אור ברסלב
בשמים ראש סימן י

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן י

סימן ט

שלום וברכה לכבוד ה"ה ידידי הרב החריף ובקי זית רענן פרי הלולים חכם ונבון ירא ושלם כש"ת מוה' מרדכי צבי לאנדמאן ני' מו"צ בק"ק מרנפאליע.

הן ביום ה' העבר ערב חג השבועות קבלתי יקרתו ומחמת טרדות החג לח היה העת האסף דבר תשיבתו חליו ואחר עד עתה ונפשו בשאלתו הראשונה על דבר א' שהי' לו שדות מושכרות בידו מנכרי א' והיה לאיש ההוא תבואת מחומצים גמורים שגדלו בשנה שרבו הגשמים וגם היה לו שאר חמוצים גמורים וכעת מכר האיש התבואת וגם שאר החמוצים אג"ק ד' אמות שהקנה לו כמבואר בתוס' ב"ב דף מ"ד ובכ"ד וגם בשכירות לנכרי על משך עשרה ימים השכיר לו השפעכליר העומדים שמה מקצת החמוצים ושאר החמוצים שלו לא הי' צבורים ומונחים בהשפעכליר רק מקצתם מחמץ גמורים שלו הי' מונחים על העלי' שבביתו ומקצתם בהגימנע וכדומה והישראל המוכר הנ"ל לגודל טרדתו שכח לקבל אדראהן מיד הנכרי הקונה וגם לא מסר להנכרי המפתח בשעת מכירה רק קודם הפסח אחר זמן איסורו הלך הנכרי בעצמו להישראל ולקח לו המפתח שהיה תלוי ועומד בכותל בית הישראל והלך להשפעכליר לתת מספוא לבהמתו שקנה ג"כ מהישראל ורק שעשה הישראל עם הנכרי האנדשלאג בשעת מכירה הנ"ל ומסר לו לעת ההוא גם השטר מכירה עכ"ד שאלתו:

ועתה אמרתי מאפס הפנאי רק להשיבו דברים הנוגעים לדינא להלכה למעשה ואעבור על כל דבריו ומתוך דברי אלה יהיה גם כל דברי מעכ"ת הרמה וצרירות ספקותי' מותרים לנגד עיני באופן שלא ישאר לו עוד שקלי וטריא בדינים אלו בעזה"י וזה החלי דהאמת אצלי כי החמוצים הללו מותרים ואין כאן בית מחיש והנה אם בנידן המפתח בזמנינו אין המפתח מנהג הסוחרים לקנין ורק מסירת המפתח שנוהגים לכתחלה רק למסור להנכרי היא רק מטעם שאמרו בש"ס ב"ק דף נ"ב דכיון שמסר לו המפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקנה דמי לענין שיהיה יכול הנכרי לעשות קנין גם שלא בפני המוכר ושבזה גילה אליו המוכר דעתו שרוצה בקנינו ובנ"ד שהיה גם שטר שבפי' אמר לו עם השטר לך חזק וקנה א"כ בודאי שיכול הנכרי להחזיק שלא בפני המוכר ודי בזה זולת מה דאסתפק ליה מצד שהחזיק הנכרי בקנינו אחר זמן איסורו דכיון דאז אסור החמץ בהנאה ד"ת וכל עוד שלא החזיק בו הוי החמץ של הישראל דהרי הוא כמוכרו לו ואז איך חל הקנין והמכירה באה"נ שאינו ברשותו והנה אם אמנם שאין מקום לומר דישראל המוכר בעת מכירתו אחר שאמר לו לך חזק וקנה עם השטר הנ"ל תיכף אסתלק ידו מהחמץ בעוד שהי' שעת היתר ושוב מצי העכו"ם לזכות גם אחר ז"א כזוכה מן ההפקר דז"א דגם בש"ס ב"ב דף נ"ד ע"ב גבי נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר מטעם דנכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידי' הוי הפי' כפי' הרשב"ם משום דאצל הנכרי די בקנין כסף לחוד לקנין לכן אמרינן דכיון דהנכרי נסתלק בקנינו דלגבי' חשוב קנין ול"ה של הנכרי עוד לכן עד דמטי השטר לישראל הוי הפקר דהרי בישראל הלוקח מישראל חבירו עד דלא מט שטרא ליד ישראל הקונה אמרינן דברשות המוכר קיימא ולא מצי אחר לזכות בנתים דהוי של המוכר כ"ז שלא החזיק הלוקח בקנין ושיכולין שניהם לחזור בהם והרי הוא חשוב עדיין ברשות מוכר כמש"כ הרשב"ם וע"ש וכן עיין בתוס' גיטין דף ל"ב ד"ה מביטלת ולפ"ד הפנ"י שם בענין מקבל מתנה שאמר אחר שבאת מתנה לידו אי אפשר בה דהוי הפקד דקאמר הש"ס בכריתות דכי יהב איניש מתנה אדעתא דלקבלי' מיניה ואי לא לא נתיאש הנותן מ"מ זהו רק אליביה דרשב"ג אבל ר"ל ור"ש כרבנן דאמרינן דהבעלים נתיאשו והוי הפקר וכל הקודם זכי וחולם כ"ז רק אחר שבאה המתנה ליד המקבל אבל קודם לכן ליכא שום צד לומר שנתיאש הנותן להיות הפקר והוי של הנותן ע"ש בפנ"י וה"נ קודם שזכה בו העכו"ם בהחמץ בקנינו הוי של המוכר הנה לכאורה יפה רצה כ"ת לדייק דלא יהי' מועל הקנין של העכו"ם מה שזוכה בו אחז"א לפי שאז אין ביד הישראל המוכר למכרו לו החמץ האסור בהנאה אך זאת לדעת לכ"ת כי הישראל באמת מכרו להעכו"ם בשעת ההיתר ובהיתר הי' אופן מכירתו להחמץ ומה שקנהו העכו"ם וזכה בו לאחז"א שנאסר בהנאה זה פשיטא דשרי דזה דומה ממש לדברי הנ"י בש"ס ב"ק לענין הדלקת נרות בע"ש הדולקות בשבת אף דאשו משום חציו מ"מ שרי דה"ל חציו דהיתר כיון שבעת ההדלקה היה שרי להדליק ה"ה כאן בשעת המכירה הי' שרי למוכרו ולא אכפת לן מה שזוכה בו העכו"ם לעצמו ממילא בעידון איסורא אך בנידן חלות המכירה וזכוי' אצל העכו"ם בשעתא דאיסורא דאסור החמץ בהנאה ד"ת הנה גם זה מבואר בפמ"ג לא"ח ססתמ"ג באשל אברהם ע"ש ש"כ בזה"ל והוי יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו"ם ממכירה ואלך אינו עובר בב"י דקנה הנכרי אע"פ דהוי אה"נ מ"מ בשיש ידים זוכות קונה ומקנה והוי המכירה מכירה שפיר ע"ש ואין להקשות מדברי התוס' דר"פ כל הזבחים שהקשו על הא דשור הנסקל שנגמר דינו מכרו אינו מכור לרדיא אין הפי' התם דהוי הס"ד של התוס' לפי דהוי אה"נ ל"ש בי' מכירה ורק התם הוי הס"ד של התוס' דאינו מכור מטעם דהוי מקח טעות דמסתמא לא ידע הלוקח שהוא שור הנסקל דאסור בהנאה ועיין בתוס' ב"ק דמ"ה ד"ה מכור וע"ז כ' דלעולם דמחיים מותר בהנאה ורק דאינו מכור משום דאסור לענות דינו וגם שהלוקח א"י לזכות בי' כיון שצריך לסקלו עש"ה וכן הא שכ' התוס' לקמן התם בא"ד שהוכיחו מהא דגנב שור הנסקל וטבחו משלם דו"ה וא"א דשור הנסקל נאסר מחיים בהנאה הא ליתא במכירה ה"פ דליתי במכירה מפני שאסור למכרו שאסור בהנאה זה חשיב ליתי במכירה אבל לענין דיעבד לא שמענו בעבר ומכרו דלא להוי מכירה וכן מבואר ד"ז מדהרמב"ם ז"ל דפסק דקנה חמץ בפסח לוקה והשתא אי לא דל"מ המכירה והקנין בחב"פ דאסור בהנאה אמאי לוקה זה והנה אם אמנם דכבר הקשו ע"ד הרמב"ם הנ"ל דאמאי לוקה ונימא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עבד ל"מ ואיך תועל המכירה והקנין והא הוי מקח שנעשה באיסור ב"י וע"ז תירץ המקנה בקידושין דף נ"ו דבאמת דאמרינן דל"מ ורק הא דלוקה משום דעבר אממרא דרחמנא וכדאיתא בריש תמורה אבל כ"ז אי הוי הס"ד דרק מצד האיסור שנעשה בהקנין לא יהי' תועלת המכירה אמרינן שפיר דמ"מ הוא לוקה משום דעבר אממרא דרחמנא אבל כשנימא דאין דין מכירה כלל באה"נ ואפי' בדיעבד ל"ה מקום להרמב"ם לפסוק דילקה וע"כ ש"מ כדברי הפמ"ג דבדיעבד הוי מכירה והפי' דאמרו בחמץ שאינו ברשותו מפני שאסור בהנאה לפי שאסור למכרו והתורה השיב ידו מהחמץ שלו ואפ"ה כתבה רחמנא לעבור עליו בב"י כיון דמ"מ שלו הוי וכ"כ הקצה"ח דאה"נ חשיב אינו ברשותו אבל שלו הוי והארכתי בזה במק"א ואכ"מ וכן משמע נמי מדברי הרא"ש בקידושין בסוגיא דהמקדש בערלה שהקשה על הא דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת והרי הני זוזי לאו דידי' הוי שצריך להחזיר הדמים שהרי מכר לו אה"נ ותירץ לחד תריצא דמיירי שמכרו לנכרי וע"ש והשתא אי נימא דבדיעבד ל"מ מכירה באה"נ הרי אכתי ל"ה המעות של הישראל כיון דאין כאן חלות מכירה א"כ המעות של הנכרי עדיין וע"כ דמהני מכירה שפיר בדיעבד באה"נ וכדהפמ"ג וא"כ ה"נ שפיר מהני זכיתו של העכו"ם לאחז"א בהחמץ בפרט דכאן הוי מכירתו של הישראל בהיתר גמור כנ"ל.

אך מה שכ' מעלת כ"ת דגם קנין אג"ק אין כאן דהרי לא קנה הקרקע לא ידעתי דהרי כתב כבוד מעלתו דכ' בהשטר שמכר להחמוצים אג"ק ד' אמות כמש"כ התוס' ב"ב דף מ"ד והנה אם שכ' ר"ת מובא בתוס' בכ"מ דמה שכותבין בהרשאות והקנתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי דמהני מטעם הודאת בע"ד אף שאנו יודעים שאין לו ואינו דין כאן דאנו יודעים שיש לו כנאמר בהשאלה בודאי דמהני מטעם קנין אודאיתא דאודאיתא חשוב קנין ועיין בתוס' ב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא דביתיה שכ' דהאי דהי' עומד בגורן בשם ב"מ דף מ"ו דפריך דלקני' ליה המעות אג"ק לחלל עליה מע"ש ומשני דלית ליה ארעא והקשו דהרי גם על שקר מהני בהודאה אע"פ שאין לו קרקע כנ"ל מטעם הודאות בע"ד וכו' דומיא דאודאיתא דאסור גיורא וע"ז כ' התוספות דעל שקר ל"ה מצינו למקרי' מעותיו מדאורייתא שיהיה מצי לפדות בהן מע"ש דרק לענין לגבות מהני שפיר מטעם ההודאה שלו ואף דהוי שקר של"ה לו קרקע מהני מ"מ דמצי מחייב נפשו מטעם הודאתו אבל לקנין לפדות בהמעות מע"ש מדאורייתא בענין שיהיה לו קרקע באמת ואז מהני אג"ק ומטעם קנין ההודאה שלו על הקרקע דחשיב קנין שפיר וכן עיין בתוס' ב"מ דף מ"ו שהקשו התם דלקני ליה המעות גופו בהודאה דמהני לענין לפדות בהו מע"ש וע"ש בפנ"י ולכן תמהתי מאד ע"ד הט"ו יו"ד סקס"ח סקי"ד ע"ש ש"כ לחלוק ע"ד הב"ח לענין משכון דלא מצי הישראל לזכות להעכו"ם באודאיתא דרק לגבות ממנו אמרינן דמהני הודאה שלו אבל אינו מועל האודאיתא לאפקיע איסורא דריבות ע"ש והרי התוס' הנ"ל כ' בהדיא דמהני קנין אודאיתא גם לענין איסור דאורייתא לחלל מע"ש עליו וצע"כ עכ"פ נתבאר מדברי התוס' דהיכא דבאמת יש לו קרקע מהני קנין אודאיתא ושיכול להקנות אג"ק זו גם להפקיע איסור דאוריתא ואינו דין כאן בהחמץ בכתב לו והקנתי לו ד' אמות בחצרי דהוי קנין גמור נמי למקני אג"ק זו להחמץ ואשר לכן נפלאתי ע"ד מעלתו ש"כ להקשות על הא דקנין אג"ק ש"כ התוס' ב"ק דף י"ב וכן בנתיבות סר"ב דל"ה רק קנין דרבנן דהיכא מהני בבכור כמבואר בהטור ואף דהוי דאורייתא דהרי זה מבואר מדברי התוס' שהבאתי דקנין אג"ק אף דס"ל להתוס' דהוי רק דרבנן מ"מ כ' דמהני לפדות מע"ש ד"ת ומלבד זה הרי כבר ביארו זה קמאי דקמאי דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וביוחד אינו מבין דברים שמביא בשם הטור שכ' דהמובחר שבקנינים שיקנה לו המקום וכו' ולכן הקשה עליו דאג"ק אינו רק דרבנן במחולה מכ"ת שגה בזה דבאמת פי' דברי הטור אינה מטעם אג"ק רק מתורת חצר ורק שראה בט"ז ביו"ד סש"ך שמביא דבריו של הטור בלשון אגב המקום וכוונתו ע"י המקום ולא אג"ק ורק מדין חצר וזה הוי קנין דאוריתא כדילפינן לה מקראי ורק בענין חצר לעכו"ם שדייק כבודו אף דחצר דגברא מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם הנה לפי שכ' המג"א בסתמ"ח והש"ך בחו"מ בסרמ"ג סק"ה דבעכו"ם לעכו"ם יש שליחות וע"ש בהש"ך שכ' דנפ"מ לחב"פ וא"כ הרי לא גרע חצר לעכו"ם מעכו"ם לעכו"ם דמהני בהו שליחות וכן מבואר גם בכאן גבי בכור בטור הנ"ל וכבר ביארו זה באחרונים וגם אני ביארתי במקום אחר בראיות ברירות יתנו עדיהן דיש חצר לעכו"ם והדברים עתיקין ואכ"מ בזה להאריך:

וגם בלאו כל הנ"ל נראה בריר דהכא שפיר נקנה הקרקע להנכרי מתורת השטר גופו דחשיב קנין גמור בודאי דכאן קונה השטר לחודא מטעם דלגבי החמץ הוי כמוכר שדהו מפני רעתה דאף בלא דמים גמור ומקנהו המוכר להקרקע להלוקח בשטר גופו כדי להמלט מאיסור החמץ דמקנהו ע"י הקרקע ועיין בתוס' ע"ז דף ע"א סד"ה ר"א אמר היטב ואף גם שזוקף עליו במלוה הרי מבואר בהנתיבות דהשטר לחודא קונה בכה"ג ע"ש וא"כ כיון שכתב הישראל ומסר להשטר מכירה להנכרי בשעת ההיתר ואף ששכח אח"כ מלקבל האדראהן ה"ז גמור ומקנהו דאגב איסורא גמור ומקנה כנ"ל וא"כ שטר לחודא קנה להקרקע להנכרי וממילא דהחמוצים נקנים לו מדין קנין אג"ק ותורת חצר כנ"ל:

גם ראיתי שרצה מעלת כ"ת לדייק ולומר על ההאנדשלאג אף דבמקומו שהמנהג דקונים באסטומתא זו של האנדשלאג מ"מ כאן גרע טפי מפני דחזינן שלא נתכוין להקנותו בקנין אסטומתא לחודא דלמה מכר לו אג"ק וש"ק וע"כ דדעתו היה שלא יקנה בהאנדשלאג רק בהם וכיון שלא יקנו לו הנ"ל מצד של"ה נתינות המעות גם בהאנדשלאג לא יקנה להחמץ במח"כ לא דק בזה דניהי דמצינו בש"ס ב"מ דף י' ע"א דכיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני דרק התם שאני דהרי הוא מראה ומגלה דעתו לעינינו דלא נתכוין כלל לקנות בד' אמות שתקנו חז"ל דאלו כן ל"ל שנפל עליו הרי מאליו יקנו לו הד"א שלו משא"כ כאן הרי אדרבה שלולי לקנין נתכוין ל"ל ההאנדשלאג שעשה וע"כ דנתכוין אגב איסור החמץ לעשות עוד קנין זה שנוהגין בו הסוחרים דאטי יאמר כבודו דגבי חמץ שנוהגין העולם להרבות בקנינים שאלו נפל חד קנין מהקנינים אזדו כל הקנינים וא"כ יגרע עוד בקנינים המרובים שעושה רק דהאמת יורה דרכו שמתכוין לקנות בקנין זה וגם בקנין אחר שיכל לתפוס עליו קנין כדי שינצל מפחד איסור חמירא דחמיר טיבא ועל כל חדא וחדא מהם מתכוין הישראל להקנות להנכרי גמור וגם שהאדראהן ש"כ בהשטר שקבל ושכח מלקבלו מסתמא לא הי' רוצה בו להיות ע"י כעייל ונפק אזוזי רק עוד לקנין נתכוין כמובן וכיון דקנה הנכרי באידך הקנינים שפיר דמי והש"ס דב"מ הנ"ל התם שאני דגלי דעתו שלא נתכוין לקנות בד"א שאמרו חז"ל וכאן אפכה מגלה ישראל דעתו דרק לקנין נתכוין לחומר הנושא של החמץ כנ"ל וכן מוכח ומבואר לנו נמי מהש"ס דב"ב דף ע"ז גבי זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר דרך בא"ל על מנת שתכתבו לו את השטר הוא דחוזר בין בשטרבין בשדה אבל בלא על מנת לא אמרינן דחוזר בשדה משום טעמא דשמא לא גמור להקנותו בק"ס לחודא רק בהשטר הרי לעינים דבלא התנה דאמרינן דכיון דק"ס חשיב קנין לקנות השדה דגמור והקנה בלא השטר השדה ורק דחוזר בשטר מטעם שכ' התוס' שם עיין:

אך דעוד זאת נשאר בידי לענות לכבודו מה שהיטב כ"ת לשאול דהיכא דהוי אונס על המכירה בשסבר שמכר גמור ול"ה הקנין קנין דמהני הביטל ואמאי לא נימא דאין דעתו לבטל ולהפקר מה שמכר דומיא דמצינו בש"ם נדרים דף מ"ג דאמרו דאין דעתו של הנודר על מה שהפקיר בפרט לדעת הסוברים דהפקר מטעם נדר הנה לכאורה יפה דייק מעלתו ומהראוי לענות אבתריה אך י"ל לפע"ד דזה יונח לפי דברי הת"ש בחידושי' לפסחים בטעמא דמהני מכירת חמץ להנכרי אף דהוי בהערמה משום דמדאוריתא בביטל בעלמא סגי ורק דרבנן היא דאצרכו בדיקה ולכן כיון דהוי רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו דמהני גם מכירה כזו ומעתה לפ"ד ת"ש הנ"ל ע"כ אתה צ"ל כאן דדעתו בהביטל הי' גם על מה שמכר דלולי כן גם המכירה לא מהני ולכן א"ש דאמרו דהיכא דהוי אונס על המכירה דמהני הביטל שפיר משום דדעתו הי' ע"כ גם על מה שמכר בהביטל שלו מטעם הנ"ל וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה