אור ברסלב
ברכת רצה סימן קח

ברכת רצה· רבי צבי הירש אורנשטיין

סימן קח

סימן קז

ב"ה לבוב יום ג' י"ט אב תר"מ לפ"ק. לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב המופלג בתור' ויראה צדקתו כהררי אל בכח ולאל כבוד מו"ה שלום מנשה נ"י.

תוכן השאל' שבנו נשא אשה בת ר' יוסף בישוב סמוך לאנטיפאלי והאש' היתה עוד איזה שנים קודם החתונ' חולנית ר"ל היינו ששבוע אחת בכל חודש ישבה בדודה ועצובה ואבי' עשה ערמה שלא תיסע על ימי הרגל למקום כ"ת ושלח אחר החתן ועלם רך בשנים לא ידע מה היא ואחר החתונ' כי ראה זאת אמרו לו מקרה הוא וכי כן דרך הנשים לפעמים בשעת ווסתן ואך כאשר ארכו הימים כ' לכ"ת ולקח אותה לבריסק לעסוק ברפואות אצל הרופא המומח' באזינסקי ובנסע' הוטב מצבה ואח"כ נתעבר' ולא היתה בקו הבריא' וכתבו לכ"ת לדרוש עבורה אצל הרופא הנ"ל ותיכף בהזכיר לפניו שמה ושם עירה אמר לו בזה"ל זיא פאן זינע וכ"ת לא רצה לצער את בנו ולא הודיע לו תוכן החולי וכאשר ילדה הולד הראשון יצאה מדעתה איזה שבועות ורצה הבעל ליסע ממנה ופתוהו שזה מקרה לפעמים ביולדות ונתפת' לדבריהם ואח"כ ילדה שני פעמים ואז לא הי' הבעל בביתו וחשב כי הי' כראוי ואחר ילד' ולד רביעי ויצאה מדעת' באופן קשה ומר מאוד ונפרד בעלה אח"כ ממנה זה כחמש' שנים ועתה נודע למו שגם בשתי הלידות האמצעיות יצאה מדעת' [זה בדקדוק כי רק בלידה אחת מהשנים האמצעיות יצאה מדעת' וליד' אחת היתה כראוי בלי מכשול כאשר רואה אנכי מתוך תשו' הרב הה"ג מפרוזין ני'] והבעל אינו רוצה בשום אופן לדור עמה עוד ואך לפטר' בגט והיא אמנם אינה רוצית בשום פנים האם יש מקום להתיר לו חדרגמ"ה ז"ל דגט בע"כ או דשתי נשים עכת"ד השאל' ואבא היום להביע חוו"ד בעזר הצור אשר מאתו אשאל' כמו כן עזר לבל אכשל בדבר הלכה זו:

הנה זה פשוט דשוטה היא מומין הגדולים שבגדולים דזה מום גדול יותר מנכפה דנחלקו הקדמונים ז"ל אי באיש כופין אותו להוציא ועיין ברמ"א ז"ל סי' קנ"ד שבכפיית האיש כ' שני הדיעות האלו ולא הכריע אמנם לענין כפיית האשה כשהיא ניכפת פסק בסימן קי"ז דרגמ"ה ז"ל לא תיקן וגזר בכה"ג ועיין בב"ש ז"ל דרק לגבי' דידי' איכא פלוגתא דאיתתא בכל דהו ניחא לה משא"כ באיש עיי"ש. והנה בהנך דכופין אותו להוציא פליגי ר"מ ורבנן בהי' בו מקודם והתנ' דר"מ ס"ל דיכול' מ"מ לומר כסבור' אני שאהי' יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וחכמים פליגי עליו דבכה"ג אין כופין אותו והלכ' כחכמים ודעת הרמ"ה ודעמי' ז"ל דלאו דוקא התנה אלא גם בידע' מקודם מהמומין אין כופין דכיון דידע' סברה וקבל' ורבים חולקין וס"ל דרק בהתנ' בפירוש וקבל' עלה אין כופין אבל כל שלא קבל' בפירוש אף שידע' יכול' היא לומר שסבר' שתוכל לקבל ועכשיו אינה יכול' לקבל עיין בטוש"ע סי' קנ"ד ובאחרונים ז"ל ולפ"ז בנ"ד שנתודע לו ושתק הדבר תלוי בפלוגתת הקדמונים ז"ל דלדעת החולקים על הרמ"ה ז"ל ליכא חדרגמ"ה ז"ל דאף דידע יכול לומר כסבור הייתי כו'. אולם לדעת הרמ"ה ודעמי' ז"ל דבכה"ג אין כופין אותו ה"ה להיפוך אין בידו לגרש' בע"כ. ואחרי שבש"ע הביא להלכ' דעת הרמ"ה ז"ל דגם בידע' אין כופין אותו אין בידינו להקל בכה"ג להיפוך לענין חדרגמ"ה ז"ל וכמובן. אמנם יש לדון ולצדד להקל בנ"ד דבהך דמוכ"ש דגם בהתנ' כופין אותו כ' בשמ"ק בשם תר"י ז"ל הטעם דמוכ"ש בכל פעם מתקלקל יותר ויכול' לומר דזה לא קבלה על עצמה וא"כ בנ"ד שנתקלקל' יותר שיצא' מדעת' לגמרי ליכא לפ"ז חדרגמ"ה ז"ל. אולם שאר הקדמונים ז"ל כתבו דבמוכ"ש ל"מ תנאי דכיון שממקתו גם אם אמרה דיירנא בהדי' כפינן לי' ומדבריהם ז"ל יראה דלא ס"ל סברת תר"י ז"ל לכך הוצרכו לומר בהך דמוכ"ש דלא מהני תנאי מצד אחר וה"ה דאין להקל בנ"ד לדעתם ז"ל:

ועלה על לבי לומר דהם לא פליגי אתר"י ז"ל רק בהך דמוכ"ש דכיון דדרך שיתקלקל יותר קבלה עלי' גם זה משא"כ היכא שאין דרך המחל' להתקלקל יותר כשנתקלקל יותר מודו לסברת תר"י ז"ל דיכול' לומר דזה א"י לקבל'. אך יש לדון ולומר דטעמייהו ז"ל הוא דכיון דמקודם קבלה על עצמה זה שנתקלקל ביותר לא חשיב אצלה שיצא' מסתם בני אדם ולא הוי מאוס אצלה גם מום כזה עוד גם עתה מום גדול שא"י לסבול כלל שנכוף אותו בשביל זה להוציא או אותה לקבל גט והדעת נותן כטעם הראשון דכל שיש שינוי מאשר הי' מקודם הדעת נוטה שהיא יכול' לומר שזה לא תוכל לקבל. ויש קצת ראי' ודמיון לזה מהא דאמרינן דיכול' לומר מאחיך הייתי יכולה לקבל ולך אינה יכולה לקבל. ואחרי אשר התבוננתי יראה דזה תלוי בפלוגתייהו דהרמ"ה ודעמי' ושאר הקדמונים החולקים שהבאתי דלדעת החולקים ז"ל הנ"ל דרק בהתנה בפי' א"י לומר כסבור' אני כו' אבל כל שלא התנה בפי' אף שידע' יכולה לומר כסבור' אני כו' א"א לומר כנ"ל דלא פליגי על תר"י ז"ל רק במוכ"ש דכיון דדרך שיתקלקל יותר קבלה ע"ע גם זה דעיקר סברת הסוברים לחלק בין התנה בפי' לידעה הוא דדוקא היכי שקבל' עלי' בפי' א"י לומר כסבור' אני כו' משא"כ בלא קבלה בפי' אף שידע' יכולה לומר שגם בשעת מעשה נסתפק' אם יכולה לקבל ע"ע מה דלא שייך בקבל' בפי' ולא אמרה שרצונ' לבחון ודברים שבלב ל"ה דברים. ומעת' גם במוכ"ש אף שדרך להתקלקל יותר אין לדון שגם זה קבלה על עצמה דזה לא אמרה בפי' שמקבל' ע"ע בכל גוונא וחשיב א"כ רק כידיע' דיכול' לומר כסבור' אני ועכצ"ל לפ"ז הטעם השני דאצל אדם כזה שיצא מסתם ב"א אינו ברור שא"י לסבול בשום פנים עתה אחר שנתקלקל ודמי אצלו לשאר מומין וכנ"ל. אמנם לדעת הרמ"ה ודעמי' הדעת נותן לומר דלא פליגי רק במוכ"ש דכיון דדרך להתקלקל הו"ל כידיע' עכ"פ דאינה יכולה לומר כסבור' אני כו' לדעתם ז"ל ודוק. ולפ"ז היכי דלא הי' תנאי רק ידיעה וכנ"ד יש לדון להקל היכי כשנתקלקל יותר מתורת ממ"נ דאם נימא כדעת הרמ"ה ז"ל י"ל דלכו"ע יכולה או יכול לומר דבאופן רע כזה א"י לקבל והחולקים על תר"י ז"ל דכתבו בהך דמוכ"ש טעם אחר הוא משום דבמוכ"ש כיון דדרך להתקלקל קבלה עלי' גם אופן זה ולדעת החולקים על הרמ"ה ז"ל דעכצ"ל דטעמייהו הוא דאצל אדם כזה לא הוי רק כשאר מומין וכנ"ל הנה כיון כיון דל"ה רק ידיעה בלא זה יכול לומר כסבור אני וכו' והבן:

אמנם אחר העיון לא שייך בנ"ד פלוגתא דרבוותא הנ"ל אי בידיע' יכול לומר כסבור אני וכו' ועכשיו איני יכול לקבל דזה אינו רק בהי' קודם הנשואין וידעה ואח"כ טוענת כסבורה אני כו' ועכשיו א"י לקבל דבזה לר"מ גם בהתנ' בפי' יכולה לומר כן ולרבנן ס"ל להנך פוסקים החולקים על הרמ"ה ז"ל דבידע' ולא הי' תנאי מפורש גם לרבנן יכולה לומר כן וכאשר בארתי טעמם ונימוקם. אולם זה אינו רק התם דבפועל עדיין לא קבלה על עצמה משא"כ בכעין נ"ד שידעו ודרו יחד פשיטא דאין כופין אותו להוציא ולא אותה לקבל גט דהרי חזינן דלא איכפת להו כ"כ ואינו מאוס בעיניהם שדרו יחד וקבלו עליהם בפועל ומה"ת נאמין שנשתנ' אצלה או אצלו הטבע וא"י לסבול עתה וגם ר"מ מודה בזה ולא פליג רק התם שעדיין לא קבלה בפועל ואשר ע"כ ס"ל דיכול' לומר שאמדה עצמה שתהי' יכולה לקבל ועכשיו ראיתי שא"י משא"כ היכי שרואין אנחנו שאינו מאוס אצלה שדרה עמו מהכ"ת נאמין שהי' שינוי רצון אצלה וה"ה א"כ להיפך לגבי דידי' לענין שנכוף אותה. ולפ"ז נסתר הממ"נ הנ"ל וקשה לסמוך על סברת תר"י הנ"ל לבד אחרי דלדעת החולקים על הרמ"ה ז"ל צ"ל דהחולקים על התר"י ז"ל טעמייהו משום דבאדם כזה אינו ברור שאינו יכול לסבול גם עתה אחר שנתקלקל יותר ולא חשיב אצלו רק כשאר מומין וכנ"ל. ולכאור' עלה דעתי דיש לדון ולצדד מ"מ ע"פ מה שכ' הב"ש ז"ל דגם בשאר מומין כשלא ידע מקודם והטעתו יכול לגרשה בע"כ כיון דהטעתו ועשתה שלא כהוגן וא"כ אף אי נימא לדעת החולקים על תר"י ז"ל דטעמייהו משום דאצל זה שיצא מכלל שאר ב"א לא חשיב גם עתה אחר הקלקול יותר רק כשאר מומין מ"מ יוכל לגרשה בע"כ כיון דהטעתו ועשתה שלא כהוגן וכבר הרגיש בזה הרב הה"ג מפרוזנא ני' לענין אחר. אולם לדעתי אין מקום לדון מצד זה דמלבד דאחר שאחר הנשואין נודע לו המום ושתק וקבל על עצמו נתברר למפרע שלא הטעתו כלל. הנה לדעתי המום הזה חשוב מום שבגלוי שא"י לטעון דלא ידע והטעתו דאף שהי' לו זמן קבוע שבוע אחד בחודש זמן הווסת מ"מ אין לדמותו מ"מ לדעתי להא דנכפה שקבוע לו זמן דפסקינן דכמומין שבסתר דמי דהתם הכפיי' היא זמן מועט שעה או שתים ואחרי שקבוע לו זמן יכולה להסתתר ולהזהר משא"כ בנ"ד שנמשך המחל' בכל חודש שבוע שלם פשיטא לי דא"י להסתתר שלא יודע לאיש וכמומין שבגלוי דמי וזה חילוק נכון בסברא. וגם דאלת"ה בכל המומין שבגלוי היכי שבאו מזמן קרוב הו"ל למימר ג"כ הכי דיכול לומר דלא ידע שבימים האלו היתה נטמן בסתר אהלה וזה לא עלה על לב אדם מעולם ולא מצינו אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר לחלק בהכי ואין לצדד להקל איפוא מצד זה:

אולם עדיין יש לעורר ולדון לדעתי מצד אחר דאף אי נימא דטעם החולקים על תר"י ז"ל הוא משום דאצל אדם כזה שראינו שסובל מום גדול כזה אינו ברור דאחר הקלקול אינו יכול לסבול ולא גרע משאר מומין אצל שאר בני אדם מ"מ יראה דזה אינו רק כשגם מקודם שנתקלקל יותר הי' מהמומין הגדולים שכופין אותו להוציא דמזה שפיר אמרינן דכיון דחזינן דאצלו אינו מאוס גם מום גדול כזה ויצא א"כ מכלל שאר בני אדם י"ל דגם אחרי הקלקול אינו ברור שאינו יכול לסבול עוד אבל היכי שמקודם ל"ה מום גדול שכופין עליו להוציא ועתה נתקלקל יותר עד שהוא מום גדול שכופין להוציא שפיר יוכל לומר שא"י לקבל זה דמזה שקבל על עצמו מקודם לא יצא מכלל שאר ב"א וכמובן. ומום זה דהי' לה מקודם שבזמן הוסת היתה עצובה והתגבר עלי' המרה שחורה אינה עוד לדעתי מכלל המומין הגדולים שכופין עליהם להוציא ובזה שד עמה אחר שנודע לו המום לא יצא איפוא מכלל שאר ב"א שנא' דאולי יכול לסבול גם עתה שיצאה מדעתה לגמרי ויכול א"כ לומר שזה א"י לקבל ודוק:

ולכאורה זה ליתא דבנ"ד גם אחר שיצא' מדעת' דר עמה ורק הלידה הרביעית שנתקלקל' יותר פירש מאתה אח"כ וזה לא חשיב לפ"ז לדעת המפורשים ז"ל הנ"ל אצלו רק כשאר מומין כיון דראינו שאינו מאוס אצלו גם מום גדול כזה וכנ"ל אולם אחר העיון משום הא לא איריא דבנ"ד לא דר עמה בעת שטותה ורק אחר שנשתפ' וגם עתה כפי הנרא' שבה לאיתנ' ורק שעיקר החשש לחזרה כשתתעבר ותלד. והנה לענין החשש חזרה אי חשוב מום שכופין לקבל גט אמינא לחלק דהיכי שאירע כן איזה פעמים ג' פעמים או עכ"פ שני פעמים דהוי חזקה בכמו אלה וכדפסקינן במתו מחמת מילה ובקטלנית דבתרי זימני הוי חזקה שפיר יכול לגרשה בע"כ דכיון שהוחזק' דרך כל אדם לחוש לחזרה אבל היכי דאירע לה כן פעם אחת אף דאיכא מ"מ קצת חששא לאיש ירא ורך הלבב עיין בחידושי הרשב"א ז"ל בפרק הערל דאם מת לו אח אחד מחמת מילה אף דמדינא הי' צריך השני למול כיון שלא הוחזק מ"מ אם לא מל לא חשיב מומר לערלות כיון שלא מל מחמת יראה דחששא מיהו איכא עיין בדבריו הנחמדים ז"ל מ"מ אין בידו לגרשה בע"כ כיון שאינו ברור שירא ומאוסה היא אצלו בשביל זה דרוב בני אדם אינם חוששין בכה"ג לחזרה דאמרי מקרה היא וזה ברור אצלי. ולפ"ז אמינא בכעין נ"ד דאם יצאה מדעתה בכל הד' לידות והוא ידע בכל פעם מזה אף שבליד' הרביעית יצאה מדעתה באופן קשה ומר יותר מ"מ א"י לגרשה בע"כ לדעת החולקים על תר"י ז"ל הנ"ל דכיון שדר עמה אחר השלש' לידות הראשונות חזינן דאין מום זה מאוס בעיניו דאף שנתחזק לא חש לחזר' ובאדם כזה אינו ברור שאינו יכול לסבול עתה אחר שנתקלקל יותר. ואמנם לדעת תר"י ז"ל יראה דבכה"ג כופין אותה לקבל גט בע"כ דלדעתי אין לומר דמ"מ זה הקלקול הגדול ביותר לא הי' רק פעם אחת בלידה הרביעית ול"ה רק חששה בעלמא דכיון שנתחזקה לצאת מדעת אחר הלידה ובפעם האחרון היא באופן קשה יותר גם מאן דלא קפיד מקודם חייש אחר רואו הקלקול הגדול באחרונ' דכולם חד הוא ואף שיש לגמגם בזה עוד דעתי נוטה שכן הוא. אמנם אי בלידות האמצעות לא הי' בביתו וטוען שלא ידע אם יצאה מדעתה בשני לידות אלו ואך עתה אומר זמן רב מהלידה הרביעית נתודע לו שגם בשני הלידות האמצעיות יצאה מדעתה פשיטא דיכול לגרשה בע"כ אף אם לא הי' באחרונ' קלקול יותר ומשום דאף דידע זאת מלידה הראשונ' ודר עמה אח"כ מ"מ יכול לומר דעל פעם אחת לא חש לחזרה דאמר מקרה הוא ועתה כיון שנתחזק' פעמים רבות חייש לחזרה ואף שכתבתי למעל' לענין שלא יוכל לטעון שהטעתו דחולי הנמשך ימי מספר אינו יכול לומר דלא ידע דכמומין שבגלוי דמי ול"ד לניכפה הקבוע לו זמן דהכפיי' הוא זמן מועט עמש"ל מ"מ יראה לי ברור דזה לא שייך רק בחולי שקודם נשואין דדרך ב"א לדרוש ולחקור היטב דאין אדם שותה בכוס כו' ובכה"ג בודאי נודע לו אחר החקיר' והדריש' משא"כ בנ"ד אחר שישבה תחתיו שפיר יכול לומר דאחרי שלא חש לחזרה אחר הפעם הראשון שחשב דמקרה הוא לא חש לבדוק ולחקור והאמין שהלידות האמצעיות הי' כדרך כל הארץ וזהו חילוק נכון וברור לדעתי:

והנה כבר רמזתי למעל' בהעתקת השאל' דכפי אשר רואה אנכי מתשובת הרב הה"ג מפרוזנא ני' רק בלידה אחת מהאמצעיות יצאה מדעתה ואחת היתה כדרך כל הארץ אכן לא נתברר לי אם הלידה השני' היתה בטוב או השלישית ואשר ע"כ צריך אני לבאר הענין בכל האופנים השנים האלו וגדולי הרבנים הש"י הסמוכים יחקרו וידרשו באיזה אופן הי' באמת כי חילוק גדול יש בין שני האופנים וכאשר אבאר בעזהש"י:

הנה אם הלידה השני' היתה בטוב ובהשלישית והרביעית יצאה מדעת' אף בידע בכל פעם מה שאירע לה לית דין צריך בושש דמגרש' בע"כ לכו"ע דפעם הראשון לא חש והשני' היתה כראוי וחשובה א"כ השלישית כראשונ' שלא נתחזק' בשני פעמים זה אחר זה ויכול א"כ לומר דמשו"ה לא חש לחזר' ועתה שהוחזק' שני פעמים זא"ז בשלישית וברביעית אינו יכול לדור עמה דחייש לחזרה אם תלד עוד וכנ"ל. אולם אם הלידה השלישית הי' בטוב אינו יכול לגרש' בע"כ מטעם חשש חזרה כיון שלא הוחזק' עוד דהחזק' דהראשונ' והשני' נעקרה ע"י הלידה השלישית ולח נשארה רק הלידה הרביעית דלא הוי רק חששא בעלמא ואף אם לא ידע שיצא' מדעתה בלידה השני' א"י לגרשה בע"כ ובכה"ג עוד גרע טפי דחזינן דבפעם הראשונ' לא חש לחזרה בפעם אחת וכמובן. אולם כל זה לענין גט בע"כ אולם באמת בזמנינו אלה אין לדון כלל בזה בנ"ד דכבר הכריעו גדולי האחרונים ז"ל הנוב"י וההפלא' ז"ל דגם במומין הגדולים שכופין אותו להוציא אף שכופין אותה לקבל גט אבל מ"מ אינו יכול לזרוק לה גט ומפרשי הכי דברי הרא"ש ז"ל בהך דנכפית שכ' ואף אם תאמר שרגמ"ה ז"ל השוה מדותיו שלא יגרש שום אשה בע"כ ואפי' נכפית מ"מ לא העדיף כח האשה מכח האיש וכיון דכופין אותו גם אותה כופין והיינו דמתחל' כתב דלא גזר רגמ"ה ז"ל כלל בכה"ג ואח"כ כתב דאף אם תאמר דגזר בכל גוונא מ"מ כופין אותה והיינו כדרך שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דזה בכדין הוי וחשיב רצון ולא חשיב א"כ בע"כ וחלקו על הב"ש שכ' בסי' קי"ז עמ"ש המחבר דנכפית דכופין אותה לקבל גט דכ"ש דיכול לזרוק לה גט דאדרב' זה לא ברירא לי' להרא"ש ז"ל דא"נ דגם בכה"ג גזר רגמ"ה ז"ל א"י לזרוק לה גט ורק שכופין אותה שתאמר רוצה אני זה חשיב רצון עיין בדבריהם הנחמדים ז"ל והמעיין בדברי הרא"ש ז"ל בעצמו יראה שאין לזוז מפירושם ז"ל עיי"ש:

ואנכי אמרתי לבאר דלא יקשה על דבריהם ז"ל דאין יועיל הכפיי' עד שתאמר רוצה אני לקבל גט הא זה הוי כאנסוהו לקנות דאינו קונה דהא דאנסוהו לקנות אינו קונה ולא אמרינן דכמו דאגב אונסא גמר ומקני כמו כן נימא דגמר וקונה. היא לדעתי דגבי מקנה די שמסלק רשותו ולא יקפיד עוד וממילא זה יכול לקנותו דדבר שאין הבעלים מקפידים עליו יכול כ"א לזכות בו ואגב אונסא אמרינן שאינו מקפיד עוד משא"כ באנסוהו לקנות דהקונ' צריך לזכות בו וזה לא אמרינן דגמר בדעתו לזכות בו וזה לא שייך גבי גט דהאש' א"צ לזכות עצמה דהרי מד"ת יכול לגרש' בע"כ ולא מצינו זכי' בע"כ והא דתנן וקונית עצמה בגט היא רק לשון מושאל שאחרי שהבעל מסלק רשותו ממנה ממילא היא נקנית לעצמה דגם במיתת הבעל נקט האי לישנא והתם הכוונ' היא רק שנסתלק רשותו ורק דרגמ"ה ז"ל גזר שנבעי רצונה ושפיר מהני מה שכופין אותה שיחשב רצון והבן כי זה ברור בחילוק הענינים:

ובזמנינו אלה א"כ דאין יד ב"ד של ישראל תקיפה לכוף אותה שתאמר רוצה אני אין לדון גם במומין גדולים שבגדולים לענין גירושין בע"כ דכפי' ליכא בזמנינו ולזרוק לה גט אי גם בכה"ג וכנ"ל. ואין לנו לדון איפוא בנ"ד רק לענין להתיר לו לישא עליו אחרת. ובזה כבר החליטו האחרונים ז"ל דאין להתיר זה בשום פנים לא בנשחטית ואף לא בזנתה ודאי רק ע"פ היתר מאה רבנים וטעמם ונימוקם לדעתי דכיון שנתן רגמ"ה ז"ל הכח והרשות למאה רבנים להתיר חרמו זה השוה מדותיו לגמרי הי' כי תקראנה בכמו אלה יבקש לו מאה רבנים להתיר. והנה בגוף תקנות רגמ"ה בתשו' מהר"ם ז"ל לענין גט בע"כ כתוב בזה"ל ולא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו בע"כ אם לא ברשות ג' קהלות אמנם התם לא נתן רבינו הכח לג' קהלות להתיר חרמו ורק דהכוונ' דהיכי דרשאי לגרשה בע"כ תיקן שג' קהלות דהיינו לדעתי ג' בתי דינים יעיינו וידרשו בדבר [ואין להביא מזה עזר כנגד דעת הנוב"י וההפלא' ז"ל שהבאתי דאין להתיר זריקת גט דבהתקנ' הנ"ל נאמר לזרוק גט די"ל דהתם לא מיירי בנולדו בה מומין גדולים ורק בנמצא בה ערות דבר דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל שלא לגרש' בע"כ דלא עשה תקנה זו לזונות ולפרוצות וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובותיו ודוק] משא"כ בחרם דב' נשים נתן כח למ"ר להתירו וכמבואר ואשר ע"כ השוה מדותיו דבלי מ"ר אין להתיר בשום פנים וכנ"ל. ואחר שכן עיקר מה שאנו דנין היא אם נוכל להתיר לו בנ"ד ע"י מ"ר ובהיתר זה לא נזכר רק טעם מבורר ויש איפוא לצדד יותר מלענין גירושין בע"כ וכמובן. והנה בהיותי עוד בק' בריסק יע"א בא למראה עיני על שעה חדא ס' צמח צדק החדש מהגאון החסיד מליבאוויטש ז"ל ומצאתי בו שהקיל לאיש אחד שעזב את אשתו באמר שמאוסה היא עליו וא"י לדור עמה בשום פנים וישב גלמוד שנים רבים ד' או ה' שנים להתיר לו ע"י מאה רבנים לישא אחרת דכל שנרא' לעין כל שאמת כדבריו שמאוסה עליו חשיב טעם מבורר ובאמת כי זה קולא גדולה אמנם אמינא דיש לדון מ"מ בנ"ד דאף שהליד' השלישית הי' כראוי ויצאה איפוא מחזקתה דלידות הראשונ' והשני' ולא נשאר רק הלידה הרביעית דחשש חזרה לא הוי רק חששא בעלמא וגם חזינן דבפעם הראשונות לא חש לחזרה בפעם אחת וכנ"ל מ"מ כיון שנותן אמתלא וטעם למה נמאסה בעיניו שהליד' הרביעית הי' באופן קשה ומר ביותר ובצירוף שרואין אנו שיושב גלמוד זה חמשה שנים חשיב טעם מבורר לענין התרת מ"ר ויש לצרף עוד דאולי בפעם אחת לא נעקרה החזק' דשני הלידות הראשונות עיין במהרי"ט ז"ל שנסתפק כזה לענין מילה אם נעקר החזקה ע"י פעם אחת שמלה ולא מת עיין עליו ועיין בענין עקירת ווסת הגוף והקפיצ' ואכמ"ל. וכיון שאומר שלא ידע כלל מהמאורע בלידות האמצעיות יכול לומר לפ"ז דכיון שהוחזקה חייש לחזרה וכנ"ל ועיין בלשון התקנ' בהיתר מ"ר שלא יתירו לו רק כשרואין טעם מבורר דלשון זה מורה שאם התירו בלא טעם מבורר הותר בדיעבד רק שרגמ"ה ז"ל צוה להרבנים שהם לא יתירו לכתחל' רק כשיראו טעם מבורר וכיון שיועיל ההיתר בלא זה בדיעבד בקל יותר יש להקל לכתחל' עפ"י צדדי היתר עיין דוגמא בזה בדברי הקדמונים ז"ל כתובות שכתבו דכיון דאח"כ יהי' מדינא דמה שגבוי גבוי בקל תקנו לכתחל' עייש"ה:

מהלין טעמי אף שאיני מורה להתיר בכה"ג בהדיא מ"מ אמינא דאם ירצה חכם להתיר אין מזיחין אותו ואך אם הלידה שהיתה כדרך כל הארץ היתה הלידה השני' גם אני אחד מהמנויים להתיר ע"י מ"ר או לומדים שהגיעו להורא' מג' מלכיות דוקא כי כן מבואר להדי' בגוף התקנ' וגם ג' קהלות דהיינו לדעתי דבתוך המאה שיוכל לקבץ אותם אחד לאחד יהי' שלשה בתי דינים מקובצים יחד ואחר השלשת גט וכתובה וכמנהגינו בנשתטית ואם לא תהי' אז ראוי לקבל גט לא מהני גט זה שתתגרש בו אח"כ אי מטעם של הפ"י ומגיה מ"ל ואי משום דהכתיב' לא חשיב לשמה בכה"ג וכאשר מבואר אצלי במק"א ויהי' צריך לעשות כתקנת הנוב"י ז"ל. וראיתי להרב הה"ג מפרוזנא ששדא נרגא דכיון דכל חשש החזר' הוא שתתעבר ותלד הרי תוכל לעשות פעולה שלא תתעבר וכגון כוס של עקרים וכדומ' דמותר שכבר קיים מצות פ"ו אולם לדעתי דבאמת אם תעשה כזאת נפל פיתא בבירא אולם כל זמן שלא עשתה נוכל להתיר לו לישא אחרת ואין אנו אחראין ליתן לה עצה זו כדי שלא נצטרך להתיר חדרגמ"ה ז"ל ביחוד עדיין איכא מ"מ ביטול מצות בערב וכו' וז"פ וברור והנלפע"ד כתבתי ידידו:

תוכן העניינים

ברכת רצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה