו בהיתר ל"ש למחייביה כרת על שלא גמר:

אלא לפי שראיתי בספר שאגת אריה סימן נ"ט שהאריך אף הוא לענין מילה ע"י שני מוהלים בשבת לומר דרבוי' בגברא הוי עכ"פ איסור דרבנן דומיא דמצינו בש"ס מנחות בריש פרק ר' ישמעאל דאיפלגו במתניתין ר' חנינא סגן הכהנים ורבנן ולר' חנינא סגן הכהנים בשבת הי' נקצר באחד וכו' ואף רבנן לא התירו בשלשה רק לפרסם הדבר מפני הביתוסים הא לא"ה הוי אסור מדרבנן עכ"פ רבוי' גברא וא"כ ה"ה במילה וע"ש שהאריך ואולם שלפע"ד נראה באופן אחר וכפי שאבאר.

דהנה באמת בהא דאמרינן התם במנחות לקמן בא"הד דבעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחד ושקל וטרי התם הש"ס הי מינייהו עדיף דלמא שלש עדיפא משום דממעט קצירה הרי לן גם בחולה דיש למעט במלאכה בכל מה דאפשר ורק שהתוס' הקשו שם מהא דממלא אשה קדירה בשר אע"פ שאין צריכה אלא חתיכה אחת ממלא נחתום חבית מים ואע"פ שא"צ אלא קיתון אחת וע"ש שתירצו משום דיו"ט קיל משבת וכן בהר"ן ז"ל בפ"ב דיו"ט הקשה קושיא זו ותירץ בזה"ל דלא דמי רבויי שיעורי דיו"ט לרבויי שיעורי דשבת ששבת דחוי' אצל חולה אבל יו"ט או"נ הותר בה וע"ש אלא דקשה לי לדעת רבינו מאיר מובא בהרא"ש בש"ס יומא בסוגיא דבולמוס לענין שחיטה בשבת ונבילה דאף דמלאכת שבת בסקילת ונבילה בלאו מ"מ חרוך לשחוט לצורך החולה שיב"ס בשבת מלהאכילו נבילה הקל משום דשבת הותרה אצל החולה אבל שאר איסורין דחויין אצל החולה והשתא לדברי הר"מ הנ"ל ל"ש תירוץ הר"ן והדר קשה דמ"ש דביו"ט שרי רבויי בשיעורין ובשבת אסור כנ"ל ואמרתי דלפ"ד הכ"מ בר"פ ב' מהל' שבת וע"ש שכ' דהא דשבת הותרה או דחוי' אצל החולה תליא בפלוגתא דאמוראי ביומא דף ו' ע"ב אם טומאה דחוי' בציבור או הותרה בציבור דלמ"ד דטומאה דחוי' בציבור ה"ה נמי בשבת אמרינן דשבת דחוי' אצל החולה ולמ"ד בטומאה הותרה בציבור אמרינן נמי דשבת הותרה אצל החולה והנה בש"ס דהתם ביומא דף ו' איתא דהיכא דאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב דכ"ע לא פליגי דרק טהורין עבדו וכו' כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורין מבית אב אחרינא ע"ש ולכן יש לומר בם לדברי הר"מ הנ"ל דרק לנגד שארי אסורין שבתורה דדחוין שפיר מוטב להתיר מלאכת שבת מלהאכילו נבילה כיון דשבת הותרה אצל החולה ונבילה דחוי' אך בהא דגרוגרות כיון דאית תרויהו לפנינו בשוה ואף דשבת הותרה אצל החולה מ"מ ה"ל כאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב ושפיר דמי דעדיפא לעשות הקל מינייהו כיון דשניהם לפנינו ובידינו לעשותם בשוה הלכך שפיר קמבעי' להש"ס התם הי' מינייהו קל באיסור ומוטב לעשותו לצורך החולה וכן נמי מצינו בתוס' בשבת דף קל"ג לענין דלועס בשיניו שכתבו התם התוס' דאף דאחר המילה הוי חולה שיש בו סכנה מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינן והיינו נמי מטעם הנ"ל כיון שהוא לפנינו בשוה ומוטב לעשות ע"י שינוי ואע"ג דנימא גם דשבת הותרה אצל החולה משא"כ ביו"ט דכתב רחמנא אך אשר יאכל לכל נפש א"כ באיזה אופן דאיכא הצורך אוכל נפש ואפי' ברבויי השיעורין הרי רחמנא שריא אך אשר יעשה לכל נפש בלי שום חילוק בכל גוונא דאיכא שם צורך או"נ שרי ביו"ט וא"כ לפ"ד הנ"ל שפיר כל מקום דאפשר לפנינו למעבד בהיתר יותר ואע"ג דשריא האיסור במקום זה כמו בשבת אצל החולה שיב"ס מ"מ המוטב לפנינו לעשות באופן ההיתר טפי וכי"ב מצינו גם במכשירי מצוה לר"א דס"ל דדוחין השבת כמו דדרש בש"ס שבת מביום ואפילו בשבת וקאמר הש"ס בעירובין דף ק"ג דסבר ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן וע"ש בתוס' ד"ה מה לי שכתבו דאע"ג דשרי ר"א להביא הסכין למול גם דרך ר"הר אע"ג דאפשר לשנויי להביאו דרך גגות וקרפיפות וכתבו משום דהתם צריך לקצר דרכו לילך דרך ד"ה אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה ר"א דמשנינן ע"כ דברי התוס' ע"ש ומעתה נלע"ד לחדש דבאמת הא דקאמר התם בפסחים דף ס"ד גבי שחט ישראל וכו' נתנו לחבירו וחבירו לחבירו וכו' וכן הי' בשבת דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כמבואר בהמשנה וכיון שהי' יכול להיות במיעוט גברא בכהן אחד שישחוט ויעשה כל המלאכות וכמו שדייק באמת מזה הרמ"א דשרי לרבויי גברא במילה אך צריך להבין באמת דניהו נמי דנימא דשבת הותרה אצל הפסח מ"מ כיון שלפנינו לעשות במיעוט גברא ולמה יעשה המלאכה ברבויי גברא דאסור לעשות כמבואר מהש"ס מנחות ר"פ ד' ישמעאל הנ"ל אכן נראה דרק התם בפסחים באמת מבואר הטעם בגמרא שעשו כן ברבויי גברא משום דברוב עם הדרת מלך ולכן כיון שבאמת כל המלאכות הקרבן היתר גמיר הן בשבת כנ"ל ולא נ"מ אם עושין כמה בני אדם או אדם אחד כיון שעושין בהיתר דבר תורה ורק כשלפנינו לשנות באופן היותר טוב ארוך לשנות באין צורך לו ורק דהכא כיון דצריך לרבויי גברא למען היות ברוב עם הדרת מלך א"כ ה"ל עכ"פ כמו התם במנחות לרבנן דס"ל דאיכא צורך ברבויי גברא שיהיה פרהסיא מפני הביתוסים דשריא ורק שר' חנינא סגן הכהנים לא הצריך לכך ולכן אוסר זרק שגם זה נראה ברור דרק הא דברוב עם הדרת מלך ל"ש רק בגוף המצוה כמו בפסח דדוחה שבת דכלהו השחיטה והקטרה וכ"ב הוי גוף המצוה של הקרבה משא"כ בהכשר מצוה ל"ש ברוב עם הדרת מלך ולכן בקצירה דל"ה רק הכשר להקרבת העומר כדאיתא בש"ס שבת דף קל"א והלכך ביון דל"ה הקצירה גוף המצוה רק הקרבת העומר הלכך ל"ש גבי הקצירה משום ברוב עם הדרת מלך והשתא א"ש דקאמר הש"ס התם דהוי אסור רבויי גברא ואפילו לרבנן אי לאו טעמא דמפני הביתוסים דכיון דליכא טעם לרבויי גברא בודאי מהראוי למעט גברא בהכשר מצוה בשבת במש"ב בסמוך כן נל"ב:

ומעתה בנ"ד במינה דהוי גוף המצוה לכן שפיר איכא משום ברוב עם הדרת מלך דודאי יש הידור מצוה בהרבה בני אדם העושין ויקח כל אחד חלקו בהמצוה והרבה עושים ואיכא הדרת מלך עולם וכמו שביארנו למעלה באר היטב ולכן נ"ל דבטוב העולם נוהג וליכא שום איסור ע"י שני מוהלים בשבת ואדרבה נ"ל דעדיפא מטעם הנ"ל אלא שינא לנו מכל מה שכתבנו דלא שרי רק ע"י שני מוהלים בשבת בא' חותך. ואחד פורע דשייכי בגוף מצות מילה משא"כ במציצה דהוי רק הכשר מצוה משום דסכנה לולד וא נה מגוף המצוה וגם לפי מה שהוכחנו אף דהוי הולד חולה שיש בו סכנה לגבי מלאכת המציצה מ"מ כיון שיש לפנינו לשנות למעט גברא לענין חולה שיב"ס ולעשותה באופן ההיתר טפי מהראוי לעשותה וא"כ לענין השלישי כיון דאפשר מבלעדו בודאי מהראוי לעשות רק בשני מוהלים והיינו שהפורע לא יסלק ידו מהמילה ויהיה הפורע המוצץ בשבת כן נראה לי ברור דהלכה זו בס"ד ובפר שכל גדולי המורים הרמ"א והט"ז והש"ך ביו"ד ס"ס רס"ו כלהו הכי מורים דשרי למהול שני מוהלים בשבת וכן מהמבואר בדברי בעל המג"א בסי' של"א סק"י על הא דכ' המחבר דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת דרק אם כבר מל פעם אחת מותר למול בשבת וע"ז כתב המג"א בזה"ל ונ"ל דה"ה אם מל ולא פרע מעולם דאסור לפרוע בשבת ע"כ ומדכ' דאסור לפרוע בשבת הא למול שרי זה שמע עם אחת הרי לז דגם לדעת הגדול באחרונים בעל המג"א דשרי למהול שני מוהלים בשבת דאי נימא דאסור היכי משכחת שימול ולא יפרע בשבת כיון שמול ולא יפרע רק אחר יהיה הפורע היכי הוי שרי ע"י שני מוהלים בשבת וע"כ דפסק גם המג"א ככל הני דלעיל דשרי שני מוהלים בשבת ובכן נלע"ד כמש"כ בענין ההיתר שני מוהלים בשבת ואף דכבר נוהגין היתר זה בכל המקומות אך לא באתי רק בשביל דברים שנתחדש לי בענין זה:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה