אור ברסלב
ברכת רצה סימן צז

ברכת רצה· רבי צבי הירש אורנשטיין

סימן צז

סימן צו

ב"ה יום י"ד אלול מאסף לחדשי תרל"ג לפ"ק. לכבוד הרב המאור ומנהיר עיני חכמים בהלכה מפורסם בתורה בחסידות בקודש נאדר לכל חסידים הדר אבד"ק דזיקוב נ"י:

ע"ד אשר שאל מר ממנו לרמב"ח דס"ל דד' שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת. דאיך יפרנס משנתינו דריש המפקיד שילם ולא רצה לישבע ונמצא הגנב דקנה הכפל דהרי היכי דליכא שבועה לא מקני לי' כפילא וכמ"ש הנ"י בשם הרשב"א ז"ל דלא אסיק אדעתי' שישלם לו בכה"ג וא"כ לפי דברי השומר שלא הי' רק ב' הכפל של המפקיד והו"ל א"כ הודאת בע"ד וכמו דקיי"ל בהך דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. ועלה על לבי דבאמת לא חשיב הודאה רק כשטען דבר לחובתו אבל כשטען טענה לפטור עצמו לא מקרי הודאה גם אם יוצא מזה חוב לו מצד אחר שלא כוון רק לפטור א"ע ולא נתכוין א"כ להודאת חוב. והך דאמר לא לויתי ובאו עדים שלוה ופרע דחשבינן לי' הודאה שלא פרע היינו טעמא דכיון דאנן מהימנינן להעדים שלוה ופרע הי' לו לפטור עצמו בטענה אמיתית שפרע משא"כ בהך דשומר לרמב"ח דעל הך דכפיר' לא מבעי' שלא הי' יכול לפטור א"ע בטענה אחרת שידוע לנו שהיא אמיתית אלא שגם בטענת שקר אחרת לא הי' יכול לפטור א"ע כיון דמיירי שהי' זו דכפירה קמן וכמ"ש התוס' ז"ל בב"ק דף צ"ז דהיכא דליתא קמן פטור לרמב"ח דאית לי' מגו שהי' יכול לטעון על הך דכפירה ג"כ שנאנסה וכדומה. ולפ"ז מ"מ צ"ל לרמב"ח דס"ל דבעינן כפירה והודאה במקצת דלענין שקנה הכפל לא בעינן ששילם גם הכפירה ורק זו שנגנבה והיינו דס"ל כצד האבעיא בשאל שתי פירות ושילם אחת דקני כפילא אף דאטריחוהו לב"ד מהשני' או דס"ל דמ"מ לא בעינן רק שישלם ולא אטריחוהו לב"ד בטענת הגנבה ולא איכפת לן במה שהוצרך לבא אתו לב"ד על דבר הכפירה שזה ענין אחר לגמרי (ובראשית ההשקפ' עלה על דעתי להביא סעד לזה דהרי אנן קיי"ל דמשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו וא"כ ע"כ צריך לבוא לב"ד. הרי דאף שצריך לב"ד מענין דבר זה בעצמו מ"מ כיון שאינו מענין התשלומין קנה הכפל וכ"ש כשהטורח אינו רק מצד וענין אחר לגמרי. אולם זה אינו דהתם אינו ביד השומר ליטול ממנו הטורח הזה משא"כ בהך דכפירה וכמובן) דאל"כ יקשה דממ"נ אי לא שילם בעד זו שכפר לא קנה הכפל דאטריחוהו לב"ד ואי שילם ליכא שבוע' גם אם לא הי' משלם עבור שטוען שנגנבה דלרמב"ח עיקר שבועת שומרין היא רק מטעם גלגול שבועה ובגלגול בטענת ספק אם רוצה לשלם העיקר אין לחייבו על הגלגולים וכמבואר בסימן צ"ד

עוד אמינא דאף לרמב"ח נהי דליכא שבועת השומרין מה"ת בלי כפירה והודאה במקצת מ"מ חייב לשבע שבועה בנק"ח מדרבנן דהרי חזינן דגם בשילם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו הרי דמצד התקנה חייבהו לשבע אף שאינו רק טענת ספק וה"ה א"כ לרמב"ח לענין כל שבועות השומרין היכא דליכא כפירה והודא'. ואין לומר ולחלק דבשבוע' שאינו ברשותו מטעם אחר תקנו דאדרבה כיון שמשלם אף שהוא שומר חנם דפטור בגניב' חשו שבאמת היא ברשותו ועיניו נתן בה דז"א דהרי הש"ס שם פריך מהך דמלוה על המשכון שמצד הדין חייב לשלם עייש"ה וע"כ דעיקר הטעם מהתקנ' היתה משום דהיא דבר שאין המפקיד יכול לידע וה"ה א"כ לשאר השבועות וכנ"ל ועיין בפוסקים ז"ל שכתבו בהנך דברים שאין נשבעין עליהן דמ"מ צריך לשבע שבוע' שאינו ברשותו שהיא מתקנת חז"ל ואף להחולקים היינו משום דלא תקנו בדברים שפטרה תורה וז"א רק לדידן דבכל הדברים חייבה התורה שבועת השומרין ובהנך פטרה משא"כ לרמב"ח דלא חייבה התור' כלל בלי כפירה והודא' דרק מטעם גלגול היא פשיטא די"ל דחכמים תקנו שישבע אחר שלא פטרתו תורה ורק שלא חייבו וכמובן. ודו"ק:

ועפ"ז אמינא ליישב מה שנתקשיתי לפמ"ש התוס' ב"מ דף ל"ה בפלוגתיהו דר"י ורבנן בהך דשוכר פרה מחבירו והשאיל' לאחר ומתה כדרכה דלרבנן שואל ישלם לשוכר ולר"י משלם לבעלים הראשונים ואין לומר דטעמא דר"י משום דא"ל פרתי גבך שהשואל שילם לך דהרי איבעי' ליה לרמב"ח בבעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי ונ"מ באגרה פרה מעלמא ואינסבא אליבא דר"י דאי שואל הוי חייב במתה כדרכה והתם לדידה ל"ה משלם דהוי בבעלים ורק דעיקר הטעם לר"י משום דא"ל דל אנת ודל שבועתך דס"ל דבשבוע' היא דקני להך פרה עיין בדבריהם ז"ל. והקשיתי דכיון דרמב"ח ס"ל דבעינן כפירה והודא' במקצת ואל"ה ליכא שבועת השומרין כלל א"כ נהי דנאמר דמיירי שתובע ג' פרות והיא כפרה בא' כו' מ"מ איך נוכל לומר דבזה יהי' שייך תשלומין דבעלה להמשכיר בעלים הראשונים משום דא"ל דל אנת ודל שבועתך דהא לפי טענתה אין כאן שבוע' כלל שהרי היא אומרת שלא נתן לה רק ב' פרות וכי בשביל שהיא טוען שקר ומגלגל עלי' שבועת השומרין ירויח עי"ז התשלומין דאי לא הוי השבוע' הי' התשלומין של השוכר ואף אי נימא דכיון שאצלינו בספק מוקמינן הפרה בחזקת מרא קמא מה שיש לגמגם עוד מ"מ הרי גם לפי דברי הבעלים קנה משעת מיתה דהכפיר' של השוכר נולד אח"כ ואם הי' מודה לו לא הוי שבועה עליו שנאנס' וזה דבר שראוי לעורר עליו ולפי הנ"ל ניחא דמ"מ הי' צריך לישבע גם לרמב"ח מתקנת חכז"ל וא"ל שפיר דל שבועתך. ועדיין לא נייח לי דכיון דבשבוע' דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וגם לא נחתי' לנכסי' איך נימא דלא קני רק אחר השבוע' וכ"ז כתבתי ע"ד פלפול לפי דברי כת"ה אולם אחר ההתבוננות לדעתי קושיא מעיקרא ליתא דהרשב"א ז"ל לא כתב כן רק כשיש עדים שאנו יודעין בבירור שפטור וליכא חיוב בשום פנים אבל היכא דליכא עדים אף שא"צ לישבע שפיר קנה הכפל שאולי יודע בעצמו שחייב וראי' מהך דנשבע ואח"כ שילם דקיי"ל כרבא בב"ק דף ק"ז דהכפל של השומר וה"ה וכ"ש בזה וז"ב. ועכצ"ל לפ"ז דהא דנקט הרשב"א ז"ל ויש עדים שנאנס' לאו בדוקא נקט ולא פירש יפה דבאמת בעינן לזה שיהי' עדים ששמרו כראוי וכאורחי' ג"כ שלא הי' פשיעה ושלא שלח בו יד דאל"כ אף אי נימא כדעת הקדמונים אלו ז"ל דהיכא שיש עדים שנאנס' אין צריך לישבע כלל דשלא פשע ושלא שלח יד אינם רק מטעם אגב. עיין ברא"ש ז"ל בסוגיא שומר שמסר לשומר מ"מ קנה הכפל כיון שיש מקום חיוב וכנ"ל מהך דנשבע ואח"כ שילם ודוק:

תוכן העניינים

ברכת רצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה