אור ברסלב
בשמים ראש סימן ח

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן ח

סימן ז

על אשר מסתפק הפמ"ג בח"ח סתמ"ח במשבצות זהב סק"ג באה"נ אי סתמו הפקר אם לאו ונפ"מ לענין חמץ הגר ע"ש:

הנה בראשית השקפה רציתי לפשוט לה מן הדא דתנן בקידושין דף נ"ו ע"ב המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת והקשו בתוס' דילמה אינה מקודשת בהנאת אפר דשרי כדין כל הנשרפין אפרן מותר ומעתה אי נימא דסתם אה"נ הוי הפקר הרי א"י לקדשה כיון דאין הערלה של הבעל דהוי הפקר וה"ל כמקדש בשאינו שלו אם לא דנימא דניהו דהערלה אינו שלו מ"מ מקודשת כיון דאתי לידה הנאת פרוטה זו של האפר ע"י של הבעל ומקודשת שפיר האשה אע"ג דנותן לה הבעל דבר שאינו שלו ואפשט לן מזה מה שמסתפק בעל המל"מ ברפ"ה מה' אישות בתועלת הקידושין באה"נ בכה"ג היכא דלהבעל אינו שוה מידי ולדידה שרי האיסור וש"פ אצלה דהוי קידושין וראיתי בשו"מ סקצ"ב שה"ק על קושית התוס' קידושין דהיך תהיה מקודשת בהאפר הא ה"ל דשלבל"ע דלשיטת רוב הקדמונים דאה"נ אין להם בעלים הרי כ"ז שהיא בעינא ל"ה לי' בעלים ולכשישרף ונעשה אפר שוב ה"ל דשלבל"ע ע"ש שהאריך לישב אבל לא זכיתי לדעת ולהבין זאת דכי מה ענין דשלבל"ע לכאן הכי בהאפר הוא מקדשה הא בהערלה גופה מקדשה והעיקר אצלי בפי' קושית התוס' וגם בשאר הקדמונים שהקשו כן דה"פ כיון שיש להבעל עכ"פ בהאה"נ זה זכות אפר תהיה מקודשת בהערלה בהנאת האפר השרי ואין ענין דשלבל"ע לכאן דלאו לאחר שיעשה אפר בהאפר לכשיולד הוא מקדשה הא אינו מקדשה רק בהערלה בעינא דאית ליה בגווה זכות אפר של היתר הנאה ולפ"ז אין לפשוט גם ספק המל"מ הנ"ל מכאן כמובן:

ולענין אה"נ נלע"ד ברור דגם למ"ד דאה"נ אין לו בעלים מ"מ ז"א רק לענין דלא חשיב לכם כמו גבי לולב ואתרוג וכי"ב דבעינן לכם שיהי' שלו להנות בו דרכי הנאה וכמו דלמאן דבעי היתר אכילה הוי הביאר לכם לכל דרכי הנאה ואפי' להיתר אכילה אין ה"נ למ"ד דבעינן היתר הנאה ואפי' אם אסור באכילה חשיב לכם מ"מ בעי שיהי' יכול להנות בו דרכי הנאה ואם לא יכול להנות בהאי אה"נ ל"ח לכם לענין שיהי' שרי לצאת בו אבל בכל גוונא שלו הוי ואינו חשיב הפקר גמור והראי' מדברי הש"ס גיטין דף כ' דאיתא התם גט שכ' על אה"נ כשר אף דבעינן שיה'' הנייר שלו זה חשיב שלו שפיר לענין נתינת הגט דלא בעינן נתינה חשיבה של שו"פ וע"ש בתוס' אלמא דל"ח האה"נ הפקר ואינו שלו לגמרי וכן נמי יש להוכיח מדברי הש"ס ב"ק דס"ו דפריך מגזל חמץ ועבר עלי' הפסח אומר לו הרי שלך לפניך וא"א יאוש קונה כי מטי עידן איסורא וכו' דמי מעליא בעי שלומי לי' והשתא ל"ל משום דמטי עידן איסורא מיאש הרי בלא"ה כיון דנאסר בהנאה תו ל"ש הרי שלך לפניך דלאו שלו היא דה"ל הפקר דפשיטא דאינו מצי לחזור לו דבר שאינו שלו האסור בהנאה כשגזלו דבר המותר בהנאה ודמי מעליא בעי שלימי לי' אלא ע"כ דאע"ג דנאסר בהנאה מ"מ שלו הוא ומש"ה שפיר יכול למימר לי' הש"ל וכן נראה מבואר מכ"מ בש"ס ואף שכ' הר"ן בנדרים דף פ"ה לענין אם אוסר עליו בנדר בהנאה דחשיב הפקר ז"א רק בנדר דהואיל ואוסר עליו בהנאה שוי' עליו עפרא והוי כהפקירו בעצמו משא"כ בסתם אה"נ ל"ח הפקר וכ"כ בש"ס ב"ק דע"א ע"ב דקאמר אה"נ היא ולאו דמרי' קטבח היינו דל"ה דמרי' להנות דרכי הנאה ומ"מ הפקר ל"ה:

וכן נמי יש להוכיח מהש"ס דפסחים ד"ו דקאמר דחמץ הוי אה"נ ואינו ברשותו ורק דעשאו הכ' כאלו ברשותו ומעתה אי נימא דאה"נ כחב"פ הוי הפקר גמור ורק דעשאו הכ' כאלו ברשותו תקשה לכאורה הרי כיון דאמעטי של אחרים וש"ג מקרא דלך הרי לך דלא צותה התורה לעבור בב"י בשאינו שלו וכן נמי מדכ' רחמנא תשביתו לביטל דמטעם הפקר א"כ קשה דנימא מדכתב רחמנא ב"י בחב"פ ע"כ דגלי לן רחמנא בזה דחמץ מותר בהנאה בפסח והוי שלו ולאפוקי מדחזקי' ור"א וכמו דקאמר הש"ס בפסחים כ"ב לריה"ג דחב"פ מותר בהנאה ס"ל מקרא דלך אין ה"נ נימא דע"כ דמותר בהנאה דאי אסור בהנאה ה"ל הפקר ול"ה שייך ב"י בשל הפקר אלא ע"כ ש"מ דגם חב"פ אף דהוי אה"נ מ"מ אה"נ שלו הוי ול"ח הפקר ומש"ה שפיר י"ל דגלי רחמנא דבכה"ג דהוי שלו אף דלא חשיב שלו לכל דרכי ההנאה מ"מ עובר עליו בב"י והיינו דקאמר דאינו ברשותו רק דעשאו הכ' כאלו ברשותו:

וכן מבואר מדברי הש"ס ב"ק דף ק"י דקאמר בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות הוי וקאמר נפ"מ כגון שגזל חמץ שע"ע הפסח דא"א יורשין הוי היינו האי דירתו מורת וא"א מקבלי מתנות הוי מתנה קאמר רחמנא דנתיב להו והא לא קיהב ליה ולא מידי דעפרא בעלמא הוא הרי דאע"ג דהוי אה"נ מ"מ ה"ל בעלים שפיר מדורשו הכהנים להגר:

וכן מהמבואר בקדושין דף י"ז מהא דהוכיח הש"ס התם דגר את הנכרי אינו יורש ד"ת מדתנן גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"ז ואני מעות טול אתה יי"נ ואני פירות וכו' וא"א דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז קשקיל הרי מבואר דחשוב האה"נ שלו דאל"ה הרי כיון דהע"ז והיי"נ לא ירות מידי דה"ל כהפקר לגביה ואיננו שלו ול"ש לומר על המעות או על הפירות דחליפי ע"ז קשקיל שע"כ כיון דירושה ממילא נפלה ליה וחשיב הגר בעלים של הע"ז מחמת הירושה שירש מהנכרי לא הוי המעות או הפירות חלופי ע"ז שפיר אך דקשיא לכאורה מההוא דש"ס ב"ב דף קכ"ז ע"ב דקאמר יכיר ל"ל אי למיתב חב ליה פי שנים אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה ע"ש והשתא לפ"ד הש"ס ב"ק וכן לפ"ד התוס' בר"פ כל הזבחים ל"ש באה"נ דין מכירה ונתינה א"כ אצטריך יכיר לאורי' לחה"נ אי חשיב בנו בעלים שלו ושנפ"מ בזה לכמה ענינים דבמתנה אין בידו ליתן לו ובירושה ירות שפיר והוי בנו בעלים שפיר כנ"ל אך גם הא לא קשיא די"ל דהיינו הוא דקאמר הש"ס אי למיתב ליה פי שנים והיינו כיון דמצינו בש"ס ב"ב דף קכ"ד בחלק בכורה דמתנה קרי' רחמנא ואם כן כיון דאה"נ אלו בעי ליתן לו במתנה לא מצי יהיב ליה ממילא דל"ה שייך יכיר לאורי' גם לענין פי שנים לתת לו דליתי במתנה וע"כ דדברי הש"ס ב"ב לא קיימא באה"נ רק בהיתר הנאה ולכן שפיר פריך הש"ס יכיר ל"ל כיון דאלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא מצי יהיב ליה כנ"ל:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה